עכשיו נזכרת? נדחתה תביעת מיליונים נגד בנק

חברת בנייה, שבמשך שנים החזיקה חשבונות עסקיים בבנק הפועלים, דרשה 2.5 מיליון שקל בגלל "עמלות חריגות". בית המשפט דחה אותה על הסף

עו"ד שאולי כהןפורסם: 04.06.15 , 23:30

בית משפט השלום בהרצליה דחה תביעה על סך 2.5 מיליון שקל שהגישה חברת הבנייה "נור ניהול פרויקטים" נגד בנק הפועלים, בטענה שגבה ממנה עמלות וריביות אסורות. השופט יעקב שקד קבע כי לא ניתן לקבל תביעה של לקוח שחתם על מסמכים, נהנה מאשראי במשך שנים, ולאחר שהפסיק לעבוד עם הבנק - החליט כי התנאים אינם מתאימים לו.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

חברת הבנייה שניהלה בשנים 2011-2005 שני חשבונות עסקיים בסניף חולון של בנק הפועלים. היא חתמה עם הבנק על מסמכי אשראי שבהם הוסכם על גובה הריבית והעמלות שייגבו ממנה על ההלוואות שניתנו לה, כאשר החובות הובטחו באמצעות משכון נכסים שונים.

תביעה

העליון קבע: מסגרת אשראי לא ניתנת לעיקול

עו"ד אלדר פרץ

המחוזי אישר לתובע להטיל עיקול על מסגרות אשראי של חייבים שהחזיקו חשבונות במזרחי-טפחות. הבנק ערער בטענה שיש להחלטה השלכה עקרונית על ענף הבנקאות כולו

העליון קבע: מסגרת אשראי לא ניתנת לעיקול

ב-2012 פנה מנהל "נור ניהול פרויקטים" למומחה כדי שיבדוק את חשבונות הבנק, ולאור חוות דעתו סבר המנהל ששיטת ניהול החשבון פעלה לרעת החברה. לפיכך הוא פנה ב-2013 לבית משפט השלום בהרצליה בבקשה שיורה לבנק להחזיר את הכספים שלטענתו נגבו מהחברה שלא כדין. לטענתו, שווי הנכסים שהובטחו לבנק כנגד ההלוואות היה גבוה מחובות החברה לבנק, אך למרות זאת נגבו ממנה עמלות חריגות שונות כגון ריבית עודפת ופרמיות סיכון מתן אשראי.

לפי חוות הדעת שהוגשה מטעם החברה, הבנק גבה ממנה ריבית ביתר בסכום של 532 אלף שקל ועמלות חריגות בסכום של 172 אלף שקל. בנוסף נטען כי הגבייה האסורה של הבנק גרמה לחברה לנזקים עסקיים שהעריכה בכ-1.3 מיליון שקל.

לסיכום ציין המנהל כי הוא התנהל מול הבנק בעיניים עצומות מתוך אמון מלא, וסמך על הבטחות נציגיו, שלדבריו אמרו לו כי החברה מקבלת את התנאים הבנקאיים הטובים והזולים ביותר מבין הבנקים הקיימים.

מנגד עמד הפועלים על כך שהריביות והעמלות נגבו בהתאם להסכם עם החברה, מה גם שבנק מחזיק בידיו את הסמכות להחליט אם להעניק אשראי ללקוח, באילו תנאים ובאילו שיעורי ריבית. הבנק הוסיף כי שיעור הריבית והעמלות משתנה בהתאם לנסיבות, כגון מצבו הכלכלי והמקצועי של הלקוח, ודחה את טענת התובעת שלפיה היקף הבטוחות והנכסים שהעמידה לרשותו עלה על היקף האשראי שקיבלה.

במהלך הדיון מתח השופט יעקב שקד ביקורת על חוות דעת המומחה שהגישה החברה בקשר לסכומים שנגבו ממנה, וסירב לקבלה מפני שהתבססה על "הנחות מוצא חסרות בסיס", ולא נתמכה בנתונים עובדתיים.

השופט קיבל את תצהירי בנק הפועלים שהוכיחו כי בניגוד להצהרת המנהל, שלפיה "סמך על הבנק בעיניים עצומות", החברה עבדה עם בנקים נוספים, וניהלה עם הסניף משא ומתן ארוך בקשר לגובה הריבית. השופט קבע כי בנק הפועלים הוכיח שהיקף חובות החברה עלה על סכום הנכסים והכספים שהובטחו בתמורה לאשראי.

השופט סיכם כי לא ניתן לקבל תביעה כזו של לקוח שחתם על מסמכים, נהנה מאשראי במשך שנים, ולאחר שהפסיק לעבוד עם הבנק החליט כי התנאים אינם מתאימים לו. משכך נדחתה התביעה במלואה. בעקבות סכום התביעה הגבוה והעובדה כי נמצאה חסרת כל בסיס, חייב השופט את התובעת לשלם לבנק שכר טרחה בסכום של 85 אלף שקל.