פריז ועשרים הרְבָעִים

אחרי שכתבתי על כ-100 מנות צרפתיות קלאסיות שאני אוהבת וגיליתי לכם היכן ניתן ליהנות מהן בפריז, הטורים הבאים שלי יעסקו ברבעי פריז השונים, בחלוקה של כל רובע לשכונות קטנות ומדוע, לפחות מבחינה קולינרית, כדאי לבקר בהם. וכמובן, אצרף גם המלצוות למסעדות, בתי קפה וחנויות מזון שכדאי לבקר בהם אם נמצאים באזור.

פריז מורכבת מ-20 רְבָעִים המסודרים בצורת ספירלה. כל רובַע מהווה יחידה אדמיניסטרטיבית, שבראשה עומדים ראש עיר וראש מועצה שנבחרו על ידי התושבים, ובלבו של כל רובע ישנו בית עירייה מפואר. עבור הפריזאים - כל רובע הוא עולם שלם בפני עצמו. עד אמצע המאה ה-19 היתה העיר מחולקת ל-12 רְבָעִים בלבד, שמספריהם נקבעו משמאל לימין.

(צילום: shutterstock)

ב-1860 הברון ז'ורז' אז'ן אוסמן, ששימש גם כמושל מחוז הסיין בו שוכנת הבירה פריז והיה אחראי על תוכנית המתאר החדשה של העיר, החליט להרחיב את גבולותיה וליצור רְבָעִים חדשים. כך למשל, האזור שבו נמצא היום הרובע ה-16 אמור היה לקבל על פי סדר חלוקת הרְבָעִים את המספר 13, אך תושבי האזור הבורגנים התנגדו לכך. הם לא רצו לקבל מספר, שעל פי אמונה תפלה הרווחת בנצרות - מסמל מזל רע. אך היו גם סיבות אחרות, כמו זו הקשורה לפתגם שהיה נפוץ למדי באותן שנים, שהגדיר זוג שאיננו נשוי "כזוג שהתחתן ברובע ה-13". על כל פנים, אוסמן החליט על חלוקה חדשה של הרְבָעִים, כאשר מספורם נעשה מהמרכז כלפי חוץ, בצורת ספירלה. הרובע ה-16 קיבל את מספרו, ואת המספר 13 העניקו לאזור שכמעט ולא היה מיושב.

הרְבָעִים שממוקמים במערב העיר נחשבים לבורגנים ועשירים - בראשם הרובע ה-16 - והרְבָעִים הנמצאים בצפון מזרח - 18, 19 ו-20 - נחשבים לרבעי המהגרים ובדומה לערים אחרות באירופה, הם נחשבים לאזורים העניים יותר של העיר. במהלך המאה ה-19 נבנו בעיר לא מעט בתי חרושת, ומכיוון שהלך הרוח של אותה תקופה היה שהעשירים מתגוררים במערב והעניים במזרח -  האחרונים היו אלה שספגו את עשן ארובות המפעלים שנבנו באזור מגוריהם.

גם אם החלוקה ל-20 הרְבָעִים היא אדמיניסטרטיבית בלבד, לכל רובע אופי ומאפיינים משלו - דמוגרפיים , כלכליים ותרבותיים, ולא אחת גם קולינריים. כך למשל, הרובע ה-13 מכונה על ידי הפריזאים "כרובע הסיני" משום שבשנות השביעים של המאה הקודמת הגיעו לאזור מהגרים מהמזרח הרחוק. הרובע הלטיני - הרובע החמישי והשישי -נחשבים לרבעי הסטודנטים והאינטלקטואליים, בזכות אוניברסיטת הסורבון הממוקמת באזור שבזמנו למדו בה בלטינית. הרובע הרביעי מכונה גם הרובע היהודי, על שום בתי הכנסת והריכוז הרב של יהודים שהתגוררו בו בתחילת המאה ה-20. אגב, גם היום ניתן למצוא בו לא מעט חנויות ומסעדות כשרות.

בכל אחד מהרְבָעִים נמצא לפחות שוק אוכל אחד גדול, בתי קפה נחמדים, מאפיות טובות, חנויות ייחודיות לאות רובע וכמובן, מסעדות החביבות על תושבי האזור ולא אחת גם על יתר תושבי פריז. מדי פעם אני נוהגת לנסוע במטרו, ששוכן כחצי שעה מביתי שבגדה השמאלית, לקצה הרובע ה-13 המכונה גם הרובע הסיני של פריז, לאחד מהמרכולים הענקיים שבמקום כדי לרכוש פירות ותבלינים מקוריים מהמזרח הרחוק. בהזדמנות זו אני פוקדת גם את אחת מהמסעדות הסיניות או הויטנאמיות שבאזור.

