עולה מהריסות המלחמה. עזה שלא הכרתם
המעבר החלק יחסית במעבר ארז, הגרפיטי של האמן הבריטי המפורסם, השווארמה המדהימה, המסעדות הנקיות, הנערים שלא מכירים את הישראלים והפלסטיני שאיבד את בנו, נכדו וביתו ולא מפחד למתוח ביקורת על חמאס: "הזהרתי אותם שלא יבנו שוב מנהרות מתחת לבית שלי". הכתב הבכיר של CNN ביקר ברצועת עזה, שנה אחרי המלחמה, וגילה הפתעות רבות. צפו
עזה תמיד מלאה בהפתעות. הביקור הזה, עמדתי לגלות בקרוב, לא עומד לאכזב. מאנשים צעירים שמשליכים את עצמם מגגות בתים בשביל הכיף ועד לשווארמיות ברמה עולמית שמוגשות במסעדות החדשות שקמו מבין ההריסות של עזה. המצב היה שונה לגמרי ביולי 2014 במהלך המבצע הצבאי האחרון ("צוק איתן") בעזה.
ניתן לקרוא את הכתבה גם באתר CNN
עוד חדשות בעולם :
לא צריך להתאפק. בקרוב: שירותים במעלית
הקנצלר לשעבר הלמוט קוהל בטיפול נמרץ
הפיתוי שהופך לסיוט: כלות למכירה באירופה
הקהילה מברכת, "פוקס" לועגת. קייטלין ג'נר
הכתב הבכיר של רשת CNN ניק רוברטסון ביקר לראשונה בעזה לפני שני עשורים. מאז הוא שב אליה פעמים רבות.
מטוסי קרב ישראליים הפציצו במהלך המלחמה האחרונה את רצועת האדמה הקטנה, הרסו בניינים והרגו אנשי חמאס ואזרחים בתגובה לירי הטילים של הארגון האיסלאמיסטי על יישובים ישראליים.
מעבר ארז - כמו נמל תעופה, אבל בלי מסוע ומטוס
בואו נחזור רגע אחורה. המלחמה החלה למעשה במרחק של כמה עשרות קילומטרים מכאן, בגדה המערבית, כששלושה נערים ישראלים נחטפו ונרצחו. ישראל האשימה את חמאס באירוע הקשה. פעולת התגמול של חטיפה ורצח של נער פלסטיני העלתה את המתיחות באזור לרמות שיא.אז חלה הסלמה דרמטית במספר הרקטות שירה חמאס לעבר ישראל, ולאחר ניסיון כושל לבצע פיגוע דרך מנהרה בתוך שטח ישראל פתחה ישראל במבצע "צוק איתן". המלחמה הסתיימה לאחר חמישים ימים עם החתימה על הסכם הפסקת אש, והיא גבתה את חייהם של 2,100 פלסטינים, רובם אזרחים, ו-68 ישראלים, רובם חיילים.
בשיא המבצע, מעבר הגבול לעזה היה לרוב סגור, וכשהיה פתוח התנועה במקום זחלה. לכן, ההפתעה הראשונה הייתה מעבר חלק יחסית מהצד הישראלי דרך מחסום ארז, לא פעם ראשונה אבל עדיין נחמד.
בשביל להגיע לעזה, אתה צריך להיות עובד סיוע או עיתונאי עם אישור מיוחד - או דיפלומט.
מעבר הגבול הוא כמו נמל תעופה, אבל אתה נושא את התיקים שלך בעצמך לאורך כל הדרך. לאחר בדיקת הדרכונים, אין מסוע שמוביל אותך לעבר מטוס אלא מסדרונות ארוכים מגודרים שבסופם תגיע לשערים מסתובבים.
ההפתעה הייתה קטנה, אבל מאוד נעימה. בשער המסתובב, חיילים ישראלים פותחים את הדלת מרחוק בשביל להיכנס לצד השני. התיקים שלנו היטלטלו בצורה מסוכנת במהלך הנסיעה על עגלה ונכנסו פנימה. לאחר מכן הגענו לכלוב באורך קילומטר ושביל בטון הוביל אותנו עד לאנשי הגבול הפלסטינים. הפתעה מספר שתיים, רכב קטן עם תא מטען המתין לנו. ברגע שהציוד הועמס, נסענו אל עמדת בידוק הדרכונים הפלסטינית ועברנו דרך כרזה שמזהירה פלסטינים יוצאים שלא להילחץ מהמשטרה הישראלית.
כאילו שהיה צורך בתזכורת, האמון בין פלסטינים לבין גורמים ישראליים נמצא בשפל. מתחם המעבר הארוך, אך בטוח, הוא דוגמה סטרילית לאופן שבו מגשרים על המתיחות.
