עימות לפני האיחוד: מסי וטבס ראש בראש
שני הארגנטינאים הכחישו שחלוץ יובנטוס לא צורף לסגל במונדיאל בגלל מספר 10 של ברצלונה, אבל מה שבטוח - הנבחרת הפסידה. קצת לפני שיחזרו לשתף פעולה ויסתערו ביחד על הקופה אמריקה, ייפגשו הכוכבים של בארסה ויובה ברגע השיא של הכדורגל האירופי: גמר ליגת האלופות
לא יהיה מופרך לומר שארגנטינה הגיעה למונדיאל האחרון עם חוליית ההתקפה המפחידה בעולם. לאו מסי, סרחיו אגוארו, גונסאלו היגוואין, רודריגו פלאסיו ואסקיאל לאבצי. יודעים מה? אפילו נזרוק פנימה את אנחל די מריה. אבל כשדברים לא מסתיימים בתוצאה הרצויה, האיש החסר הוא תמיד הבולט ביותר.
עוד לפני הטורניר, היה קשה מאוד להבין מדוע אלחנדרו סאבלה השאיר בחוץ את קרלוס טבס. ולא רק במונדיאל. מאמן הנבחרת לא זימן את טבס אפילו פעם אחת בשלוש שנותיו בתפקיד. זו הייתה נקודת מחלוקת רצינית בארגנטינה, שם חלוץ יובנטוס נהנה מפופולריות עצומה. הסברה הרווחת הייתה שהנימוק הוא אופיו של טבס ומידת התאמתו לשאר שחקני הסגל. למשל החברים הקרובים מסי ואגוארו.
סאבלה ניסה להסביר לפני כמה חודשים: "אשקר אם אומר שטבס הוא לא שחקן נהדר. אבל הסגל שרצתי איתו עשה מאמץ גדול כדי להעפיל למונדיאל, ולא הפסיד במשך שנתיים. יש כמובן את עניין הקשר של שחקן מסוים עם השחקנים האחרים והצוות המקצועי. צריך לבחור בשחקנים שייצרו את האווירה הטובה ביותר".
נבחרת בלי סוואגה
אבל בזמן שהאווירה הקסומה בחדר ההלבשה הובילה את ארגנטינה רק למקום השני בעולם, האיש שאולי, רק אולי, יכול היה לדחוק את נבחרתו לראש הפודיום - נשאר בבית. למעשה, כאב לו עד כדי כך שהעדיף לוותר על נסיעה לטורניר בברזיל בתור אוהד. במקום זאת טבס לקח את המשפחה לדיסניוורלד, כדי להתנתק.
להיגוואין, ללאבצי, ואפילו לאגוארו הסקורר שהיה חלש מאוד בטורניר, היה מחסור רציני בהיבט חשוב במונדיאל. תכונה שיש לטבס, ולא מתיישבת בדיוק גם על מסי. אולי זו התכונה שסאבלה חשש ממנה. איך להגדיר אותה? כמו ששר הצמד "קפה שחור חזק" בלהיטו "יהיה בסדר": "ניתן ת'לב והנשמה, נביא ת'סוואגה".
סוואגה הוא היבט חמקמק שאין לכל שחקן. כריסטיאנו רונאלדו וזלאטן איברהימוביץ', למשל, מחזיקים בכמויות ממנו. בתרגום חופשי מסלנג לעברית - זו שחצנות, ראוותנות, שופוני. ובתרגום חופשי לשפת הכדורגל - לא מדובר בהכרח בהתנהגות יהירה על המגרש ומחוצה לו (למרות שזה נכון במקרים רבים), אלא הביטחון העצמי למחוק את כל מה שמסביב ולעשות את הדבר המיוחד שיבדיל אותך מאחרים. טאטה מרטינו, בניגוד לסאבלה, רוצה עוד מזה - כך שמסי וטבס ישתפו פעולה בקופה אמריקה ההולך וקרב.
וזו תהיה הזדמנות לראות על המגרש, במהלך טורניר דחוס ולחוץ ולא עוד משחק ידידות, אם השניים באמת יכולים להוביל יחד את הקו הקדמי. כי מעבר לבעיה הברורה שהייתה לסאבלה בעמדת החלוץ, בארגנטינה לא מעט אנשים טענו שטבס נשאר מחוץ לתמונה בגלל שמסי החליט כך.
מאז שהתפרסמו הדיווחים האלה, וזה נמשך כבר שנים, השניים עשו מאמצים להכחישם. במיוחד טבס. הוא אמר שתמיד הסתדר עם מסי, וכי "לאו אינו מסוגל פיזית להורות למאמן לא לזמן שחקן מסוים". קרליטו גם טען שבניגוד לשנים הקודמות, הוא מרגיש חלק מהנבחרת.
