"ובן רגע, הפכתי לבת של רלף קליין"
כמה שברחה רינת קליין מאור הזרקורים של אביה רלף, כשמכבי ת"א השיגה את הניצחון ההיסטורי על צסק"א, היא הפכה בהינף גביע ל"בת של". לרגל שידור "77:78 - על המפה", היא נזכרת ברגע הגדול כילדה. "אמא הרשתה לנו לא ללכת לישון ויצאנו עם כל ילדי השכונה לרחובות עם סירים ומחבתות"
אלו היו ימים אחרים. נסיעות לחו"ל היה נדירות יחסית, מכבי הגיעה למדינות שלישראל לא היו יחסים דיפולמטיים איתן, ואף אחד לא באמת העלה על דעתו לקחת את המשפחה למשחקים ההיסטוריים מול צסק"א מוסקבה או אפילו לגמר.
את המשחק ראינו בבית של השחקן עודד תאומי ורעייתו חווה ז"ל, שהיו חברים קרובים של הוריי. כולנו היו מאוד נרגשים אבל לא באמת האמנו שמכבי תעשה את הבלתי יאומן ותנצח - עד שתאומי, שהוא לא רק שחקן מחונן אלא גם משמש כמדיום - התרכז בכל מאודו ואמר לנו בפסקנות שמכבי תנצח בנקודה אחת בתוצאה 77-78. כמו כל עם ישראל צפינו במשחק במתח - כולל צרחות אימים ומריטת שעות לכל אורך המשחק שנדמה שארך נצח.
אחרי הנצחון אמא הרשתה לנו לא ללכת לישון ויצאנו יחד עם כל ילדי השכונה לרחובות עם סירים ומחבתות. בגיל עשר עוד לא הבנתי את המשמעות ההיסטורית של הנצחון. מבחינתי זו היתה עוד סיבה לחגיגה. לא חשבתי שאבא שלי אלוף, התעסקתי יותר במה הוא יביא לנו במתנה מחוצלארץ - ככה קראנו לזה אז.
לאורך כל הילדות שלי שבה אבא שלי היה אחד האנשים המוכרים במדינה - חייתי ביחסי שנאה אהבה עם המושג הזה - של הבת של. מצד אחד היה לי אבא מיוחד שכולם מכירים ואוהבים - זכיתי להכיר מקרוב את כל השחקנים שהיו כוכבי ענק בעולם של ערוץ בודד עם מאה אחוזי רייטינג, ולשמוע סיפורים יוצאי דופן על רגעים שכולם דיברו עליהם - מצד שני, היו גם רגעים פחות נעימים. בעיקר בימים שמכבי הפסידו. היינו יושבים כל המשפחה - אמא שלי רותי והאחים גילאת וערן ביציע - ושומעים את האוהדים מקללים את אבא שלי שרק כמה ימים לפני כן הם קראו לו קוסם.
הוא גם כמעט לא היה בבית בגלל הכדורסל. אסור היה להפריע לו בימים של משחקים, ותשומת הלב הכללית של כולנו היתה מרוכזת בו ובקריירה שלו.
כשהתבגרתי כבר ראיתי את החיוב בלגדול עם אבא כמוהו. כבר לא התביישתי או הסתרתי את הזיהוי בינינו ואפילו לא נעלבתי כשאמרו לי שאנחנו ממש דומים פיזית.
לימים התחלתי לעבוד בטלוויזיה והיום אני מנהלת בין היתר את ערוץ 8 של הוט. כשדני מנקין בא עם ההצעה ליצור את הסרט שסוקר את השנה ההיסטורית בחיי מכבי והמדינה, הרגשתי בלי היסוס שזו זכות גדולה - ובאמת - בזכות הסרט הזה זכיתי לשמוע סיפורים נדירים לא שמעתי מעולם - כמו ההחלטה של אבא שלי להחתים את אולסי פרי כשחקן הזר של הקבוצה כי הוא, בניגוד למועמד השני, לא התנפל על שולחן הכיבוד אלא השאיר אוכל גם לאחרים. לראות רגעים שלו בחדרי ההלבשה לפני משחקים גורליים שאף פעם לא ראיתי ואפילו לשמוע הקלטה שלי ברדיו כילדה קטנה וקנאית שמנסה להבין למה אבא שלי חוזר ממשחק חשוב מחו"ל עם עוד סירה לאחי הקטן והמפונק - שכבר היתה לו סירה אחת בבית.
הסרט הזה החזיר אותי לילדות שלי, לרגעים שלעיתים ברחתי מהם והיום אני מבינה כמה הם היו מיוחדים.
הסרט ״77:78 - על המפה״ ישודר הערב (א') בערוץ 8 בשעה 21:00.
לפנייה לכתב/ת 
