רוקי 2
סטיב קר הוא המאמן הקרוב ביותר אל דייויד בלאט בליגה, למרות ההבדלים ביניהם. ואחרי שבלאט ויתר על ההזדמנות להיות עוזרו של קר, הוא יתמודד מולו על האליפות בקרב בין מאמנים בעונתם הראשונה ב-NBA
מהות המושג "דלתות מסתובבות" אמור לתאר מצב בו אנשים שונים בוחרים ברגעים מסוימים כיוונים שונים בחיים. מכאן גם שמסלול החיים מוביל אותם למקומות שונים לגמרי. זה בדיוק מה שקרה בקיץ האחרון לדייויד בלאט וסטיב קר. רק שבניגוד למשמעות המקורית של המושג, ולמרות ששניהם בחרו בדלתות שונות, שניהם בכל זאת הגיעו לאותו מקום.
שניהם הגיעו לגמר ה-NBA. שניהם יהפכו החל מהלילה שבין חמישי לשישי הקרוב לדמויות מרכזיות בסדרה המרתקת והמדוברת בין גולדן-סטייט לקליבלנד. אבל במקום לעשות זאת ביחד, הם יעשו זאת זה מול זה.
בלאט וקר יהיו לשני המאמנים הראשונים שמגיעים יחד לגמר בעונת הבכורה שלהם, לפחות מאז העונה הראשונה של ה־NBA. אחד מהם יהיה לרוקי הראשון שיזכה בטבעת אליפות מאז פט ריילי האגדי שעשה זאת עם הלייקרס ב-1982, וכל אחד מהם יכול לעשות דבר ענק עבור העיר והקבוצה שלו.
אחד יכול להביא תואר ראשון לקליבלנד בכל ענף ספורט שהוא אחרי 51 שנים עקרות, השני יכול לשים את החותמת הרשמית על גולדן-סטייט של 2014/15 כאחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה.
רק שכל העניין היה שייך לדמיון אם בלאט לא היה מחליט לשחק עם הגורל ולבחור ב"דלתות מסתובבות".
הטלפון ששינה הכל
בתחילת חודש יוני, ימים ספורים לאחר הלוויית אביו בארה"ב, בלאט וקר נפגשו בנמל התעופה של לוס-אנג'לס. זו לא הייתה פגישה מקרית. עוד מימיו כג'נרל-מנג'ר בפיניקס, קר ידע בדיוק מי זה בלאט ועקב אחר הכדורסל האירופי בכלל ואחר המאמן הישראלי בפרט. כי כמו שתלמדו להכיר עוד מעט – מדובר בטיפוס שקדן.
השניים נפגשו פנים אל מול פנים גם בליגת הקיץ לפני שנה וחצי, והחיבור היה מיידי. בלאט אולי אמריקאי במקור, אבל זר לגמרי לעולם ה-NBA, לא מכיר את הנפשות הפועלות ולא את האטמוספרה. קר הפך לאחד האנשים הקרובים אליו, וזה שמתחזק איתו את מערכת היחסים החמה ביותר מבין שאר 28 מאמני הליגה.
לקשר הזה מסייעת העובדה שהשניים מיוצגים על ידי אותו סוכן – מארק ברטלשטיין מחברת "פריוריטי ספורטס", שאותה כינה בלאט "משפחה אחת גדולה". ובכן, המשפחה הזו אמורה הייתה להתהדק באותה פגישה בת 45 דקות בנמל התעופה.
השניים, שאחזו באותה השקפת עולם על המשחק ובאותו חזון להצליח, אמורים היו לשתף פעולה. דרכו של בלאט להצטרף לליגה הטובה בעולם הייתה סלולה כעוזר המאמן בגולדן-סטייט. זה אמור היה להיות השילוב המושלם בין מאמן שנמצא בעסק 20 שנה, מכיר כל תרגיל וכל סיטואציה על הפרקט, מתחת לשם מוכר ב-NBA שעושה את צעדיו הראשונים כמאמן.
