אנגלברט הומפרדינק: צ'ארמר נצחי על הבמה
עם ניסיון של למעלה מחמישה עשורים על הבמה וחיוך מנצח, הקסים אנגלברט הומפרדינק את הקהל בהופעתו בהיכל התרבות בתל אביב. גם הסאונדמן החובבן לא הצליח לגרוע מהביצועים המרגשים לכל להיטים או מצעדי הריקוד השובבים של הצ'ארמר הנצחי בן ה-80
אפילו סאונדמן כושל שעשה כמעט כל מה שאפשר כדי להכשיל את המופע, לא הצליח למנוע מאנגלברט הומפרדינק להמיס את הקהל בהופעה המוצלחת אמש (ג') בהיכל התרבות בתל אביב.
עם ניסיון של למעלה מחמישה עשורים על הבמה, ותקופות במהלכן קיים מאתיים הופעות בכל שנה, הומפרדינק המשופשף שומר על פוקוס גם כשמתעוררות בעיות. נדמה שאפילו אם חצאיתה של אחת מזמרות הליווי הייתה חלילה עולה פתאום באש, הוא היה מוצא דרך להסתיר אותה עד סוף השיר, מבלי לאבד לשנייה את חיוך הצ'ארמר שהוא עוטה בקביעות.
גם לגיל הוא לא מרשה להפריע. בתחילת הערב מיד הפגיז עם ביצועים נפלאים לקלאסיקות מרגשות כמו שיר הנושא מהסרט "סיפור אהבה", ו“A Man Without Love”. בקהל סביבי נשמעו לחשושים שתהו האם מדובר בפלייבק, כי איך יכול להיות שזמר בן שמונים נשמע כל כך טוב?
ייתכן שסימני השאלה צצו גם בגלל הסאונד שבקע מהרמקולים ונשמע עמום ולא חי. אלא שבהמשך הומפרדינק הוכיח שכוחו עודנו במותניו, פיזית, כשמדי פעם הצטרף לשתי זמרות הליווי הצעירות בצעדי ריקוד, או בחיקוי הענטוזים של בן דורו טום ג'ונס עליו אמר ש"לא רחוק היום שיעשה תנועה כזו והאגן שלו יתנתק ויפגע במישהו בקהל".
היה זה רק אחד מכמה חיקויים משעשעים של קולגות עמם עבד, מדין מרטין (המנטור שלו בלאס וגאס, שלימד אותו שהכי חשוב לא לעלות לבמה פיכח) ועד הלשון של ג'ין סימונס מלהקת "קיס".
אז על אף שהבלדות שלו מלאות פאתוס, הומפרדינק לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, וזה מה ששומר אותו צעיר. למרות הבוטוקוס, השיזוף, וצבע השיער, הוא יודע היטב שהוא כבר לא שובר הלבבות מפעם, ולא מנסה להעמיד פנים. או כפי שאמר בעצמו: "אתמול בלילה ישנתי וכמה בחורות דפקו על דלתי ללא הפסקה, עד שבסוף נאלצתי לקום ולתת להן לצאת".
אבל הקסם לא נמוג. המעריצות אפילו זכו ממנו למופע סטריפטיז, כשאחרי כמה שירים הזמר המקשיש הכריז שנעשה כאן חם, והסיר את המקטורן והעניבה בפרודיה על צעדי חשפנות. כמה מהן נזכרות בימי נעוריהן וטסות בסוף הערב אל הבמה בניסיון לתפוס מטפחות שהשליך אל הקהל. אחת אפילו מנופפת בעטיפות תקליטים שלו.
לאורך הערב הוא מספק את כל הלהיטים מתוך התקליטים הישנים ההם: "קוואנדו קוואנדו", "After the Lovin", "I Can't Stop Loving You", וגרסאות כיסוי יפות לשירים של אחרים כמו " Help Me Make It Through the Night" של כריס כריסטופרסון, “Make You Feel My Love” שלאחרונה הקליט בדואט עם ווילי נלסון, וגם “Thinking Out Loud” של אד שירן בן העשרים וארבע שהומפרדינק עדיין לא זוכר בעל פה ולכן מסתייע במהלכו בדפים עם המילים.
על הבמה, מלבד שתי הבלונדיניות שהיו יכולות להיות נכדותיו, נמצאים עוד שבעה נגנים (גיטרה, בס, קלידים, תופים, סקסופון, חצוצרה ופסנתר). התאורה הססגונית מעצימה את ההגשה היכן שצריך. בצדדים מסכי וידאו מהם ניבטת דמותו של הומפרדינק מעשורים שחלפו. בתחילת הערב הוקרן קליפ קצר המסכם את פועלו, מונה את הישגיו, ומסתיים במונולוג סטנד אפ של הקומיקאי הבריטי אדי איזרד, התוהה כיצד נשמע הדיון בו הוחלט שארנולד ג'ורג' דורסי יאמץ את הכינוי "אנגלברט הומפרדינק".
דווקא מול קטעי הארכיון הקהל נשאר דומם, אולי בגלל שהבדיחות אינן מתורגמות. אך העיקר שלכוכב יש הזדמנות למנוחה. הפגם המשמעותי היחיד, כאמור, הוא סאונדמן שעושה שמות במה שמתחולל באוזניה של הומפרדינק. תחילה הזמר מתנצל בג'נטלמניות ש"איש הסאונד שלנו חדש, וזה הערב הראשון שלו. תנו לו מחיאות כפיים!" או שבתנועת יד זריזה הוא מזניק את אחד הנגנים לסולו גיטרה בחזית הבמה, וממהר אל הקונסולה כדי לחלק הוראות.
אך כשהניסיונות לפתור את הבעיה רק מרעים את המצב, פעם על חשבון הצליל באולם ופעם על חשבון אוזניו של הומפרדינק, לפתע בין מילות השירים המוכרות משתלבות הוראות כמו "תנמיך את הבסיסט". בסופו של דבר סבלנותו פוקעת והוא קוטע את הלהקה ומקצץ בהדרן.
אך ממילא אין הרבה לאן להמשיך אחרי השיא שהגיע בסיום ההופעה, עם "The Last Waltz" שבו קירות ההיכל רטטו מהשירה העצומה של הקהל, ובהקו ממסכי הסלולרי, ואז עם מחרוזת שכללה פנינים כמו “Spanish Eyes” ו-“Release Me”. כעת רק נותר לקוות שהומפרדינק ישחרר את הסאונדמן שלו לדרכו בטרם ההופעה השנייה שתתקיים הערב (ד').
