תחילת הסוף של רפא? "נקודות משחק"
רפאל נדאל הפסיד גביע ברולאן גארוס לראשונה מאז 2009 - ובכל זאת הדבר מתקבל בהשלמה אצל כולם. גם אצל נדאל עצמו. מה זה אומר על היכולת שלו להיאבק על התואר בפריז גם בעתיד? בלוג הרולאן גארוס תוהה על קנקנו של "השור ממאיורקה"
"אין סיבה שרפא לא יזכה שוב בטורניר", אמרה מריה שראפובה במסיבת העיתונאים לפני הרולאן גארוס כשנתבקשה לנתח את המשבר של המדורג שביעי בעולם. רוג'ר פדרר, שבינתיים כבר הציב לעצמו מטרה חדשה (זכייה בווימבלדון), היה איתה. "נדאל הוא עדיין הפייבוריט", סבר השוויצרי. "יהיה קשה לנצח אותו". ובכן, שבועיים עברו מאז התחזיות והנבואות, ובינתיים שלושתם, שהחזיקו במקום הראשון בעולם בתקופות אחרות, מחוץ לתחרות עוד לפני חצי הגמר.
המשחק אתמול בין רפאל נדאל לנובאק ג'וקוביץ' היה כמו טקס העברת הדגל. הוא לא קרה באישון ליל אלא בחצות היום, במגרש המרכזי, אל מול עיני העולם. מלך החימר פגש את השחקן שמולך כיום בכל המשטחים, והשלים עם זה שהוא פשוט טוב יותר ממנו.
רפאל נדאל. חילופי משמרות?
וזה אפילו לא היה הפסד מפתיע. באותה הקלות שבה פדרר הודח על-ידי סטן ואוורניקה נדאל הועף על-ידי ג'וקוביץ'. בשלוש מערכות, כמעט בלי התנגדות, עם תחושת השלמה וטעם חמצמץ על הלשון.
במקרה של נדאל היה קשה ועם זאת קל לראות את הכתובת על הקיר. בלתי אפשרי היה להתעלם מתקופת ההכנה רצופת התקלות, אבל גם ממאזן מדהים של 71:1 בצרפת ובעיקר מכך שב-2014 (וב-2013, וב-2012...) הוא הוכיח ששום דבר שהתרחש לפני הרולאן גארוס לא באמת רלוונטי לגבי מה שקורה ברולאן גארוס עצמו. גם אשתקד הוא הפסיד לגו'קוביץ' בטורניר מאסטרס על חימר (רומא), ובברצלונה הוסר מהדרך עוד לפני החצי. אבל ברגע האמת, בגמר בפריז מול אותו ג'וקוביץ', הוא ידע לנצח.
אלא שהפעם התחושה הייתה שונה. המפגש בין השניים התרחש שלושה שלבים לפני המשחק על הגביע מכל הסיבות הלא נכונות. נדאל הגיע שפוף מדי, לא דרוך, לא מאושש פיזית ואולי גם קצת מנטאלית. הוא ידע שמול ג'וקוביץ' רעב וחד אין לו סיכוי. גם אם לא אמר זאת, שפת הגוף שלו אמרה זאת במקומו, ולמי אם לא ג'וקוביץ' יודע לזהות חולשה כדי להתנפל עליה ולוודא הריגה.
נובאק ג'וקוביץ'. מלך כל המשטחים
ואז הגיע המשחק, ואחרי סט אחד של מאבק ועוד חצי מערכה של פרפורים, "השור" התחיל לוותר. ג'וקוביץ' לא היה צריך טריקים לקטיעת המונמטום (כמו שעשה לאנדי מארי בגמר באוסטרליה, עת
הזמין רופא בדיוק כשהבריטי היה ב"זון"), רק לשחק את הטניס שלו ולוודא שקאמבק נגדי לא מתבשל במפתיע. הוא לא התבשל. 40 ווינרים של ג'וקו נענו ב-16 עלובים של רפא - הכי נמוך באופן ניכר מבין כל השחקנים שהעפילו לשמונת הגדולים, כולל אלה שלא המשיכו הלאה. גיים, סט אנד מאץ', חד, חלק, כואב, ואולי כזה שבעוד כמה שנים נגלה שחרץ את התקוות של נדאל לשחזר ימיו כקדם.
