איך עוצרים את ה"סוררים"
ישראל, חמאס והרשות הפלסטינית - אף אחד לא רוצה להידרדר למלחמה נוספת. חסר מתווך שיתניע מחדש ניסוח הסכם רגיעה ושיקום. פרשנות
לסבבי ההסלמה בעזה, כמו במשחקי דרבי בכדורגל, יש חוקים משלהם. חוקים שאף אחד מהשחקנים הראשיים אינו מעז ואינו מוכן להפר אף על פי שכולם יודעים שזה ייגמר בבכי, כלומר במבצע נוסף של צה"ל ברצועה שישאיר שובל של אבידות הרס וטראומות נפשיות בשני הצדדים. ההנהגה המדינית של חמאס אינה רוצה הסלמה כעת כי הידרדרות כזו מאיימת על שרידות שלטונה בעזה ותגרום סבל בל ישוער ליותר ממיליון וחצי פלסטינים תושבי הרצועה.
אפילו הזרוע הצבאית המיליטנטית של חמאס מעוניינת כעת ברגיעה כדי שתוכל להשלים את התעצמותה והכנותיה לסבב הלחימה הבא. גם שאר הארגונים הפלסטיניים הגדולים הוותיקים הפועלים ברצועה מעוניינים ברגיעה מאותן סיבות, וגם הרשות הפלסטינית, מצרים, מדינות ערב והקהילייה הבינלאומית - כולם היו רוצים שעזה תירגע ותתחיל לשקם את הריסותיה, שתצא להם מהעיניים.
עד כמה ישראל רוצה ברגיעה, ולמה, לא צריך להסביר כאן. למעשה רק ה"סוררים" מעוניינים להצית מחדש את התבערה. הסלפיסטים -הג'יהאדיסטים הפועלים בהשראת דאעש, קיצונים מבין אנשי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני ואחרים מעוניינים בדינמיקה של הסלמה שהשיא האכזרי שלה ידוע.
לעתים זו קבוצה קטנה של עושי דין לעצמם שכרגע בא להם שצה"ל יעניש את יריביהם. לפני שבוע היו אלה אנשי הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני שהתעצבנו כי מינו להם מפקד אזורי שלא היה לרוחם, אתמול היו אלה הסלפים נאמני דאעש שחמאס הרג אחד מפעיליהם והביא להם את הסעיף. זה יימשך כל עוד יהיו בעזה יותר מ-44% מובטלים, הכלכלה תמשיך להיות משותקת וצעירים ובוגרים גם יחד יישבו חסרי מעש בין גלי ההרס ויעסיקו עצמם במריבות חסרות שחר.
מחר, בגלל סכסוך אווילי אחר בין חמומי מוח ברצועה, יתפוצץ מטח גראדים נוסף בנגב. חמאס יודיע לישראל שזה לא הוא ויאסור את היורים, צה"ל יתקוף באיפוק חסר תכלית צבאית "שלוש מטרות טרור" ללא ערך צבאי והרתעתי.
למה? כי ממשלת ישראל אינה רוצה שהרגיעה תיפסק, אבל אינה יכולה להשלים עם מצב שבו כל שבוע יותר ממיליון ישראלים נכנסים בבהלה, בערב - תמיד בערב - למרחבים המוגנים. כך מאבדים לא רק את הביטחון הפיזי, אלא גם את תחושת הביטחון שמאפשרת להם בבוקר לשלוח בלי חשש את הילדים לבית הספר.
המתסכל והחמור במצב הזה הוא שכולנו כלי משחק בידי חבורה קטנה של קיצונים משועממים שדוחפים אותנו בניגוד לרצוננו במורד המדרון החלקלק עד למלחמה. וכשנגיע למערכה הגדולה הבאה בעזה, ואפילו נמוטט את שלטון חמאס, כפי שרוצים כמה פוליטיקאים קצרי פתיל אצלנו, מה יקרה? או שצה"ל יתיישב ברצועה, יספוג אבידות מדי חודש מבלי שזליגת הרקטות תיפסק כליל, או שצה"ל ייצא בחזרה מהרצועה וישאיר אחריו כאוס של איסלאמיסטים קיצונים שיגרום לנו להתגעגע לחמאס.
