180 אלף שקל לנהג שפוטר כי התלונן על תנאיו

נהג בחברת דלק פרטית מחה על היעדר קרן פנסיה וזכויות אחרות. בתגובה הוא פוטר, ובית הדין הורה למעסיקיו לשעבר לשלם לו את המגיע לו

עו"ד גלעד סמוכהפורסם: 02.06.15 , 22:23

נהג משאית שבמש שנתיים וחצי עבד בחברת הדלק הפרטית "בני מחמוד עלי אברהים בע"מ", פוטר לאחר שהעז להתלונן על תנאי ההעסקה שלו. הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת שהורה לחברה לפצות אותו בשל כך ב-180 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובע החל לעבוד ב-2011 כנהג מיכלית דלק של החברה, המחזיקה שתי תחנות ומספקת שירותי הובלת דלקים לתחנות נוספות. הוא לא חתם על חוזה עבודה וקיבל שכר של 8,000 שקל על בסיס גלובאלי. כשנתיים וחצי לאחר שהחל לעבוד נכנס העובד למשרדי החברה והתלונן בפני מנהליה על כך שאינם מפרישים לו כספים לקרן הפנסיה ולא משלמים לו עבור שעות נוספות וימי חופשה.

תביעה

זייף הסכם עבודה – ובכל זאת יקבל פיצויים

עו"ד אביבה בורונובסקי

עובד לשעבר בחברת הטקסטיל "רעומה זק"ש" זייף מסמך כדי להוכיח יחסי עובד-מעביד. חרף הרשעתו בפלילים, ביה"ד לעבודה קבע שמגיעים לו פיצויים

זייף הסכם עבודה – ובכל זאת יקבל פיצויים

מנהלי החברה אמרו לו בתגובה כי נמאס להם מתלונותיו החוזרות לגבי זכויותיו, וכי אם תנאי העסקתו לא מוצאים חן בעיניו הוא יכול להשאיר את משאית החברה וללכת הביתה.

העובד הפגוע יצא נסער בעקבות הוויכוח, ועוד באותו היום ניתקה החברה את קו הטלפון שניתן לו לצורכי עבודה. בנוסף, טען העובד, מנהלי החברה סירבו להיענות לפניותיו הטלפוניות שבהן ביקש לחזור לעבודה, ומכאן הבין כי קיבלו החלטה לפטרו.

הוא עתר לבית הדין לעבודה כדי שיחייב את החברה בתשלום פיצויי פיטורים וזכויות שלא קיבל בתקופת עבודתו. לשם חישוב זכויותיו טען התובע כי יש לראות בחברה כ"מפעל הובלה" ולהחיל את צו ההרחבה בענף, שהתקבל ב-2007, והסדיר את זכויות העובדים לקבלת פיצויים והפרשות לקרנות השתלמות לפי תעריף מיוחד.

החברה סירבה לקבל את תביעתו והגישה תביעה שכנגד, בטענה שהתובע הוא זה שחייב לה כספים. לטענתה, התובע לא פוטר אלא התפטר בפתאומיות תוך כדי עזיבת המשאית ללא השגחה בזמן פריקת דלק. על פי גרסתה, הוא עצמו סיפר לעובדים שנכחו במקום כי הוא לא רוצה לעבוד יותר בחברה. עוד הוסיפה החברה כי כל זכויות העובד גולמו מדי חודש במשכורתו.

החברה הודתה בכך שהיא מבצעת הובלות עבור חברות דלק שונות, אך ציינה כי לא מדובר בחלק מהותי מעסקיה, ומכאן שהיא לא עומדת בהגדרה "מפעל הובלה" בהתאם לצו ההרחבה. בתביעה הנגדית ציינה החברה כי העובד חייב לה 12 אלף שקל עבור הלוואת וקנסות על עבירות תנועה.

התפטר או פוטר?

גרסאותיהם הסותרות של הצדדים בנוגע ליומו האחרון של התובע בחברה לא נתמכו בראיות, ובעניין זה תמהה השופטת אורית יעקבס מדוע החברה לא זימנה לעדות את העובדים שנכחו במקום. לאחר ששקלה את מכלול הטענות והתרשמה מאמינותו של התובע, קבעה השופטת כי התובע פוטר מעבודתו.

היא הסבירה שבמהלך הדיון התגלה כי החברה סיפקה שירותי הובלת דלקים בהיקף גבוה מזה שטענה לו, ולאור זאת ברור שצו ההרחבה בענף ההובלה חל עליה.

כמו כן פסקה השופטת, שהחברה נכשלה להוכיח שזכויות התובע גולמו במשכורתו, שכן תלושי השכר שהנפיקה לא כללו כל פירוט ולא הוצג חוזה עבודה כלשהו בין הצדדים. בנוסף, החברה לא הציגה תיעוד לכך ששילמה קנסות בשמו של התובע או הלוותה לו כספים, כך שטענותיה בדבר חובותיו כלפיה לא הוכחו.

בסיכומו של דבר קיבלה השופטת את תביעת העובד במלואה, וחייבה את החברה לפצות אותו ב-180 אלף שקל פיצויי פיטורים וזכויותיו מהעבודה. בנוסף תישא החברה בהוצאות משפט של 2,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 10,000 שקל.