הפלואור חוזר למים: האם זה באמת מונע עששת?
המצדדים בהוספת פלואוריד למים מאמינים שמדובר בטיפול מונע עששת עבור כלל ילדי ישראל. המתנגדים לתהליך ההפלרה טוענים שהסיכונים במקרה זה עולים בהרבה על התועלת. בתווך נמצאת אוכלוסיית ישראל, שברובה בכלל אינה מבינה על מה ניטש הוויכוח
שרת הבריאות היוצאת יעל גרמן בקושי הספיקה לפסוע יותר משני צעדים אל מחוץ למשרד הבריאות, וכבר חזר למשרד קודמה לתפקיד, סגן השר יעקב ליצמן. ההחלטה הראשונה של ליצמן בתפקיד הייתה ביטול ההחלטתה של גרמן להפסיק את חובת ההפלרה של מי השתייה בארץ.
קראו עוד על מאבק ההפלרה בישראל:
השרה התחרטה: מספט' תבוטל הפלרת המים בישראל
מומחים לגרמן: "ביטול הפלרת המים - בכייה לדורות"
שרת הבריאות הכריעה: תופסק הפלרת מי השתייה
במרץ האחרון, ימים ספורים לפני הבחירות לכנסת, הועברו ל"ישראל היום" ממצאי דו"ח סקר שנערך בהזמנת משרד הבריאות ובמימון המכון הלאומי לחקר שירותי בריאות. הדו"ח בדק את בריאות השיניים בקרב 1,225 ילדים בני שש בארץ, וממנו עולה כי כ-63% מילדי כיתה א' בישראל סובלים מעששת בשיניים – נתון מדאיג, שנראה חריג במיוחד בהשוואה למדינות אירופה שנעשתה בדו"ח, בהן לדוגמה אנגליה, שבה שכיחות העששת בילדים עומדת על 44%; גרמניה, שבה השכיחות עומדת על 39%; והולנד, עם שכיחות של 32%.
מסקנתם החד משמעית של המחברים, בראשות ד"ר אבי ששון, מנהל השירות הדנטלי לתלמיד באגודה לבריאות הציבור, היא שיש להחזיר את חובת ההפלרה של מי השתייה בישראל.
הסקר נערך ב-2014, כשגרמן הייתה עדיין שרת הבריאות, אך למרות שבדו"ח מצוין כי הוא הוזמן על ידי משרד הבריאות, מתברר שהיא עצמה לא הייתה מודעת לקיומו.
"כשקיבלתי את ההחלטה להפסיק את ההפלרה ביקשתי שלצד הרפורמה הזו נתחיל לבצע מחקר שיבדוק את השפעתה על מצב השיניים של ילדי ישראל", היא אומרת בריאיון ל"מנטה". "אנשי המקצוע אמרו לי שזה ייקח שנים. השבתי שזה בסדר. אני ממילא לא מאמינה במחקר קצר של כמה חודשים. כדי לבדוק את הנושא בצורה רצינית צריך לעקוב אחר מצב השיניים של הילדים במשך כמה שנים. עכשיו פתאום יש מחקר".
תעלומת הדו"ח
אז יש או אין דו"ח? "אין דו"ח. כשהכנת הדו"ח תסתיים והוא יפורסם, נעביר גם לך", השיבה סמדר שזו, סגנית דוברת המשרד, בתגובה לבקשת מערכת "מנטה" להעביר אלינו את הדו"ח. מדוע בחרו במשרד הבריאות להשיב שאין דו"ח למרות שממצאיו פורסמו כאמור ב"ישראל היום"? התשובה נעוצה אולי במה שכתוב בו.
הדו"ח בכל זאת הגיע לידינו, ושוב פנינו למשרד הבריאות בשאלות הנוגעות אליו, אך עד למועד סגירת הגיליון לא נענינו. מקריאה שטחית של ממצאי הדו"ח, עולה הרושם שלכאורה הפסקת ההפלרה היא האשמה במצב החמור של עששת בשיניהם של ילדי ישראל.