אבל אז הגיע הטלפון מדייויד גריפין, הג'נרל-מנג'ר של קליבלנד. בלאט התלבט אם לנסוע, כיוון שהרגיש כי כבר הגשים את החלום והמטרה שלו. ובכל זאת, קר העניק לו את ברכת הדרך לטוס ולהיפגש עם גריפין. בלאט הימר על קליבלנד, לאחר מכן גם לברון ג'יימס עשה זאת ואת ההמשך, ההיסטוריה מספרת ממש ברגעים אלה.
בין פפי תורג'מן למייקל ג'ורדן
אבל זהו. כאן, פחות או יותר (טוב, גם קר היה פעם בקליבלנד ושיחק שם 3 עונות), מסתיים לו הדמיון והקשר הישיר בין אחד המאמנים הגדולים בתולדות הכדורסל האירופי, לבין אחד הקלעים הטהורים בתולדות המשחק.
מצד אחד, בלאט יוכל לתאר את הישג השיא שלו בקריירת המשחק כמינויו לקפטן נבחרת ארה"ב למכביה. קר, כנראה, יבחר בסל האליפות של סדרת גמר 1997 במדי השיקגו בולס, לאחר מסירה ממייקל ג'ורדן.
מצד אחד יהודי־אמריקאי שזכה לשחק לצד שמות כמו פפי תורג'מן ודורון שפע ותחת מאמנים דוגמת שימי ריגר ויורם חרוש; ומצד שני מי שהיה חבר לקבוצה של ג'ורדן, סקוטי פיפן, טים דאנקן ודייויד רובינסון, ולמד קצת כדורסל מפיל ג'קסון וגרג פופוביץ'. האחד עבר במכבי חדרה, גליל־עליון ודינמו סנט־פטרסבורג, השני בשיקגו בולס וסן־אנטוניו ספרס.
האחד אימן בכל מקום בפלנטה והעביר אלפי משחקים, השני יערוך בסוף השבוע את משחקו ה־98 בלבד בקריירה כמאמן ראשי. ההבדלים התהומיים הללו בולטים גם היום, על אף העובדה ששניהם הגיעו לאותה נקודה, ויאמנו באותו גמר ועם אותה תעודת "רוקי". נקודת המבט שונה לחלוטין.
זה נובע קודם כל מהבדלי השפה. אמנם שניהם מדברים אנגלית שוטפת במבטא אמריקאי אסלי, אך בעוד האחד מנסה לדבר בשפת הכדורסל, השני מדבר "NBA". בזמן שבלאט ממשיך להיות סימן שאלה עצום עבור האמריקאים שבוחנים כל מהלך שלו, קר הוא התקווה הגדולה הבאה של עולם האימון. גורו בהתהוות עבור הפרשנים. אהוב הקהל והשחקנים, יקיר התקשורת ומי שלשמו נקשר הכינוי "גרג פופוביץ' הבא". לא פחות.
כי בזמן שקליבלנד הצליחה למצוא את החיבור האופטימלי והמרקם הנכון בקבוצה רק שבועיים לפני סדרת הגמר, בגולדן־סטייט זה כנראה קרה שבועיים מפתיחת מחנה האימונים באוגוסט.
האיש שאמר לא לניקס
גם עבור קר הקיץ האחרון היה מלא בשאלות ודלתות מסתובבות שבהן היה יכול לבחור. לאחר שגמלה בליבו ההחלטה לעזוב את המשרה המפנקת כפרשן ברשת TNT, תפקיד שזיכה אותו במחמאות רבות, הוא החליט להזניק את קריירת האימון שלו.
בפני קר ניצבו שתי אפשרויות. הראשונה: לרשת את מארק ג'קסון, שהפך את גולדן־סטייט לקבוצת פלייאוף מצוינת אך פוטר בגלל יחסי אנוש, ולנסות לעלות איתה מדרגה נוספת במערב הקשוח. השנייה: לחבור פעם שנייה בקריירה לפיל ג'קסון, הנשיא החדש לענייני כדורסל בניו־יורק, ולקבל את המשרה היוקרתית, עדיין, כמאמן הניקס. בתפוח הגדול, בגארדן, עם ההוא שזכה ב-11 אליפויות.
