"להשפיע. להיות הומניטרי ופוליטי ביחד"

התחלתי להתנדב ברופאים לזכויות אדם לפני כשלוש שנים, זמן לא רב אחרי שהגעתי לארץ מאיטליה. גם לפני כן, באיטליה, כשהייתי סטודנט לרפואה התנדבתי במרפאה פתוחה. אז לא היו פליטים רבים כמו היום איפה שגרתי, במילאנו, וטיפלנו בעיקר במהגרי עבודה.

ההתנדבות במרפאות, במיוחד כשראיתי את הרופאים שם ואת העבודה שהם עשו, שכנעה אותי להמשיך בלימודי הרפואה ולהיות רופא. אני חושב שרפואה זה אחד הכלים הכי טובים לנסות להשפיע, לעשות משהו, לשנות. להיות הומניטרי ופוליטי ביחד.

כשהגעתי לישראל כדי להתמחות בכירורגיה דחופה, היה לי ברור שאני רוצה להמשיך להתנדב. באחד הימים ראיתי במיון טופס עם הפרטים של המרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם ביפו. קראתי באינטרנט מה זה ואחרי פגישה ראשונית התחלתי להתנדב.

במרפאה אני פוגש בעיקר מבקשי מקלט מאתיופיה, אריתראה וסודן עם סיפורים מאוד קשים. אלו אנשים שעברו קשיים רבים במדינה ממנה ברחו או קשיים בדרך לפה. אבל הם מצליחים איך שהוא להסתדר עד שהם חולים או נפצעים.

אז מתחילה בעיה סוציאלית חברתית מאוד קשה בגלל שבישראל בעיות דחופות יקבלו מענה בחדר המיון אבל מעבר לכך המדינה כמעט לא מסייעת להם. אנשים שמפתחים בעיות אורתופדיות למשל, אין להם סיכוי לעבור ניתוח. לכן במרפאה אנחנו מחפשים איך לעזור.

לפני חודש למשל הגיע למרפאה הפתוחה בחור אריתראי עם בעיות בבליעה שאובחנו בבית חולים בירושלים. הטיפול היחיד עבורו היה ניתוח שהיה ברור שלא יעבור למרות הכאבים מהם סבל. במקרה שלו הצלחנו לנתח אותו בבית החולים שאני עובד בו. אבל לרוב זה לא המצב.

הכי קשה במרפאה כשלפעמים אין לך פתרון למטופל. אין לך כסף ואיך לעזור. אלו המקרים הכי קשים. אני ראיתי במרפאה הרבה בעיות פשוטות וכרופא לא היה לי איך לטפל.

דברים שלא רואים או שומעים במקומות אחרים

לפני חודשיים היה לי מקרה קשה במיוחד. בחור שהיה זקוק לניתוח ודווקא הצלחנו לתאם לו אותו והיה בבדיקות מקדימות לניתוח התקשר אלי ואמר שלא יוכל לעבור את הניתוח כי הודיעו לו שהוא צריך להתייצב בחולות בעוד שבוע. אלו דברים שלא רואים או שומעים במקומות אחרים. זו רפואה אחרת ממה שאנחנו עושים בבתי החולים.

(צילום: ליא ציגלר מהתערוכה פלסטר 3)

אחרי שהתחלתי להתנדב במרפאה הפתוחה רציתי לקחת חלק גם במרפאה הניידת שיוצאת מדי שבת לגדה המערבית. התקשרתי לסלאח חאג' יחיא, שאחראי על המרפאה, וביקשתי להצטרף.

מאז אני יוצא כל שבת שאני פנוי עם המרפאה. אני הולך כדי להביע סולידריות. אני מרגיש שכישראלי זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות עבורם. המצב הבריאותי בגדה מאוד קשה. הרופאים הפלסטינים עושים מה שהם יכולים בתנאים הקיימים ורבים נמצאים במעקב טוב של רופא משפחה, אבל יש כאלו שלא מקבלים טיפול ויש מה לעשות עבורם וזה עבורי שווה את כל הנסיעה.