מדי פעם אני נוסעת לרובע ה-18, המרוחק מביתי כ-45 דקות נסיעה במטרו, כדי לבקר ולהתרשם מהשוק האפריקאי הצבעוני של הרובע, לרכוש פירות טרופיים ולטעום מהמטעמים האפריקאיים הנמכרים בדוכנים זמניים בשוק. כמו גם, אני מבקרת לא מעט ברובע השביעי, הבורגני והיוקרתי, שהפך לאחרונה גם לרובע "המתוק" של פריז בזכות מספרן הרב של חנויות השוקולד והמאפיות היוקרתיות, מהטובות שבפריז, המרוכזות בו.

הרובע הראשון: בית קפה קסום

הרובע הראשון של פריז, שנקרא בצרפתית: Ier arrondissement, מאוכלס בצפיפות הנמוכה ביותר מבין רבעי פריז וגם אחד מהקטנים ביותר בה. הייחוד שלו  הוא במיקומו; רובו ממוקם בגדה הימנית אך בקצהו המערבי הוא כולל גם את איל דה לה סיטה (Île de la Cité), אחד האזורים העתיקים של פריז, בו שכנה העיר הרומית לוטטיה. אך למרות שטחו הקטן יחסית, הרובע מכיל אתרים מרכזיים וחשובים כמוזיאון הלובר, אזור הלה האל (Les Halles), שם התקיים בעבר השוק הסיטונאי הגדול של פריז, גני טולורי היפהפיים וגני ‏פָּ‏אלֶ‏ה-רוֹ‏יָ‏אל (Le Palais-Royal).

שותים שמפנייה בגני טולורי (צילום: יפה עירון קוץ)

הרובע הראשון הוא מהמתוירים ביותר בפריז, אך אהוב גם על הפריזאיים המקומיים. אחת הסיבות המרכזיות לכך היא בתי מלון המהודרים ואזורי הקניות יוקרתיים, כמו "פלאס ונדום" (place Vendôme), או, אם תרצו - כיכר ונדום, בה שוכנות חנויות התכשיטים המפורסמות בעיר. לצד אלו, ניתן למצוא באזור גם שווקים קטנים, חנויות מזון ייחודיות ומסעדות רבות, חלקן יקרות, אך ישנן גם לא מעט זולות, עליהן אכתוב בטור הבא.

גני טולורי היפהפיים

המלצה ללמקום קסום ברובע הראשון ששווה ביקור:

בית קפה קסום: Café marly

הכניסה לבית הקפה-מסעדה היא מכיכר הפירמידה העשוייה זכוכית, המשמשת גם ככניסה למוזיאון הלובר. מדובר באחת מהמסעדות היפות בפריז, המעוצבת בסגנון עכשווי בהשראת המאה ה-18, שמשמשת גם כפינה נעימה לאלה מכם המעוניינים בכמה רגעי מנוחה ושקט אחרי ביקור במוזיאון.

מוזיאון הלובר(צילום: shutterstock)

מומלץ לאכול במקום ארוחת בוקר, או לשבת לקפה ועוגה של אחר הצהריים. בשעות הערב מומלץ לשבת בקומה העליונה של המסעדה, שכמה מחדריה משקיפים על אולמות הפסלים העתיקים של המוזיאון המוארים בלילה.  התפריט במקום הוא בסגנון צרפתי עם תו אסייתי, והמנות עצמן גדולות ועשויות היטב.

מבט על פרמידת הזכוכית בכניסה למוזיאון הלובר (צילום: יפה עירון קוץ)

המחירים גבוהים יחסית, החל מ-15 אירו למנה ראשונה, ו-28 אירו למנה עיקרית. עוגה מהמאפיות האיכותיות ביותר בעיר תעלה לכם 14 אירו. שתייה קרה - בין 10-7 אירו.  

שלוש המלצות למוסדות קולינריים הנחשבים לוותיקים ביותר בפריז:

1. השוק הישן ביותר בפריז: Le Marché des Enfants Rouges

39, rue de Bretagne

שוק "הילדים האדומים" הוקם בשנת 1,628. תפקידו היה לספק מזון לשכונה החדשה - "המארה" (Le Marais) שהוקמה באזור במאה ה-16. השוק היה מקורה בגג עץ, היה בו אסם גדול ומעיין עם מים זורמים. הוא זכה להצלחה מידית. הוא קרוי כך לזכרו של בית יתומים ששכן בזמנו בסמוך לו ונסגר במאה ה-18, ויתומיו נהגו ללבוש תלבושת מיוחדת שכללה מקטורן בצבע אדום.