זו אינה גזירת גורל. אפשר להיחלץ מהמצב הזה, שיקום הריסות רצועת עזה והתנעה מחדש של הכלכלה העזתית יחוללו פלאים. ממש כמו שקרה ביהודה ושומרון אחרי האינתיפאדה השנייה. נכון, צה"ל ושב"כ אינם נמצאים בתוך הרצועה כדי לכסח לילה-לילה את נבטי הטרור כמו באיו"ש, ואין תיאום ושיתוף פעולה ביטחוניים בינינו לבין חמאס, כמו עם מנגנוני הביטחון של אבו מאזן. אבל חמאס הוא הריבון ברצועה, ואם יש לו מוטיבציה הוא יכול לשמור על הרגיעה ולדכא את הסוררים.
יש לחמאס משאבי כוח אדם והאמצעים לעשות את זה. הצרה היא שהאינטרס של חמאס לפעול בנחישות ובעוצמה לשמור על הרגיעה עדיין אינו חזק מספיק. הכסף לשיקום, כחמישה מיליארד דולר שהובטחו בוועידת התורמות בקיץ שעבר, לא מגיע. בין השאר מפני שהמצב ברצועה אינו יציב ומפני שאין הסכם כתוב להפסקת אש בין הצדדים שיבטיח שהפרויקטים של השיקום לא יוחרבו בסבב לחימה נוסף; מצרים סגרה את המעברים ואינה מוכנה לפתוח אותם אם אנשי הרשות הפלסטינית של אבו מאזן לא ייקחו אחריות על המעברים ולא יבטיחו שהטרור לא יזלוג מעזה לסיני.
גם אבו מאזן אינו מוכן לשלוח את אנשיו לתפוס את מעבר רפיח ואת המעברים עם ישראל, מפני שהוא חושש מחמאס ואינו מוכן להיכנע לתנאים שהארגון העזתי מנסה להכתיב לו. רק ישראל – כן, רק ישראל בעזרת אנשי האו"ם – עושה כל שביכולתה להתניע את שיקום הרצועה וכלכלתה. אבל בלי כסף כלום לא יזוז, וכסף לא יגיע עד שהמצב המדיני לא יוסדר.
מה חסר? חסר מתווך שיתניע מחדש תהליך ניסוח הסכם רגיעה ושיקום יציב. במצב הנוכחי, יש הידברות בדרג של מתאם הפעולות בשטחים עם סוחרים במעבר. אבל אין הידברות מדינית בין חמאס לישראל. לא מפני שישראל לא רוצה, אלא משום שחמאס לא מוכן להידבר איתנו. לכן מוכרחים מתווך.
המצרים כבר לקחו צד ורואים בחמאס אויב ואיום, האירופים אינם מוכנים להיכנס לעובי הקורה מפני שנכוו בעבר ואפילו האמריקנים הרימו ידיים; טורקיה אינה נחשבת בעיני ישראל מתווך הוגן וכך גם קטאר. ישראל מקדמת בברכה את הכספים שמגיעים לעזה משני מקורות אלה, אבל אינה מוכנה להפקיד בידיהם את עיצוב ההסדר שיהיה או לא יהיה עם חמאס.
מי נשאר? נשארה סעודיה. בישראל וגם בחמאס רואים בה מתווך הוגן שאפשר לתת בו אמון. אבל סלמן, מלך סעודיה החדש, עסוק כעת מעל הראש עם איראן, בסיוע למורדים בסוריה, עם החות'ים בתימן ועם דאעש. אין לו כעת קשב לנושא העזתי. ובינתיים גם אנחנו וגם חמאס משמשים כלי משחק בידי חמומי המוח שיעשו כל שביכולתם כדי שגם הקיץ הזה לא יעבור בלי מלחמה קטנה ומטריפה.
לפנייה לכתב/ת 