בנקסי היה כאן
לא אמנה את כל ההפתעות, אבל ההפתעה הבאה היא מספר שלוש. בנקסי - אמן הגרפיטי הבריטי - ביקר בעזה לאחרונה. עד שמישהו שם לב, הוא התגנב פנימה, הותיר את חותמו ונעלם. הוא הכין ארבעה יצירות ובמקרה נסענו דרך שתיים מהן. אחת כבר הוחרמה על ידי המשטרה המקומית.
מחלוקת שוררת סביב הבעלות על היצירות: בנסקי העניק אותן במתנה לעזה, בשעה שבניו יורק או בלונדון הוא היה יכול לקבל עליהן סכום כסף של שש או שבע ספרות. ראיתי גרפיטי של בנסקי של חתול בכלוב שרוסס על קיר בית. ה"בעלים" ברי המזל של הבית בדיוק הקימו לול סביב יצירת האמנות.
לא נראה לי שהלול הזה ירחיק שועל או פורץ ערמומי או סתם גנב פשוט. בכל מקרה, זו הייתה הפתעה נעימה והחתול החמוד העלה חיוך על פניי.
הפארקור שיעיף את הנוער מעזה
פגשתי בעזה בני נוער שעוסקים בפארקור. לא משהו שאתה מצפה למצוא ברצועה שנודעה ביותר בלוחמים מאשר בספורטאים, אבל הם היו שם בחולצות טי צהובות וקפצו מעל הריסות מהמלחמה בקיץ האחרון. כל 12 הנערים נהנו מתחושת החופש בניתור - אם כי קצרה - ומקווים שהספורט הזה יזניק אותם מעבר לגבולות עזה בשביל להשיג חיים טובים יותר. אפשרות זו אולי קרובה יותר מתמיד. הקבוצה התגלתה על ידי תוכנית הטלוויזיה הפופולרית במזרח התיכון "כוכב נולד הערבי", ותוכנית זו עשויה להגשים את החלומות של בני הנוער ולהוציא אותם מעזה - אם יוכלו להראות שיש לעם כישרון אמיתי.
ברצועה הקטנה הזו שאורכה 41 קילומטרים ורוחבה בין שישה ל-12 קילומטרים מצטופפים 1.8 מיליון בני אדם, רובם מתחת לגיל 30. זה כנראה לא מפתיע שבתנאים כאלה צומחת קבוצת פארקור.
כדורגל תחרותי, שעבור צעירים רבים אחרים ברחבים העולם עשוי לשמש כרטיס כניסה לעושר, לא משמש כאן קרש קפיצה. מצאתי בצעירים האלה משהו אחר ואולי לא מפתיע: בניגוד להורים שלהם, יש להם הבנה מעטה בלבד של הישראלים שחיים מעבר לגדר משום שאין להם שום קשר אליהם.
כמה מחברי הקבוצה היו עדיין ילדים, אפילו לא בגיל בית ספר כשישראל נסוגה מרצועת עזה ב-2005. בעבר יכלו ההורים שלהם להיכנס לישראל ולעבוד בה בקלות יחסית.
מעבר לגדר הישראלית חיים שדים?
אולם מאז הנסיגה גדר המערכת הפכה למחסום ורק הדמיון של הנערים יכול לזנק מעליה. בגלל הבורות שלהם לגבי מה שקורה בצד השני, הם חושבים שמעבר לגדר יש שדים. ההורים שלהם ניהלו קשרים עם ישראלים, הבינו אותם, הכירו אותם כבני אדם - לא כדמויות שיש לחשוש מהן או לשנוא אותן.
כשנכנסתי לראשונה לעזה לפני שני עשורים, מעבר ארז כפי שהוא כיום עם מסדרונות הפלדה והשבילים המגודרים, לא היה שם. עברנו דרך תור ארוך של פלסטינים שעשו את דרכם לעבודה בישראל. כיום מדובר ב"טפטוף" של עובדים.
אבל הנה ההפתעה הבאה. לפחות עבורי. עבדו סאלים במסעדה הנוצצת החדשה שלו. המפות על השולחנות לבנות ונקיות. כל כך נקי כאן. זה בפני עצמו הפתעה קטנה ולא צפויה על רקע האבק שמוצאים בכל מקום בתוך העליבות של עזה. אבל ההפתעה האמיתית הייתה כשעבדו סיפר לי שהוא קנה את המקום הזה כשהפגזים עדיין נפלו בקיץ האחרון. היה מדובר בהשקעה אמיצה מאוד בנכס נטוש למחצה בזמן מלחמה שמתרחשת בעיצומו של סכסוך מתמשך. אבל נראה שההימור השתלם. הלקוחות מגיעים לא רק בגלל שנקי ומצוחצח אלא בגלל האוכל, בייחוד השווארמה שלו. היא כל כך טובה. היא כבר הפכה לאגדה באזור. אמרו לנו שהיא הטובה ביותר בעיר.