החוקרים מציינים שבסקר הארצי הקודם, שנערך בקרב בני שש בישראל ב-1989-1990, עמדה שכיחות העששת על 59%, ושבסקר נוסף, שנערך בקרב בני 12 ב-2002 עמדה שכיחות העששת על 54%.
אלא שמאחר שהפלרת המים בישראל החלה רק בשנת 2002 (עובדה שלא צוינה על ידי מחברי הדו"ח), הרי ששני הסקרים הקודמים משקפים למעשה את מצב שיני הילדים בתקופה שבה המים עדיין לא היו מופלרים. לעומת זאת, מכיוון שההפלרה הופסקה באוגוסט 2014, הרי שהסקר הנוכחי, שנערך מיד לאחר מכן, משקף דווקא את המצב לאחר 12 שנות הפלרה (בין השנים 2002 ל-2014).
המסקנה אם כן אמורה הייתה להיות שבתקופה שבה לא הייתה הפלרה, שכיחות העששת בקרב ילדים בארץ הייתה למעשה נמוכה יותר מאשר כיום, לאחר שנים של הפלרה. "זה אבסורד", אומרת גרמן. "ההחלטה שלי נכנסה לתוקף רק לפני חודשים ספורים. לכן ברור שהסקר לא יכול לשקף את ההשפעה של הפסקת ההפלרה על מצב השיניים של הילדים".
"הדו"ח הזה הוא עלבון חמור לאינטליגנציה של הציבור", קובע אהוד לשם, מהנדס מים וכימאי, ששימש עד לפרישתו לגמלאות כמהנדס מחוז המרכז במשרד הבריאות, ובמסגרת תפקידו היה שותף לתכנון מתקני ההפלרה בארץ ולפיקוח על הקמתם. "לא ברור לי מדוע משרד הבריאות בכלל רוצה להציג אותו. הרי הוא מראה בדיוק את המסקנה ההפוכה מזו שמחבריו הגיעו אליה".
בנבכי הפוליטיקה
מה פשר החשאיות הכרוכה בסקר ומדוע ראה משרד הבריאות לנכון להזמינו מיד לאחר החלטתה של גרמן לבטל את ההפלרה ולהדליף באופן סלקטיבי את ממצאיו דווקא עכשיו?
לטענת גרמן המניעים הם פוליטיים. "כשרת הבריאות דרכתי על הרבה יבלות כשהתחלתי לעשות רפורמות במערכת הבריאות. אחת מהן היא הקמת רשות למרכזים רפואיים ממשלתיים. נכון שאי אילו סמכויות היו נלקחות כתוצאה מכך ממשרד הבריאות, אבל מאידך, המשרד יכול היה לחזק את תפקידו כרגולטור. לצערי, במקום להבין את ההזדמנות, שמו לי רגליים, וכעת נראה שמנסים לפגוע ברפורמות שהתחלתי".
מעבר למניעים הפוליטיים, אפשר רק לנחש שהתזמון קשור איכשהו לעובדה שביוני הקרוב אמור להתקיים בבג"ץ דיון בעתירה שהוגשה נגד גרמן בדרישה לבטל את החלטתה להפסיק את ההפלרה. על העתירה חתומים רופאי שיניים בכירים, אנשי אקדמיה ואיגודים לבריאות השן, וכן ראשי העיריות של דימונה, טורעאן וקריית גת.
"כל יום שבו לא מופלרים המים בישראל גורם לנזק בלתי הפיך לבריאות הציבור בישראל, ובעיקר לבריאותם של ילדים משכבות חלשות", נכתב בעתירה. "כל המחקרים שנעשו לבקשת ובמימון משרד הבריאות קבעו חד משמעית כי יש תועלת מרובה בהמשך הפלרת המים ואין כל נזק כתוצאה מכך".
העתירה והסקר הם רק חלק מהמתקפה המנוהלת נגד גרמן בחודשים האחרונים בנושא ההפלרה, שכללה בין היתר גיוס חברי כנסת בדרישה לקיים דיון בהול בוועדת הבריאות. במקביל, ניסחו כמה ממומחי השיניים שהגישו את העתירה מכתב גלוי לגרמן, שבו טענו כי החלטתה להפסיק את ההפלרה נעשתה על סמך "'עובדות מדעיות' הנסמכות על מחקרים זניחים, כתחליף לקבלת החלטות על סמך עובדות מדעיות מקיפות ואיכותיות".