ובכל זאת, כמו במרבית הצמתים בקריירה שלו וגם כפי שהיה על המגרש, הוא בחר נכון. אלא אם אתם חושבים שזה כיף לאמן קבוצה שהגיעה העונה ל־17 ניצחונות.
ב"ספורטס אילוסטרייטד" סיפרו כי פילוסופיית האימון של קר מושתתת למעשה על מפגש אקראי וחד־פעמי עם ג'ף ואן־גאנדי, מאמן הניקס לשעבר ופרשן בהווה. "כל מה שעולה לך בראש", אמר לו ואן-גאנדי בפגישה, "כל מה שאתה מכיר ויודע – תרשום". מהר מאוד, תיקיית התרגילים במחשב של קר התמלאה בלא פחות מ־50 קבצים עשירים כאלה. יש סיכוי שאת מרבית ה־50 גם ראינו השנה באורקל ארינה.
ההתקפה העשירה של הווריורס
השינוי בגולדן־סטייט היה מדהים. מקבוצה שבנויה על בידודים ופעולות יחיד, לכזו המעוצבת לפי תרגילים ותנועה בלתי־פוסקת. למעשה, הגמר הקרוב אמור להיות תמונת ראי של הפכים. ההתקפה העשירה של הווריורס עם הקצב הרצחני והזריקות מרחוק, לעומת האחד על שלושה של לברון ג'יימס. אותו לברון שפגש בשנתיים האחרונות את סן־אנטוניו בגמר, וכעת ניצב מול תרשים זהה, רק מהיר ומפוצץ יותר. אם תרצו – סטיב קר הפך את גולדן־סטייט ל"סן־אנטוניו על טריפים".
כיום בלאט מקבל קרדיט רחב על שלל מהלכים בפלייאוף, דוגמת הקפצתו של טריסטן תומפסון לחמישייה או ההורדה לספסל של ג'יי.אר סמית', שמחזק את החמישייה השנייה. אך קר ביצע מהלכים דומים כבר בתחילת העונה.
דריימונד גרין, שחקן מחליף ולא מוערך אשתקד, תפס את מקומו של דייויד לי בחמישייה והפך לאחד משחקני ההגנה של העונה בליגה ופצצת סטטיסטיקה כמעט בכל פרמטר. אנדרה איגודאלה, לשעבר אולסטאר ושחקן של עשרות מיליוני דולרים, הסכים לאחר שיחה עם קר לקבל על עצמו מעמד חדש של שחקן ספסל, ולתרום לקבוצה חסרת ניסיון את כל מה שהוא יודע.
כל אלה, יחד עם בחור העונה לשם סטפן קרי, במקרה ה-MVP של ה-NBA, הובילו את הווריורס למקום הראשון בליגה בפער גדול, להשגת המאזן הטוב ביותר בתולדות המועדון עם 67 ניצחונות ו־15 הפסדים בלבד ולאינספור השוואות לקבוצות הגדולות ביותר שהופיעו על הפרקט. בחלקן קר אפילו שיחק.
אם לבלאט לקח זמן למצוא שפה משותפת וחיבור עם השחקנים, ובמיוחד עם הכוכבים שלו, לקר זה קרה ברגע הראשון. אם בלאט הזיע והתגבר על אינספור קשיים כדי להגיע לכאן, קר נראה לאורך כל הדרך כמו האדם הכי קול בליגה. אף שערה לא זזה מראשו של אחד האנשים הכי נחמדים ב־NBA.
רק אל תיתנו למראה להטעות אתכם. הוא אולי נחמד מדי עבור מאמן או קטן וכחוש מדי עבור שחקן, אבל כנראה שהוא מספיק אמיץ. כי אם הוא יכול להגיד בפסק זמן מכריע לג'ורדן "אל תדאג. כשאהיה פנוי תן לי את הכדור", הוא גם מספיק אמיץ להוביל את גולדן־סטייט לאליפות, ולהתמודד עם חבר ותיק שאמור היה להיות שותף לדרך.
ומה אתם חושבים על סדרת הגמר?