אבל עוד לפני העיסוק בהשלכות העתידיות של ההפסד הזה על המשך מסלולו של רפאל נדאל, כבר כעת די ברור שנובאק ג'וקוביץ', עם השיוט הזה, עשה צעד וחצי עם שהייה באוויר בדרך לזכייה. אחרי שלוש שנים בהן לא הצליח לשבור את "מנחוס נדאל" ברולאן גארוס הוא הפך לראשון אי פעם שגובר עליו שלוש פעמים בטורנירי גרנד סלאם. הישג שאין אפילו לרוג'ר פדרר בקנה. היינו אומרים שעם הניצחון המרשים הזה הוא פירק את המוקש האחרון שהיה יכול לסכן אותו במעלה השביל אל ההנפה, אבל אז נזכרים שבחצי הגמר מצפה לו אנדי מארי, שמחכה כבר כמעט ארבעה חודשים לנקמה על מה שאירע אז במלבורן. והוא מוכן להכשה.
אנדי מארי. מחכה לנקום
קשה לומר אם זה יהיה ההפסד שיוריד את המסך מעל הקריירה של רפאל נדאל. קשה לקבוע אחרת. נדאל בטוח שלא כמובן. "אעשה הכל כדי לחזור לפה שוב", אמר מי שהיה פעם מלך פריז. אלא שלמרות רוח הלחימה הכמעט אינסטנקטיבית, כל הסימנים מראים שהשחקן הכי דומיננטי ששיחק את המשחק על המשטח הזה נמצא בשלב הקשה של כל ספורטאי הקרוי: תחילת הסוף. וכל סוף הוא אמנם התחלה של משהו חדש, אבל הבעיה מבחינת נדאל שהסוף של הרולאן גארוס הוא תמיד תחילתה של עונת הדשא. והיא אף פעם לא באה לעזרתו כשהיה במצוקה. כנראה שהיא לא תבוא גם הפעם.
ההמלצה: ג'ו ווילפריד-צונגה (14) - סטן ואוורניקה (8)
אם יוצאים מהנחה שאת משחק חצי הגמר האטרקטיבי בין מארי לג'וקוביץ' אתם לא תפספסו בכל מקרה, תרשו לנו להמליץ לכם על משחק חצי הגמר שיכול להיתפס כאפרפר יותר. מבחינתכם. כי מבחינת הצרפתים הוא כמובן הסיפור האמיתי. השוס שמסתתר מאחוריו: אם יועיל בטובו צונגה לנצח את וואורניקה (שמתגבר יופי על חודשים פושרים משהו ומצליח לטפס, בשקט בשקט, לפיינל פור), יגדל הסיכוי של אנשי השאנז אליזה לאלוף צרפתי ראשון ברולאן גארוס מאז 1983 באופן משמעותי.
צונגה. יחזיר לצרפתים את הצבע לפנים?
על המדורג 14 עברו הרבה דברים מאז פגש בסיבוב השני (מישהו זוכר?) את דודי סלע. עד הלום הוא עבד קשה, אבל אף אחד מהשחקנים שפגשו אותו - כולל שליחי הטופ 10 לפריז תומאס ברדיך (בשמינית הגמר) וקיי נישיקורי (ברבע) - לא ידעו להתמודד עם העובדה שהבחור מנצל בצורה הכי טובה בתחרות את ההגשות הראשונות שלו (זכה ב-81 אחוזים מהנקודות ששוחקו אחרי שהכניס פנימה את הסרב הראשון). וגם לא עם הרוח הגבית שהקהל מעניק לו.
ואוורניקה אולי ניצח את פדרר. מצחיק לחשוב שנכון ליוני 2015, לעשות דבר דומה לצונגה זאת משימה לא פחות קשה. אם לא יותר.
לפנייה לכתב/ת 