סוגיית המבוסס מדע
האופן שבו מתוקשרת ההפלרה על ידי מומחי משרד הבריאות יוצר תמונה שלפיה לא זו בלבד שהעולם הנאור כולו מפליר את מימיו, אלא גם שהמדע בנושא זה אכן "חד משמעי". אלא שהאמת רחוקה מכך מאוד. למעשה, שאלת הבטיחות והיעילות של ההפלרה היא אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת כיום בעולם הרפואי.
"ישנה מחלוקת מתמשכת לגבי יעילות ההפלרה, ובמיוחד ביחס לפרקטיקות של הפלרה מכוונת של המים במניעת עששת", נכתב בדו"ח שפורסם ב-2011 על ידי הוועדה המדעית לסיכוני בריאות וסביבה (SCHER) מטעם הנציבות האירופאית. במלים דומות נפתח גם מאמר סקירה בכתב העת היוקרתי BMJ: "הפלרת המים שנויה ביותר במחלוקת".
לפי סקירת מחקרים מ-2014 שפורסמה בכתב העת The Scientific World Journal, כיום רק כ-5% מאוכלוסיית העולם צורכים מים המופלרים מלאכותית. רק בשמונה מדינות, בהן ארצות-הברית, אוסטרליה, ניו זילנד, מלזיה, סינגפור ואירלנד, יותר מ-50% מאספקת המים מופלרת. במספר מדינות אחרות רק אחוז קטן שותה מים מופלרים, כשבחלק מהמקומות מדובר בפלואוריד שנמצא באופן טבעי במים ולא בהפלרה מלאכותית. לדוגמה, באנגליה כ-9% מאספקת המים מכילה פלואוריד, בספרד 3% ובבפורטוגל רק 1%.
אף שמדיניות הפלרה הייתה נהוגה בעבר בכ-30 מדינות, הרי שבמהלך העשורים האחרונים, הרבה לפני ישראל, הפסיקו גרמניה, פינלנד, יפן, הולנד, שוודיה ושוויץ את ההפלרה בשל חששות הנוגעים ליעילותה ולבטיחותה. יתרה מכך, גם במדינות שכן מפלירות, בהן ארצות הברית, הופסקה הפלרת המים בקהילות רבות.
מאחר שבניגוד לארה"ב, הרוב המכריע של מדינות אירופה אינן מפלירות את מימיהן, תמוהה הבחירה של מחברי דו"ח הסקר הנוכחי להשוות את מצב העששת בשיני הילדים בארץ דווקא אליהן. או כפי שמנסח זאת לשם: "ההשוואה רק מדגישה את העובדה שדווקא במדינות שאינן מפלירות, מצב שיני הילדים טוב יותר, ולמעשה ממחישה עוד יותר את היעדר התועלת שבהפלרה".
למסקנה זהה ביחס ליעילות ההפלרה הגיעו גם כמה עבודות שפורסמו בשנים האחרונות בספרות המדעית, כולל סקירת המחקרים של ועדת SCHER מ-2011. יתרה מכך, מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה שלמעשה אין הבדל בשכיחות העששת בין המדינות המפלירות ללא מפלירות.
"אף ששכיחות העששת משתנה בין מדינות שונות, הרמות בכל המקומות צנחו במידה ניכרת בשלושת העשורים האחרונים", מבהיר המאמר ב-BMJ. "מגמה זו התרחשה ללא קשר לריכוז הפלואוריד במים, והיא משקפת ככל הנראה את השימוש במשחות שיניים המכילות פלואוריד וגורמים אחרים, כולל היבטי תזונה".
במילים פשוטות, ה"מדע" בנושא זה מורכב, ובעיקר, כפי שמציין ה-BMJ, מאופיין באי ודאות - הן ביחס ליעילות ההפלרה, והן ביחס לסיכוניה הפוטנציאליים, בהם נזקים לשיניים, לעצמות, למערכת ההורמונלית, למוח ולמערכת העצבים, וכן לסרטן.
