גראנד פינאלה / לקראת גמר הצ'מפיונס
מה אפשר לעשות מול הטריו הקטלני של ברצלונה? איך יובנטוס יכולה להפתיע? למה בופון חייב לעצמו את הגביע? האם זכייה תשדרג עוד יותר את מעמדו של מסי? ומה יכריע את הקרב: הכישרון הספרדי או הקשיחות האיטלקית? השאלות הבוערות לקראת גמר ליגת האלופות
רגע השיא של העונה האירופית מתקרב. שתי קבוצות יתמודדו מחרתיים בברלין על גביע הצ'מפיונס, שהפעם מגיע עם תבלין תהילה ייחודי. כי לא חשוב מי תהיה המנצחת, היא תשלים טרבל יוצא מן הכלל. ברצלונה כבר עשתה את זה ב־2009, יובנטוס רוצה להיכנס למועדון היוקרתי והמצומצם. והעובדה ששתיהן כבר לקחו דאבל העונה לא תנחם אף אחת מהן במקרה של הפסד. כי ליגת האלופות זה משהו אחר לגמרי. התואר הנחשק ביותר. איך לוקחים אותו? או, טוב ששאלתם.
האם מדובר בגמר הכי חד צדדי מאז הקמת ליגת האלופות?
יעקבי: קשה להאמין שהגמר הזה יהיה חד־צדדי. אמנם ברצלונה פייבוריטית, ובזה מודים גם שחקני יובנטוס, אבל האיטלקים היו אנדרדוג גם מול ריאל מדריד ‑ וניצחו. סביר להניח שהגמר יהיה דווקא צמוד ברוב שלביו. יובנטוס חזקה, קשוחה, מאורגנת, חכמה ועובדת קשה יותר מכל קבוצה אחרת באירופה. אבל בסופו של דבר כנראה שהכישרון הוא זה שיכריע. וכישרון, מה לעשות, יש יותר בצד של ברצלונה.
קופר: על הנייר, כלומר איך שיחסי הכוחות נתפסים על־ידי הציבור, אפשר לומר שהוא השני הכי חד־צדדי אחרי יובנטוס מול דורטמונד ב־1997. אפילו סוכנויות ההימורים חושבות כך, ונותנות לבארסה יחס של 1.3 להניף את הגביע, לעומת 3.4 לאיטלקים. אפשר להוסיף לרשימה את גמר 2002 בין ריאל מדריד ללברקוזן, למרות שריאל לא הייתה בעונה גדולה. ועדיין, ההיסטוריה אומרת שמה שנכתב על הנייר לא תמיד מתחבר למציאות. דורטמונד, כזכור, הפתיעה באותו גמר. לברקוזן הפסידה לריאל רק בגלל שער ענק של זינדין זידאן. בקיצור, על הנייר כן, אבל בפועל הגמר יהיה צמוד.
קטן: לא, משתי סיבות. כשאומרים "חד־צדדי", מתכוונים לכך שלאחת הקבוצות אין סיכוי. זה לא נכון במקרה הזה. יש הבדל בין משחק חד צדדי לכזה שיש בו פייבוריטית מובהקת ‑ מה שקורה לא מעט בליגת האלופות. יובה נחותה על הנייר, אבל לא באופן ניכר, כמו שכבר הייתה בחצי הגמר (מה שלא הפריע לה לנצח). ההיגיון אומר שתצא בידיים ריקות, אבל זה לא יהיה משפיל. הסיבה השנייה: גמר 2002 בין ריאל מדריד ללברקוזן היה פחות מאוזן.
האם יש דרך לעצור את המשולש הקטלני מסי-ניימאר-סוארס?
קופר: בגדול לא, אבל לא צריך לדבר על כל המשולש, אלא להתמקד במסי בלבד. קחו כל שחקן אחר ליד סוארס וניימאר, ולמאמן בצד השני היו צצים כמה רעיונות כיצד להתגונן. סוארס וניימאר שחקנים ענקיים, מהטובים בעולם כמובן, אבל מסי נמצא ברמה אחרת. הוא האיש שאי אפשר לעצור. אגב, אם יש קבוצה שיודעת לעמוד טקטית נכון מול כוח מחץ כזה, ועם הגנה מספיק חזקה, זו יובה, אבל כמעט הכל תלוי במסי.