איבד את בנו, נכדו וביתו בהפגזות ישראליות
הוא זוכר את אותם הימים ומבין די טוב את הישראלים, כך הוא חושב, בשביל להסתדר איתם. הוא רוצה שלום, לא רק משום שזה טוב לעסקים אלא משום שיוכל לראות את שני הצדדים מתקדמים בנפרד. אבל הוא לא בטוח שהמנהיגים שלו מסוגלים להביא את השלום הזה.
עבדו אינו האדם היחיד שעמו דיברתי שמצד אחד חש זעם כלפי הישראלים ומצד שני תסכול מהמנהיגים שלו. עבדו ובני דורו חוששים ממה שצופן העתיד עבור ילדיהם, שהניתוק שלהם מבני הנוער הישראלים נראה כמו כרטיס כניסה בכיוון אחד לסכסוך מתמשך.
אחאב באכר הוא בן למשפחות הדייגים של עזה ויש לו יותר מסיבה אחת לכעוס על ישראל. הוא איבד את בנו ואת נכדו במהלך המלחמה בקיץ שעבר. ולא מזמן, הוא לקה בשבץ.
הבנים שלו שיחקו בחוף הים. הוא אמר שההפגזות הישראליות שנועדו לפגוע באנשי חמאס הרגו אותם. אבל מה שהכי כואב לו היום זה שאינו יכול לעזור לבנו ששרד את ההפגזה. הנער בן ה-13 עדיין סובל מטראומה בעקבות ההפגזה וכל דבר שיעשו אביו או הרופא שלו לא יעזרו לו. יש לו סיוטים בלילה, הוא לא ישן ומתעצבן בקלות בניגוד לעבר.
"הזהרתי את חמאס: 'אל תבנו מנהרה מתחת לביתי'"
אחאב בישל לנו תה בקומקום שהוצב על גלגל מכונית ישן ומתחתיו אש בוערת - לא דומה בכלל לכלי הבישול במטבח שהיה לו כאן לפני שנה, ולא לאלה שאפשר למצוא בחנויות באזור.השכונה של אחאב שוכנת על גבעה קטנה שמשקיפה על גדר הגבול הישראלית. רוב האנשים בעזה לא חוצים את הגדר הזו, אבל לחמאס יש רשת מנהרות שדרכן עוברים אנשים וסחורות. אחאב סיפר לי שהוא הזהיר את חמאס לא לבנות שוב מנהרות מתחת לבית שלו. אם יעשו זאת כשאקים מחדש את ביתי, הוא אמר, ישראל תהרוס אותו שוב. כרגע הוא לא מבצע שום עבודות. בסמוך אליו יש תלוליות עפר גדולות ולחות שמשמעותן רק דבר אחד - מנהרה חדשה נמצאת בבנייה.
זה הפתיע אותנו שהוא העז למתוח ביקורת על חמאס באופן פומבי, ואיש מאיתנו לא ציפה לדברים שיגיד בהמשך.
אחת הסוגיות שלא פעם תקעה שיחות שלום בין ישראל לבין הפלסטינים הייתה זכות השיבה של פליטים פלסטינים. מאז 1948 מפוזרים מיליונים מהם מחוץ לגבולות ישראל.
אחאב סיפר לנו שהישענות על זכות השיבה - במקום לסגור כבר הסכם שלום - רק משרתת את המנהיגים הפלסטינים ולא את העם הפלסטיני. הוא מתוסכל מהמנהיגים שלו וסיפר לי שהוא רוצה שהערבים והיהודים יגיעו להסכם שלום. הוא חושש ממעגל אלימות נוסף שבו יהיה שוב אחד המפסידים הגדולים ביותר. מבחינתו, כל השקעה חדשה בביתו תיחשב לבזבוז כל זמן שחמאס ימשיך לחפור מנהרות והעימות הבא יהיה בלתי נמנע.
כפי שעזה מלאה בהפתעות, כמו האיש שפגשתי כאן שמלא בביקורת על חמאס, היא גם עונה על הציפיות. אף איש שפגשתי כאן לא נותן אמון מלא בישראל ורוצה שהיא תישא באחריות על פעולותיה.
בחזרה למעבר ארז. אני תוהה כמה אבטחה עוד תידרש כאן בשנים הבאות. החשש בקרב עזתים מבוגרים רבים מהתהום שפעורה בין הילדים שלהם לבין הישראלים רק הולכת וגדלה נותר טרי במוחי. ובכל זאת, אני כבר מצפה לשוב לכאן לסיבוב נוסף של הפתעות.
הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו
לפנייה לכתב/ת 