שימוש סלקטיבי
אלפי מחקרים עסקו בשאלות אלה בעשורים האחרונים, ושלוש ועדות שמונו על ידי הרשויות בארצות הברית ובאירופה סקרו מחקרים אלה בניסיון להגיע להמלצות מבוססות מדע. הראשונה שבהן הייתה ועדת מומחים מאוניברסיטת יורק בבריטניה.
הוועדה, שמונתה על ידי המחלקה לבריאות (HHS) ב-1999, זיהתה למעלה מ-3,200 מחקרים בנושא. אלא שלמרות המספר הגדול הזה, החוקרים היו מופתעים מהאיכות הדלה של העדויות ומאי-הוודאות ביחס להשפעות המועילות והמזיקות של ההפלרה, ובסופו של דבר נותרו עם 214 מחקרים בלבד שאיכותם הייתה גבוהה מספיק להיכלל בסקירה.
הערכתם ממחקרים אלה הייתה שהיעילות הממוצעת של הפלרת המים לבריאות השיניים עומדת על כ-15%, אם כי הערכות אלה עלולות להיות מוטות בשל העובדה שההתאמה לערפלנים (גורמים מתערבים שיכולים להשפיע על התוצאות ולהטותן) במחקרים הייתה גרועה.
ביחס לסיכונים הם כתבו: "העדות המחקרית היא בעלת איכות בלתי מספקת כדי לאפשר הצהרות נחרצות ביחס לנזקים פוטנציאליים אחרים, כמות ואיכות המידע הקיים אודות ההשלכות השליליות היו בלתי מספקות כדי לשלול את כל ההשפעות".
על אף המסקנות הללו, דו"ח יורק הוא עד היום הדו"ח שרשויות התומכות בהפלרה, כולל משרד הבריאות הישראלי, הכי אוהבות לצטט. במאמר שפרסמו ב-BMJ
ב-2007 טוענים כמה ממחברי הדו"ח שרשויות בריאות המקדמות הפלרה משתמשות בו באופן סלקטיבי, "כדי לספק הערכות אופטימיסטיות מדי של העדויות לטובת ההפלרה", וכי "לעתים קרובות נעשה שימוש לרעה או שימוש שגוי בעדויות, תוך פסיחה על אי הוודאויות הקיימות".
אחד ממחברי המאמר ומי שעמד בראש ועדת יורק הוא פרופ' טרבור שלדון, דיקן ביה"ס לרפואה באוניברסיטת האל בבריטניה וחוקר בתחום מדיניות בריאות.
"מאכזב לראות שאנשי משרד בריאות וממשל עדיין משתמשים במחקר שלנו כדי לקדם עמדות שאינן נתמכות במחקר", הוא אומר בריאיון בלעדי ל"מנטה". "בעוד שייתכן שלהפלרה יש השפעה חיובית קטנה, הרי שהמחקרים שבוצעו היו בעלי איכות נמוכה מכדי להעריך באופן מהימן את גודל ההשפעה, והאם זו קיימת באוכלוסיות שבהן ישנה היענות טובה לצחצוח שיניים. בנוסף ישנה אי ודאות ביחס להשפעות השליליות של ההפלרה על הבריאות".
הוועדה הבאה שישבה על המדוכה הייתה ה-NRC (ועדת מומחים של המועצה הלאומית למחקר בארה"ב), שמונתה על ידי הסוכנות להגנת הסביבה (EPA). ב-2006 פרסמו חבריה סקירה מפורטת אודות סיכוני ההפלרה, והסיקו שהרמות המומלצות של פלואוריד במי השתייה על ידי ה-EPA אינן מספיק בטוחות עבור האוכלוסייה הכללית, ובעיקר עבור ילדים וחולי כליה.
הוועדה השלישית, SCHER, הצהירה כאמור ב-2011 ש"אין שום יתרון ברור לטובת הפלרת המים בהשוואה לשימוש חיצוני בפלואוריד (במשחת שיניים)". באשר לסיכונים, הסיקו חבריה שהמידע הקיים אינו מאפשר הערכה נאותה, וביחס לחלקם, שאין די עדויות איכותיות המאפשרות להסיק שההפלרה אכן מזיקה.