קטן: אפשר להיכנס לאפשרויות שיש למסימיליאנו אלגרי, לדבר על ציפוף, סגירה, התמקדות. בסופו של דבר, התשובה היא לא. אפשר להאט את הטריו של בארסה, או לצמצם את מספר האיומים ממנו ‑ ואין ספק שיובה תתמקד בכך. אבל אי־אפשר למנוע לגמרי מהשלישייה להשיג את מה שהיא רוצה. גם במשחקים הפחות טובים של בארסה ‑ ולא היו הרבה כאלה מאז שהמשולש הזה נכנס לכושר שיא בזכות התיאום המושלם ‑ היא תמיד הגיעה להזדמנויות שלה. בשורה התחתונה, זה תלוי יותר באיכות הביצוע של התקפת בארסה מאשר בהתגוננות של יובנטוס.
יעקבי: האמת היא שכשמסי, ניימאר וסוארס בשיאם, כמעט אי אפשר לעצור אותם. זה כל העניין: הם שלושה פנומנים. אפשר לעצור אחד, אפשר שניים בקושי. שלושה? כמעט בלתי אפשרי. גם כשהיריבה היא אשפית משחק ההגנה. הבעיה של יובנטוס היא ששלושתם מגיעים לגמר בכושר שיא, ועם רעב גדול. מסי אחרי העונה הקודמת המאכזבת. ניימאר אחרי שעבר את חבלי ההסתגלות ליבשת החדשה ולכדורגל השונה. וסוארס? הוא תמיד רעב...
מהו המץ'-אפ הכי מעניין בגמר?
יעקבי: המאבק הטקטי בין שני המאמנים לא פחות מעניין ממה שיקרה על הדשא. צריך לזכור, גם לואיס אנריקה וגם מסימיליאנו אלגרי הגיעו לגמר בעונה הראשונה שלהם בקבוצתם הנוכחית. שניהם התגברו על קשיים משמעותיים בתחילת הדרך, והצליחו לבצע שינויים סגנוניים בקבוצה תוך כדי תנועה. אלגרי מנוסה יותר מיריבו הספרדי, וגם נחשב לטקטיקן טוב יותר. בכל זאת, הוא מגיע מהכדורגל האיטלקי. אבל לואיס אנריקה כבר הוכיח העונה שהוא יודע למצוא פתרונות יצירתיים כשצריך.
קטן: מרכז השדה יהיה מרתק. יובנטוס, למקרה שלא שמתם לב, מחזיקה באחת מחוליות הקישור הטובות בעולם, ברמה באמת מופלאה ‑ אנדראה פירלו, פול פוגבה, קלאודיו מרקיזיו, ארטורו וידאל. תענוג לצפות בהם משחקים, אבל יותר מכך, הם יהיו גורם מכריע בניסיון של יובה להפתיע. מול איבן ראקיטיץ', סרג'י בוסקטס ואינייסטה, הרביעייה של יובה תנסה להשיג דומיננטיות בקישור ולייצר יותר החזקת כדור, אבל היא גם יכולה למנוע את אספקת הכדורים הסדירה לשלישייה המסוכנת ולהכריח את צלעות המשולש לרדת יותר לאחור כדי לקבל כדורים ולהתחיל התקפות.
קופר: ברור איך המשחק הזה הולך להתפתח. ברצלונה תחזיק המון בכדור, יובה תעשה הגנה חזקה ואגרסיבית ותנסה לצאת להתקפות מתפרצות קטלניות. מבחינה הגנתית כולם יודעים שלואיס אנריקה מתכונן לכדורים הארוכים שיובה תשלח קדימה, בעיקר לעבר קרלוס טבס. אבל יש עוד תחום שבעזרתו האיטלקים יכולים לנצח: הבעיטות מרחוק. יובנטוס מובילה את הכדורגל האירופי בכיבושים מבעיטות מחוץ לרחבה. שליש משערי הליגה שלה הובקעו ממרחק. מאחר שהגברת הזקנה לא תחזיק הרבה בכדור, ותנסה לבעוט מרחוק, המץ'־אפ המעניין הוא העבודה של בוסקטס מול הבועטים האלה ‑ פוגבה, פירלו, טבס.
האם לזכייה נוספת בטרבל תהיה משמעות מבחינת מעמדו ההיסטורי של מסי?