זוהי הדרך שלי לנסות להשפיע על המצב

א' למשל, בן 17 על כסא גלגלים, שפגשתי באחת המרפאות הוא אחד מהם. כשהיה בן 14 הוא נפל מגובה רב ונפגע בגבו. הוא לא עבר שום שיקום ומאז הוא מסתובב על כסא גלגלים. דיברתי עם אחד הרופאים בארץ שמטפל בשיקום נוירולוגי והוא כרגע מטופל באחד מבתי החולים בארץ ומקבל שיקום.

(צילום: סיגלית לנדאו מהתערוכה פלסטר 3)

זוהי הדרך שלי לנסות להשפיע על המצב. דרך המרפאות הפתוחה והניידת יש לי הזדמנות להקשיב לסיפורים שבדרך כלל אנחנו לא נחשפים אליהם. במרפאות אין מקום לגזענות. זה מקום אחר עם יחס אחר. היחס בחברה הישראלית כלפי מבקשי המקלט וגם פלסטינים עדיין גזעני. זו לא בעיה רק של ישראל אבל יש לנו דרך ארוכה לעבור.

אודות המרפאות:

המרפאה הניידת של רופאים לזכויות אדם, נוסדה בשנת 1989, ומדי סוף שבוע נוסעים בההתנדבות רופאים, אחיות, רוקחים ועוד לכפרים ועיירות בגדה המערבית (וכשמתקבל אישור גם ברצועת עזה) בהן קיים קושי לקבל טיפול רפואי. לצד המרפאה הניידת פועלת מאז 1998 גם המרפאה הפתוחה ביפו, המשרתת מהגרים וחסרי מעמד אזרחי שאין להם גישה למערכת הרפואה הציבורית על ידי מתן טיפול רפואי במקום - מעזרה ראשונה, הענקת תרופות ורפואת ילדים ועד לשירותי גניקולוגיה ופסיכיאטריה, לצד עזרה בארגון ותיאום ניתוחים והליכים מסובכים יותר בבתי החולים. המרפאות לא רק מספקות טיפול רפואי אלא מהוות גם אקט של סולידריות עם אוכלוסיות במצוקה.

אודות רופאים לזכויות אדם:

ארגון רופאים לזכויות אדם נאבק למען זכויות אדם בכלל, והזכות לבריאות בפרט עבור כל בני האדם החיים בישראל או תחת שליטתה. בין היתר פועל הארגון למען זכותם לבריאות של 250,000 חסרי מעמד החיים בישראל, בהם פליטים ומהגרי עבודה, למען שיוויון בבריאות והבטחת חופש תנועה וכיבוד זכויות של חולים פלסטינים, למאבק במגמות הפרטת מערכת הבריאות ולמען זכותם לבריאות של אסירים ועצירים. הארגון פועל בדרך המשלבת פעילות ציבורית ופעילות לשינוי מדיניות, לצד פעילות הומניטרית והגשת עזרה ממשית לאוכלוסיות מוחלשות הזקוקות לה כל כך.

• הכותב הוא ד"ר דניאל סולמון, מתמחה בכירורגיה ומתנדב במרפאה הפתוחה והמרפאה הניידת של ארגון רופאים לזכויות אדם.
  

• פלסטר 3, תערוכת מכירה שהכנסותיה מוקדשות לתמיכה במרפאות של רופאים לזכויות אדם ובפעילות הארגון לשינוי מדיניות, תתקיים בסוף השבוע של ה- 4 – 6 ליוני, בהאנגר 2 בנמל יפו (חלל התיאטרון). בתערוכה ימכרו עבודות אמנות במחיר אחיד של 1,000$ וייקחו בה חלק יותר מ-140 אמנים. אוצרות: ורדית גרוס, כרמית גלילי.
  

• בין האמנים המשתתפים: אורי גרשוני, איתן בוגנים, אפרת קליפשטיין, גל וינשטיין, דוד טרטקובר, דור גז, דני קרוון, זויה צ'רקסקי, חן שיש, חנה סהר, יאיר גרבוז, יונתן גולד, יוסי קריספל, מיכל היימן, מיכל נאמן, מיקי קרצמן, מרים כבסה, נלי אגסי, סיגלית לנדאו, עדו בר אל, עדי ברנדה, עילית אזולאי, פיליפ רנצ'ר, פריד אבו-שקרה, ציבי גבע, שי אזולאי, שמחה שירמן, שריף וואקד, klone, Know Hope, ועוד.
  

• לפרטים היכנסו לאתר התערוכה.