הקושי להגיע למסקנות נחרצות אודות היעילות והסיכונים הכרוכים בהפלרה בשל מחסור במחקרים איכותיים וממצאים סותרים באלו הקיימים, הוא אפוא אולי המסקנה העיקרית של שלוש הוועדות.
תסמין מערכתי
בשנים שחלפו מאז ממשיכים להיערם מחקרים חדשים. כמה מהם מצביעים על יעילות ולא מוצאים קשר בין ההפלרה לסיכונים בריאותיים שונים. מאידך, כמות העדויות שדווקא כן מצביעות על סיכונים שונים הולכת וגדלה.
מבין הסיכונים הפוטנציאליים שנחקרו, פלואורוזיס דנטלי (כתמים על השיניים כתוצאה מהצטברות פלואוריד) הוא הנפוץ ביותר. על פי נתוני ה-CDC, 41% מהמתבגרים האמריקאים סובלים מהבעיה – עלייה של למעלה מ-400% מאז לפני 60 שנה. אף שהקשר בין ההפלרה לתופעה אינו שנוי במחלוקת, הוויכוח ניטש בשאלה האם מדובר בבעיה אסתטית גרידא, כפי שטוענים מצדדי ההפלרה, או שמא זהו תסמין חיצוני להצטברות הפלואוריד גם בעצמות.
על פי דו"ח של ה-EPA מ-2010, "צריכה ממושכת של פלואוריד, בכל גיל, עלולה להוביל לפלואורוזיס בשלד, מצב העלול להגביר את פריכות העצם, ובאופן פוטנציאלי, להגביר את הסיכון לשברים בעצמות".
שלוש הוועדות לא מצאו אמנם די הוכחות כדי לקבוע שהפלרה במינונים המקובלים כיום גורמת לפלואורוזיס בשלד, אך עדויות חדשות מספקות חיזוק לחשש. במכתב שהעביר באוגוסט האחרון לגרמן, כותב פרופ' הארדי ליימבק מאוניברסיטת טורונטו, שהיה חבר בוועדת NRC, על מחקר במימון לאומי שפרסם ב-2010 ובו הושוו עצמות הירכיים של תושבי טורונטו (המופלרת מאז 1963) לאלה של תושבי מונטריאול (שמעולם לא הפלירה).
"המחקר הראה שינויים שליליים מטרידים באיכות העצם של תושבי טורונטו", כתב ליימבק. "זה לא משהו שאמור היה לקרות. ההפלרה אמורה הייתה להשפיע רק על השיניים".
דו"ח ה-NRC גם הסיק שלפלואוריד יש פוטנציאל לגרום לסרטן, ובעיקר לסרטן העצמות, או להאיצו. ואולם שני הדו"חות האחרים קבעו שהעדויות אינן בעלת איכות מספקת כדי להסיק כך. נכון להיום, העדויות בנושא זה עדיין ניסיוניות ומעורבות.
רעלן התפתחותי
אחד הסיכונים המרכזיים במוקד המחקרים החדשים הוא פגיעה ב-IQ ובעיות קוגניטיביות והתנהגותיות בילדים. נכון לפברואר 2015, מספר המחקרים בנושא זה בבני אדם עמד על 50 – 43 מתוכם מצאו קשר בין פלואוריד ל-IQ מופחת. כך למשל, מחקר שפורסם בפברואר האחרון ב-Environmental Health, מצא שבמדינות שבהן חלק גדול יותר מהאוכלוסייה צורך מים מופלרים, שכיחות אבחנות ADHD בילדים ומתבגרים גבוהה יותר.
המחקר הזה מחזק את המסקנות מסקירת מחקרים שפורסמה ב-2012 ב-Environmental Health Perspectives. הסקירה, שנערכה באוניברסיטת הרווארד, כללה 27 מחקרים שהשוו את רמות ה-IQ בילדים בסין שהתגוררו באזורים שבהם רמת הפלואוריד במים גבוהה, לעומת אזורים בעלי רמה נמוכה. 26 מתוכם הצביעו על קשר משמעותי בין צריכת פלואוריד לרמות ה-IQ, כשממוצע ה-IQ של הילדים באזורים עם הרמות הגבוהות היה נמוך בכ-7 נקודות לעומת ילדים באזורים דלי פלואוריד.
