חולבים את הסמל / טור על מסע"ת נבחרת ישראל
ספונסרים וחסויות הם גם חלק בלתי נפרד מהספורט. התקשורת והעיתונות מוכנים לשתף פעולה, אבל כשצד אחד מפר את כללי המשחק, בייחוד תחת התפאורה של נבחרת לאומית, מתלווה לזה ריח חריף של ניצול. שרון דוידוביץ' על מסיבת העיתונאים הלא שגרתית וה"לא מקצועית" של איגוד הכדורסל
העולם בנוי ממשחקים. הספורט והתקשורת בנויים מכללים וממערכות יחסים מובנות בין שני צדדים, כשכל אחד יודע מה עליו לעשות על מנת להשתתף במשחק. כך למשל הוא נושא החסויות בספורט. התקשורת מוכנה "לשחק את המשחק" ולרשום, למשל, במהלך שידור בטלוויזיה על המסך שמות כמו "מכבי אלקטרה" או "דיזנגוף נס ציונה", במקום מכבי ת"א ועירוני נס ציונה.
אם יש אפשרות לקדם ולדחוף עוד ספונסרים וכסף לענף, התקשורת מוכנה לתת לזה יד. כי זה חלק מהמשחק. אבל על פי כללים הגיוניים. כללים שנשברו היום במסיבת העיתונאים של איגוד הכדורסל. המשחק השתנה.
"כשאנחנו מדברים על מצוינות, חדשנות ואחריות חברתית, על צבריות ומחויבות, אלה ערכים שמתאימים לתנובה ולנבחרת ישראל", פתח המאמן הלאומי ארז אדלשטיין את דבריו, כאילו היה פרסומאי משופשף בעל כורחו (מעניין איזה ערכים מתאימים לרוכשים הסינים של תנובה..).
אדלשטיין, יחד עם פיני גרשון, טל נתן, שי דורון וגל מקל, ישבו מול חדר מלא בתקשורת עם חולצות ועליהן כיתוב בענק של תנובה ומאחור שלט גדול ובו המשפט "תנובה מחבקת את נבחרות הכדורסל בישראל". מקל אפילו הפליג וסיפר כי בזמן שהותו בחו"ל, הוא הכי מתגעגע לקוטג' של תנובה.
עד כאן, פחות או יותר, אלה עדיין תחומי "המשחק". קצת נותנים ביטוי, קצת מקבלים תשובות מקצועיות. אם זה היה המצב, ניחא. "אנחנו פה לכבד את תנובה", אמר אדלשטיין לשאלה הראשונה שנשאל וסירב לענות בהמשך. "לא אענה על שאלות מקצועיות".
ואז, מצג השווא התגלה. כל האירוע היה למעשה על מנת לקדם חברה מסחרית ולא את נבחרות ישראל. זו לא תנובה שתומכת בנבחרות, אלה הנבחרות שתומכות בתנובה ונוצלו למטרה. גם בהזמנה לתקשורת ששלח איגוד הכדורסל, נכתב בפשטות: "הנכם מוזמנים למסע"ת של נבחרות ישראל, שתתקיים במשרדי הנהלת חברת תנובה, בסינמה סיטי רמה"ש". זהו. בלי הבהרה למהות האירוע ולמטרתו האמיתית.
למען הסמל
חשוב לסייג. באיגוד טוענים כי לא ניתנה שום הוראה למשתתפים על מה לדבר ועל מה לא. ההחלטה של אדלשטיין לא להגיב בנושאים מקצועיים הייתה על אחריותו ומרצונו לא לעשות זאת לפני שייפגש עם השחקנים. גם פיני גרשון הסכים לדבר כמנהל המקצועי (מהצד נדמה היה שצריך היה לגרור אותו לשם).
אז כן, יכול להיות שמההודעה לתקשורת ניתן היה לשער כי ישנו שיתוף פעולה עם החברה (שיתוף מבורך של מיליון שקל לשנה), אך אם בכל מסיבת עיתונאים במקום מסחרי (מלון, חנות וכו') מהות האירוע תהיה למען נותן החסות בלבד, התקשורת תהפוך מהר מאוד לכלי שיווקי בידי קבוצות ואיגודים. ואז היא לא תהיה מוכנה לשחק את המשחק.
והרי באיגוד ידעו שאם כך היו מציגים זאת, היענות כזו לא הייתה נרשמת. כל התקשורת הייתה שם, במערכות מסוימות יותר מעיתונאי אחד. ערוץ טלוויזיה ואינטרנט פתחו את האירוע לשידור ישיר. אחרי הכל, מה יכול להיות יותר חשוב מאשר מסיבת עיתונאים של נבחרת ישראל, יותר מאשר דבריו של המאמן הלאומי. יש עדיין אנשים שסבורים שזה חשוב יותר מכל נותן חסות כזה או אחר.
בסופו של דבר, כל הסאגה הזו הייתה מחזה לא נעים. נדמה כאילו המשתתפים בה אולצו בעל כורחם להיות שם, והמסקרים הובאו לשם במראית עין שגויה. או שמא זהו המשחק שצריך לשחק? אולי בעצם זה בסדר שמאמן נבחרת ושחקן NBA יישבו בחולצות כחולות לבנות, יקדמו את הנבחרת והענף ויעשו זאת למען המדינה ולמען הסמל. אבל – לאיזה סמל?