אבל ברור שלא מדובר במערכת יחסים מושלמת. טבס הוא לא שחקן כמו ניימאר או לואיס סוארס בברצלונה, או אגוארו והיגוואין בנבחרת, שמוכן להתאים את עצמו לסופרסטאר. בכך הוא שוב מזכיר את זלאטן, שלא מצא את עצמו בברצלונה.
ברור שטבס לא אדם קל. התקופה הסוערת שלו במנצ'סטר סיטי, שבשיאה סירב להיכנס כמחליף מול באיירן מינכן, נתנה לכל מאמן בעולם הרבה סיבות לחשוש ממנו. היא הפכה אותו לסוג של מריו באלוטלי, כישרון בלתי מעורער שעלול לעשות צרות בכל רגע נתון. אבל יובנטוס נתנה לו את ההזדמנות לחזור לעצמו, ולא התחרטה. יש לה חוליית קישור מושלמת, חלק אחורי יציב וכישרון בהתקפה - אבל לטבס יש את הסוואגה.
להסיר את עננת המונדיאל
העונה הוא כבש כבר שבע פעמים בצ'מפיונס, ואלו היו שערים גדולים. לדוגמה: צמד מדהים בדורטמונד בשמינית הגמר באחד ממשחקיו הגדולים בקריירה, פנדל הניצחון ב-1:2 הביתי על ריאל מדריד בחצי הגמר הראשון. הוא האיש ששובר את הסדר במשחק עם תחכום, מהירות ורמת ביצוע. הוא כבר בן 31, אבל משחק בהתלהבות של ילד. מאמן נבחרת רוסיה, פאביו קאפלו, אפילו אמר לאחרונה שמגיע לטבס להתמודד השנה על "כדור הזהב".
אבל באותה נשימה, קאפלו אמר שיהיה קשה לגבור על הגאונות הייחודית של מסי. בואו נחזור רגע לשבת בלילה. ברצלונה ניצחה את בילבאו 1:3 בגמר הגביע הספרדי והשלימה דאבל. בדקה ה-20 מסי קיבל כדור קצת אחרי קו החצי. הוא עמד לשנייה, ואז יצא לריצה בה עבר שלושה שחקנים, והשאיר מאחוריו אחד מהם שניסה להמשיך לרדוף אחריו. כשהגיע לרחבה, הוא הטעה מגן נוסף ושלח בעיטה חדה לפינה הקרובה.
בהמשך (36), ניימאר קבע 0:2 ומסי השלים צמד (74, לפני שאיניאקי וויליאמס צימק לבילבאו בדקה ה־79), כך שלשלישיית ההתקפה של בארסה, מסי, ניימאר ולואיס סוארס, יש כבר 120 שערים משותפים בכל המסגרות.
58 מהם, כמעט חצי, שייכים למסי לבדו. אלו כבר המספרים של הימים הגדולים, לא "רק" 41 כמו בשנה שעברה. הוא גם בישל 23 שערים העונה. נכון לעכשיו, וכבודם של השלושערים של רונאלדו במקומם מונח, מסי חזר למקום שבו הוא מביט על כל העולם ממרחק שנות אור.
מה שמחזיר אותנו לקופה אמריקה. בגלל המומנטום המדהים של בארסה כמעט לא מדברים עכשיו על הנושא הזה, אבל בתוך זמן קצר מסי עומד למצוא עצמו שוב בתוך הצונאמי, ובמקום גלים הוא יישטף על ידי גלונים של לחץ. ארגנטינה לא זכתה בטורניר גדול כבר 22 שנה, מאז קופה אמריקה 1993. אותו נדנוד תמידי - של הצורך להצליח בזירה הבינלאומית כמו שהוא מצליח בקבוצה שלו - לא מפסיק להטריד את מסי. הוא היה קרוב להסיר את העננה הזו מעליו במונדיאל, ונכשל.
זו תהיה הזדמנות מדהימה עבורו לעשות זאת. הוא מגיע באחד משיאי הקריירה שלו, נבחרתו רעבה וחדורת רצון לתקן את אכזבת הגמר מול גרמניה. ועל הדשא בצ'ילה, אחד האנשים המרכזיים בניסיון שלו להניף גביע יהיה אותו טבס, שלא רץ לצדו בברזיל. אבל לפני כן, שני הארגנטינאים הם כלי הנשק המסוכנים ביותר של שתי היריבות בגמר ליגת האלופות.
לפנייה לכתב/ת 