ד"ר פיליפ גרנדג'אן מביה"ס לרפואה באוניברסיטת הרווארד, וד"ר פיליפ לנדריגן מביה"ס לרפואה של בית החולים הר סיני בניו יורק, שניים מהחוקרים המובילים בעולם בנושא השפעות ההפלרה, סיווגו לא מכבר את הפלואוריד כנוירוטוקסין (רעלן עצבי) התפתחותי.
במאמר שפורסם ב-2014 בכתב העת Lancet Neurology, הם קבעו שמספר החומרים המוכרים כגורמים לנזק התפתחותי הוכפל מאז 2006 – כשאחד החומרים שנוספו לרשימה הוא הפלואוריד. לדבריהם, ישנן עדויות משמעותית לכך שחשיפת הילדים לכימיקלים אלה קשורה לעלייה בשכיחות ההפרעות בהתפתחות המוח, המשפיעות כיום על אחד משישה ילדים וגורמות לתופעות כמו אוטיזם, ליקויי למידה והפרעות קשב.
נזקים הורמונליים
דו"ח ה-NRC מ-2006 הסיק שחשיפה לפלואוריד, אפילו ברמות נמוכות, עלולה לגרום לנזקים הורמונליים, בהם תת-פעילות בלוטת התריס. כעת זוכה מסקנה זו לתמיכה ממחקר ענק שפורסם בפברואר האחרון ב-Journal of Epidemiology & Community Health. המחקר, שהתבסס על מידע שנאסף מ-99% מהמרפאות לרפואה כללית באנגליה (8,020 מרפאות), מצא שבאזורים מופלרים, שיעור מקרי תת-פעילות בלוטת התריס היה גבוה ב-9% לעומת האזורים הלא מופלרים, ושהסיכון לרמות גבוהות של תת-פעילות היה גבוה בלמעלה מ-30% באזורים המופלרים. "הממצאים מעלים חששות מיוחדים ביחס למהימנות ההפלרה הקהילתית כצעד בטוח לבריאות הציבור", כתבו החוקרים.
בעוד שרבים מהמחקרים שבחנו את השפעות ההפלרה קטנים מדי, המחקר מאנגליה כלל את האוכלוסייה הגדולה ביותר שנחקרה אי פעם ביחס לסיכוני ההפלרה. "אנו זקוקים למחקרים גדולים ומתוכננים היטב כמו זה, שכן רק מחקרים טובים ומקיפים יוכלו לשפוך אור על הסיכונים הפוטנציאליים", אומר פרופ' שלדון.
המושבעים עדיין בחוץ
במקביל לשאלת ההשפעות הבריאותיות, ההשלכות האתיות של חובת הפלרה הקבועה בחוק ראויות אף הן לדיון רציני. זאת, לנוכח העובדה שגם במדינות שמפלירות, חובת הפלרה בחוק היא צעד חריג ביותר.
"למעשה אנחנו ואירלנד היינו המדינות היחידות בעולם שהייתה בהן חובת הפלרה על פי חוק", אומרת גרמן. "בכל מקום אחר בעולם אין חובה. בישראל, ועדת עדין (ועדה בראשות פרופ' אבנר עדין לעדכון תקנות מי השתייה, שמונתה על ידי מנכ"ל משרד הבריאות ב-2003) היא זו שקבעה למעשה בתקנות המים שיש לבטל את חובת ההפלרה.
"למרות שיש לי דעה ברורה בעניין, אני בסך הכל חתמתי על התקנות, שהסעיף של ביטול חובת ההפלרה נכלל במסגרתן, ואני חושבת שבכך הצטרפנו לעולם הנאור. אני מבינה שישנם רופאי שיניים שחוששים לבריאות שיני הילדים. אני שותפה לחששם. אני רק לא מבינה מדוע הם מתעקשים להכריח אנשים לעשות זאת. להערכתי, ראוי היה להפסיק את חובת ההפלרה, ואני מתפלאת שיש מי שמבקש לעשות קמפיין בנושא הזה".
