הצל של דייויד בלאט
בשנת 2005 עתר נתן גרנאי לבג"צ נגד המינוי של דייויד בלאט למאמן נבחרת ישראל והוביל לביטולו. אחרי עשר שנים הוא מקבל אותו בגמר ה-NBA כמאמן קליבלנד, העיר בה נולדה אשתו של גרנאי, אוהדת שרופה. "יש לנו ריב משפחתי. אשתי רוצה אליפות, אני לא מסוגל לפרגן לבלאט"
ב-2005 עולם הכדורסל הישראלי רעש וגעש נוכח המאבק של חנן קרן, אז מדריך קורס מאמנים, בעודד קטש, שאימן את גליל עליון ללא תעודה. זמן קצר לאחר מכן, בעודו מוביל את דינמו סנט פטרסבורג לזכייה ביורוצ'אלנג', מונה בלאט למאמן נבחרת ישראל לקראת טורניר ההזדמנות האחרונה לאליפות אירופה. במהרה הסתבר כי גם לו אין תעודת הסמכה מתאימה. חנן קרן לא התערב הפעם. בדיוק לכאן נכנס נתן גרנאי.
"בלאט הגיע מרוסיה ביוני 2005 ורצה שיארגנו לו קורסים מיוחדים", מספר כיום בראייה לאחור גרנאי. "תמיד נלחמתי למען מנהל תקין. לא הבנתי איך ייתכן שנגד אחד (קטש - ש.ד) מגישים בג"צ, ואילו לשני, שמקושר למכבי ת"א, לא עושים דבר".
גרנאי החליט להגיש עתירה לבג"צ כשבסופו של דבר נציג איגוד הכדורסל הצהיר כי האיגוד החליט לא לחתום עם בלאט, בשל העובדה כי אין בידיו תעודת הסמכה. בלאט הגיש את התפטרותו ועזב.
"אני שלם עם מה שעשיתי ולא מתחרט. זה לא היה קנטרני, זה היה עקרוני", הוא נזכר, ימים ספורים לפני גמר ה-NBA. "ברור שהיום זה נראה אבסורדי, אבל תסתכל במבטים של אז - הוא לא היה אלוף אירופה אלא מאמן פשוט. העתירה הייתה במקום. אולי היום זה נראה כמו בדיחה, אבל עקרונות וחוקים לא משתנים בעקבות הצלחות או כישלונות של אנשים. כשאני סיימתי תואר שני במדיניות ציבורית, לא עשו לי הנחה. לא גמרת לימודים? לא תקבל תעודה".
הסתלבטות הגורל
אבל כמו שהשם נתן גרנאי ממשיך אולי לרדוף את בלאט, כך השם דייויד בלאט לא מרפה מגרנאי. מקרה קלאסי של צחוק הגורל. אבל לא סתם צחוק, אלא מתגלגל ובלתי נשלט.
אשתו של נתן, איימי, ילידת ארה"ב. ולא סתם - ילידת קליבלנד. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא אוהדת אדוקה של כל קבוצות הספורט בקליבלנד. כן, כולל הקאבלירס. מאז חתונתם לפני 35 שנה, הפכה משפחת גרנאי כולה לאוהדת הקאבלירס. הם היו קמים בלילות עוד בימים הגדולים של מארק פרייס, הרבה לפני שעם ישראל בכלל ידע שקיימת קבוצה בשם קאבלירס ובטרם התעניינו בכל צעד ושעל והפכו את מת'יו דלאבדובה לאליל. "מכל 30 הקבוצות, דווקא לקליבלנד הוא היה חייב להגיע?!", שואל נתן בכעס מריר.
גרנאי, כמו כל עם ישראל, פרגן כמובן להצלחה של בלאט, אך מקרה בודד גרם לפירוק האידיליה הספורטיבית במשפחה. באוגוסט האחרון, בשדה התעופה בניו יורק, הבחין בנו של נתן, ארז, בדייויד בלאט. לאחר חשש קל הוא ניגש למאמן של קליבלנד וסיפר לו כי משפחתו אוהדת הקבוצה מימים ימימה והוסיף גם כי הוא הבן של נתן גרנאי. "עד קליבלנד אתם רודפים אחריי?", ענה לו בלאט. לאחר שיחה נעימה של מספר דקות, המאמן חתם את השיחה ואמר, לפחות על פי טענת ארז, כי הבן בחור טוב, אך בהקשר לאב השתמש במילת גנאי לא ממש נעימה.
"מהרגע הזה, ושנתיים לאחר שכינה אותנו שעתרנו כ-'עלובי נפש', החלטנו אני והבן שלי כי אנחנו רוצים שקליבלנד תפסיד. וכן, יש לנו ריב משפחתי בנושא. אשתי עדיין רוצה שתהיה אליפות ראשונה לקליבלנד מזה למעלה מיובל. אני? לא מסוגל לפרגן לבלאט. אני לא פרחח ולא עלוב נפש. באמריקה הוא היה מעז לבקש תעודה בלי לסיים לימודים? אבל פה בארץ הוא רצה להסתמך על קומבינה". כעת, לקראת הגמר מול גולדן סטייט, ובזמן שמדינה שלמה תעקוב, המצב בבית משפחת גרנאי יהיה שברירי. "בלאט לא נופת צופים כמו שכולם חושבים. לא נורא, אז יהיו לו 7 מיליון אוהדים פחות שניים, אני והבן שלי", אומר גרנאי.
נשלח מלמעלה?
אם אתם מאמינים בגורל ובכך שהכל מסתדר בצורה הנכונה, גם לכם אולי עברה המחשבה כי נתן גרנאי "נשלח" על מנת לסדר את מסלול החיים הנכון עבור בלאט.
אם אתם מאמינים בהגיון פשוט ונזכרים בדרך שעבר בלאט מאז אותה עתירה, ואיזה מסלול היה עובר אם היה "רק" מאמן נבחרת ישראל ולא אלוף אירופה עם רוסיה ולאחר מכן גם לשם מוערך ביבשת, גם אתם תגיעו לחישוב שייתכן והיה מגיע עם הכישרון שלו ל-NBA, אבל לא בנקודת הזמן הייחודית הזו, לא לקבוצה הזו ולא לגמר הזה.
ואם אתם מאמינים במוטיבציה, גם אתם אולי חושבים שגרנאי הוא הקטליזטור להצלחה האדירה של דייויד בלאט. בנאום ההשבעה שלו להיכל התהילה, הזכיר מייקל ג'ורדן שוב ושוב את השם לירוי סמית'. בחור אלמוני שייכנס להיסטוריה בתור ההוא שתפס את המקום בנבחרת בית הספר למייקל ג'ורדן, והשאיר אותו בחוץ, כועס ומתוסכל. אותו שם שילווה את ג'ורדן במהלך כל הקריירה, כמעין דוגמא חיה למכשולים עליהם הוא צריך להתגבר, כל הדרך לתהילה. ולהיכל התהילה.
לכן, אם הבלתי ייאמן יקרה ובלאט יזכה עוד מעט באליפות, אל תתפלאו אם המיקרופון יוגש לידיו של המאמן הישראלי ובשידור חי מול כל העולם, הנאום הבא ייצא מפיו: "אני רוצה להודות לשחקנים שלי, לצוות האימון, לארגון, למשפחתי, לחברים וגם - לנתן גרנאי".