בשנות התשעים של המאה הקודמת השוק נסגר, אך בלחץ התושבים נפתח מחדש לפני כעשור. כיום, השוק שייך לעיריית פריז והוא הוכר כאתר לשימור. הוא ממוקם בחלקו הצפוני של רובע המארה המתעורר ופתוח מדי בוקר, מלבד ביום שני. לצד דוכני ירקות, פירות וגבינות, חלקם אורגניים, שמוצאים בשוק נפתחו שם דוכני אוכל רבים, רובם בסגנון מרוקאי, יפני או איטלקי.  כמו גם, יש במקום ביסטרו צרפתי איכותי, הקרוי על שמו של השוק. 

מסביב לשוק נפתחו בשנים האחרונות חנויות אוכל לשוקולד , יין ועוגות ולא מעט מסעדות חדשות, אך עדיין נשמרה באזור אווירה כפרית עממית, בעיקר בזכות צעירים רבים המתגוררים, עובדים ומבלים באזור. מומלץ לבקר בשוק, ובעיקר לאכול בו ארוחת צהריים קלה או לקחת את האוכל איתכם.

2. בית הקפה הראשון בפריז: Le café Procope

בית הקפה הראשון של פריז הוקם בשנת 1686 על ידי איטלקי בשם Francesco Procopio dei Coltelli. במקום לא הגישו רק משקאות, אלא גם סורבה נהדר שהכין בעל המקום. היות והקפה הוקם בסמטה נאה בסמוך לתיאטרון ששכן בקרבת מקום, הוא אומץ על ידי אמנים רבים, מרביתם סופרים כויקטור הוגו, בלזאק ואחרים, שנהגו לבלות במקום במשך שעות רבות.

במאה העשרים בית הקפה הפך למסעדה זולה יחסית שסטודנטים נהגו לאכול בה. בתחילת שנות האלפיים המסעדה שופצה, כולל הרהיטים וציורי הקיר מהתקופות השונות, . והתפריט שמוגש במקום הוא בסגנון צרפתי קלאסי בסיסי למדי. למרות זאת, האווירה ועיצוב המקום מצדיק את הביקור בה.

3. המסעדה הוותיקה בפריז: La petite chaise

המקום הוקם בשנת 1,610, והחל משנת 1,860 פעל שם בית יין שהפך במהלך השנים למסעדה. הסורגים וחלק מהרהיטים במסעדה הם מהמאה ה-17, והמבנה בו היא ממוקמת הוא אתר לשימור. המסעדה שוכנת בליבו של הרובע השביעי היוקרתי, ובשעות הצהריים ניתן למצוא בו לא מעט דיפלומטים ואינטלקטואליים העובדים באזור. בשעות הערב, הקהל מגוון יותר וכולל לא מעט תיירים.

La petite chaise(צילום: יפה עירון-קוץ)

התפריט המוצע במקום הוא בסגנון צרפתי מסורתי, וכולל מנות גדולות למדי. בין המנות הראשונות שמומלץ לאכול במקום ישנם מרק בצל או סלט גבינת עזים, מנות עיקריות הן סטייק טרטר או אומצה עם רוטב פלפלת, כמו גם מבחר מנות דגים ומנת היום, המשתנה בהתאם לעונות השנה. לקינוח - קרם ברולה ומוס שוקולד. השירות מאיר פנים, והמחיר סביר ביותר - 36 אירו לשלוש מנות.

סורבה מלון

כמחווה לבית הקפה הראשון בעיר, הנה מתכון לסורבה מלון אוורירי ומרענן.

המרכיבים:

לסירופ סוכר:

1 כוס מים

1/2 כוס סוכר

לסורבה:

400 גרם מלון, ללא קליפה, חתוך לקוביות 

2 חלבונים

אופן ההכנה:

1. מכינים את סירופ הסוכר: שופכים את המים והסוכר לסיר, מחממים על אש נמוכה עד שהסוכר נמס. ממשיכים לבשל, ללא רתיחה, במשך מספר דקות. מורידים מהאש ומצננים.
2. מכינים את הסורבה: מרסקים במעבד מזון או בבלנדר את "בשר" המלון, עד לקבלת מחית אחידה. לוקחים 2 כוסות מהמחית, מוסיפים את סירופ הסוכר ומערבבים היטב.  
3. יוצקים את התערובת שהתקבלה לתבנית שטוחה, מכסים ומכניסים למקפיא לשעה וחצי (התערובת לא חייבת לקפוא). מקציפים את החלבונים.
4. מוציאים את התערובת הכמעט קפואה מהמקפיא, מוסיפים בעדינות את החלבונים המוקצפים ומערבבים במעבד מזון לקבלת תערובת אחידה.
5. יוצקים לתבנית או כלי הגשה, ומחזירים למקפיא להקפאה מלאה.
   

(צילום: shutterstock)

 לכל הטורים של יפה עירון-קוץ מפריז