קטן: חד וחלק לא. מסי הציב את עצמו בעמדה מוזרה למדי: גם אם ייקח את הטרבל הזה, העניין יעבור כ"מסי לקח עוד טרבל, מה חדש". בגלל ההישגיות העצומה לאורך הקריירה, מספר השערים, התארים והשיאים, זו תהיה טיפה נוצצת במיוחד בים. ניצחון או הפסד בגמר הזה, טרבל או דאבל, זה לא באמת ישנה את האופן שבו נתפוס אותו. מסי עדיין יהיה מסי. הדרך היחידה שבה מעמדו ירעד באמת וישודרג תהיה עם זכייה במונדיאל.
יעקבי: מסי כבר זכה בכל תואר אפשרי בברצלונה, שלא לדבר על ארבע הזכיות הרצופות שלו בכדור הזהב. ואגב, אם בארסה תזכה בליגת האלופות, אפשר כבר לסמן למסי כדור זהב חמישי. אז לא, עוד גביע אלופות לא ישנה את מעמדו ההיסטורי של "הפרעוש". מה שהוא צריך, ואת זה הוא יודע יותר טוב מכולם, זו זכייה במונדיאל במדי ארגנטינה. רק כשזה יקרה, גם הארגנטינאים יודו שהוא גדול יותר ממראדונה.
קופר: ממש לא. העולם הרי מתחלק לשתי אסכולות: אלו שחושבים שהוא כבר הגדול מכולם, ואלו שטוענים שמסי זקוק לזכייה במונדיאל כדי לבסס את מעמדו ככזה. לקבוצה הראשונה זה ודאי לא משנה, עבורה מסי הוא כבר מספר 1. לקבוצה השנייה זה גם לא משנה, כי עוד תואר בבארסה לא יעשה את ההבדל. כדי לרצות את אלה שעוד מפקפקים במעמדו (ולא בצדק) מסי יצטרך להביא תואר גדול מחוץ לברצלונה ‑ בנבחרת או בקבוצה אחרת.
מיהו השחקן שהגמר הזה הכי חשוב לו?
קופר: ג'אנלואיג'י בופון. גם אם יפסיד, הוא עדיין אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים, שזכה גם בגביע העולמי. אבל לא כולם זוכרים של"סופרמן" אין את גביע האלופות בארון. לאנדראה פירלו בן ה־36 יש שתי זכיות עם מילאן, כולל אחת על הראש של יובה ובופון ב־2003. לבופון, שמבוגר מפירלו בשנה, אין אף אחת. זו אולי ההזדמנות האחרונה.
יעקבי: אם ניתן לבודד שחקן אחד, זה כנראה לואיס סוארס. החלוץ האורוגוואי שיחק באיאקס ובליברפול ומעולם לא התקרב לגמר ליגת האלופות. אחת הסיבות שהחליט לעבור לברצלונה הייתה כדי להגשים את החלום הספציפי הזה. עכשיו הוא מגיע סוף־סוף, במטרה לא רק לנצח אלא כדי שכל העולם ידבר על האיכויות שלו ככדורגלן, ולא על שום דבר אחר.
קטן: היכולת בירידה, אין ספק. הוא כבר לא מי שהיה פעם. הוא בן 32, ומאחוריו עונה חסרת יציבות שהגיעה בעקבות מונדיאל חלש בנבחרת ברזיל. אבל לדני אלבס יש מוטיבציית שיא להוכיח מי הוא ומה הוא שווה. ולאו דווקא לכל העולם, כי לא חסרות קבוצות שמתעניינות בשירותיו של המגן הימני, אלא לקבוצה שלו. אלבס מגיע טעון לגמר בברלין. הוא מרגיש שבארסה רוצה להשאיר אותו רק בגלל איסור ההעברות שהוטל עליה. זה משחק שבו הוא יכול לשים את עצמו בעמדת כוח, לקראת סיכום עם הקבוצה או כאקורד פרידה מהדהד.
אז איך הגמר הזה ייגמר?
קטן: 1:3 לברצלונה. ניימאר יפתח, יובה תילחם ותשווה מנגיחה של קייליני, אבל מסי יחתום עם צמד ‑ שער בפנדל ועוד סלאלום.
קופר: 0:2 לברצלונה, מסי וניימאר.
יעקבי: ברצלונה תנצח 1:3.
נתונים: he.guaranteetickets.com
לפנייה לכתב/ת 