בשורה התחתונה, נראה כי המושבעים עדיין בחוץ ביחס לסוגיות היעילות והבטיחות של הפלרת המים. בהתחשב בכמות המחקרים הגדולה שכן מצביעה על סיכונים - פסילת הממצאים כ"עדויות זניחות" מנוגדת לעקרון הזהירות שלפיו אמורות רשויות בריאות לפעול.
יתירה מכך, מזהירים שלדון ועמיתיו במאמרם, טיפול חד-צדדי כזה בעדויות רק פוגע באמון הציבור ברשויות. "בשלב זה עדיין ישנה אי ודאות גדולה המקיפה את הוויכוח", אומר פרופ' שלדון. "קובעי המדיניות צריכים להיות ישרים ביחס לאי הוודאות הכרוכה בהחלטה כגון זו. בהינתן שהפלרת המים כופה 'טיפול' על האוכלוסייה, נטל ההוכחה צריך להיות גבוה למדי".
מה היית ממליץ למשרד הבריאות לעשות?
"בהינתן אי הוודאות והנושאים האתיים הכרוכים בחובת הפלרה, אילו הייתי קובע מדיניות, הייתי עושה שלושה דברים: ראשית, הייתי מציג מדיניות מניעה הכוללת אמצעים מרחיקי לכת לשיפור היגיינת הפה בבתי ספר ובבתים, דהיינו חינוך לשיפור צחצוח השיניים, להפחתת הסוכר בתפריט ולהפחתת תכולת הסוכר במזונות. זה יהיה צעד אמיץ הרבה יותר ובעל השפעה בריאותית רבה יותר לשיפור בריאות השיניים.
"שנית, הייתי מבטיח שקופות החולים, שמנהלות את הטיפול בעששת, יקבלו תמריצים כדי לשפר את בריאות הפה. בנוסף, הייתי מייסד מערך מחקר בינלאומי משותף כדי להעריך בוודאות את ההשפעות של הפלרת המים".
מה מכיל הפלואוריד שמכניסים למי השתייה?
העובדה שהפסקת חובת ההפלרה הייתה ההחלטה הראשונה שקיבלה גרמן כשרה לא הייתה מקרית. ב-2002, כששימשה כראש עיריית הרצליה, היא ביקשה לבדוק מה יש בתמיסת הפלואוריד שהיא נדרשת להחדיר למי השתייה בעירה, ושלחה למעבדה דגימה של החומר. הממצאים הראו שהיא מכילה עשרות חומרים רעילים, בהם עופרת, כספית, בורון וארסן.
הממצאים הללו אינם מוגבלים רק להרצליה. כמו במרבית המדינות המפלירות האחרות, הפלואוריד שהוחדר עד אוגוסט 2014 למים בארץ לא היה סודיום-פלואוריד (החומר המשמש במשחות השיניים ונחשב לבעל רמה תרופתית), אלא כימיקל בשם חומצה הקסה-פלואורוסיליצית (HFSA).
חומר זה, שעלותו זולה בהרבה, הוא תוצר לוואי של תעשיות הדשנים והפוספטים. הוא מעובד בסטנדרטים נחותים בהרבה מאלו המקובלים בייצור תרופות, ומכיל מתכות כבדות וחומרים כימיים נוספים שהחשיפה אליהם מסכנת את הבריאות, גם במינונים קטנים.
על-פי מאמר שפרסם ב-2014 ב-Environmental Science & Policy ד"ר ויליאם הירצי, חוקר בכיר שעבד ב-EPA ומומחה להערכת סיכונים, ה-HFSA מכיל כמויות משמעותיות של ארסן, המגדיל את הסיכון לסרטני הריאה ושלפוחית השתן, וכמו כן ממיס בתנועתו בצנרת המים חומרים רעילים נוספים, כמו עופרת.
הכותבת היא בעלת דוקטורט (Phd.) בתקשורת בריאות ופוסט־דוקטורנטית בתחום תקשורת סיכונים בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
