מכסחי הכס 509: הדרוגון הראשון שלי
כמיטב המסורת של "משחקי הכס", הפרק התשיעי בעונה הותיר אחריו כמה תפניות מעניינות ושובל של גופות חרוכות. לא ראיתם? קישטה! ראיתם? בואו נדבר על זה, רגע לפני שהסוף מגיע
אז כמה דרקונים צריך בשביל להכניע איצטדיון של בני הארפי? הפרק התשיעי של משחקי הכס ששודר אתמול ב-yes, המגיע לאחר שיאו הקפוא של הפרק הקודם, ענה בין היתר גם על השאלה הזו - בעודו מכין את הקרקע לפרידה הזמנית והבלתי נמנעת מווסטרוז בשבוע הבא.
אחרי האקשן מקפיא הדם של שבוע שעבר, אנו מתעוררים השבוע במחנה של סטאניס, לאחר שרמזי ועשרים הגברים הטובים שלו הצליחו בבירור במשימה לחבל ביכולתיו הצבאיות. אין לו כוונה לחזור לטירת שחור, בה הוא רואה רק מזווה גדול ומדכא. מדוע שולח סטאניס את דאבוס לבצע משימה שלשניהם ברור שנער עם מגילה יכול לבצע (כי דואר עורבים פחות אמין במזג האוויר הזה)? בשלב זה כולנו כבר יודעים היטב.
מרגע חזון מליסנדרה והאש, נראה שכל פריים במחנה של סטאניס השבוע מכין אותנו לקראת הרגע הז'אן-ד'ארקי והבלתי נמנע שאיתו נסיים. גזר הדין הפך סופי כשדאבוס, התלמיד הראשון באולפן של הנסיכה כזכור, נשלח לדרכו כדי שלא לסכל את הברביקיו האהוב על מליסנדרה וברגע שכאילו נועד למעוך לנו את בלוטות הרגש נטו מעניק סר דאבוס לשירין אייל צעצוע מגולף קטן ומופלא, ומוכיח שהוא מתפספס לגמרי כימינו של סטאניס, וצריך לפרוש ולפתוח חנות משלו באטסי.
למרות שכל הפרק ולמעשה העונה הובילה לרגע ההקרבה של שירין, לשמחתנו לא ראינו אותו, כפי שלא ראינו את העוול שנגרם לסאנסה. ושוב, גם בלי לראות, הצלילים לבדם הופכים את הבטן.
עוד בגזרה הצפונית, אחרי הקרב על הארדום, מגיעים ג'ון סנואו והפראים לטירת שחור מצדה הצפוני של החומה. טורמונד מוביל את השורדים יחד איתו, לאחר ששרד בשבוע שעבר את מתקפת מלך הלילה ואנשיו. זאת בזמן שדמות נשית חדשה ומגניבה מקרב הפראים נאלצה למות, כי דחפים אימהיים הופכים נשים לאי-רציונליות או משהו מטופש שכזה. אליסר ת'ורן לא נראה מרוצה במיוחד לראות את ג'ון חוזר בחיים מעוד משימת התאבדות, אך בכל זאת פותח את השערים לכולם, כולל הענק, שכנראה שחה הנה בכוחות עצמו. האם כל מה שנותר מעבר לחומה הוא צבא המתים?
בדורן, ג'יימי לאניסטר מובא בפני הנסיך דוראן, ויחסית לנואף, רוצח ומגלה עריות נודע, עושה רושם שהוא בבירור לא מרוצה מהלבוש החשוף של בתו סלאש אחייניתו מירסלה, ומאמין שבת מלך כבודה פנימה או משהו, למרות שהוא כבר הבין כמונו שחם עד לוהט באזור הספרדי הזה של העולם. דוראן לא רוצה מלחמה ומקריא שיר של יהודה עמיחי, אילריה לא הכי נלהבת מהרמת הכוסית לכבודו של המלך טומן, שנתקף געגועים כה עזים לאחותו ולא ידע זאת בעצמו.
במהלך מבריק מצליח דוראן שלא לקלקל את גרסת ווסטרוז של רומיאו וג'ולייט, מה שבטח לא אומר שהסוף המר והמורעל לא מחכה לשניהם. החיים של טריסטיין מועמדים בסכנה בתמורה לשלום, שברירי וזמני כמו כל שלום, ובכל זאת. יותר מזה, דוראן שמע כנראה שסרסיי פינתה שלל תקנים במועצה הקטנה, עד שפונתה בעצמה מעמדתה על ידי הדרור העליון, ומעוניין לנצל את הרילוקיישן של אחיינו כדי להשתחל באמצעותו לעמדת המפתח הזו. הספק לא רע, יחסית לדמות שלא עשתה כלום כל העונה.
ברון משוחרר מתא הכלא שלו בעוד נחשיות החול משחקות במשחק ילדים שלתחושתי יהיה מוכר גם לילדים ישראלים: כאפות באוויר. מתברר שכפכוף נאה לברון זה התנאי של טריסטיין, מה שמעלה את השאלה: מה לעזאזל יש לאנשים בדורן עם כאפות? מוי דרמטיקו, העם הזה.
בנמל בראווס, אריה עוברת הטרדה מינית בנוהל, שנראית כמו כלום לעומת האונס של אחותה הגדולה כמובן, אבל רק מכינה את הקרקע לקראת הרגע שבו נפחד שהיא עצמה אולי עומדת להיאנס, בסצנת בית הבושת בהמשך. בינינו, היא יכלה להרעיל את האיש כבר בשבוע שעבר, אז מה הקטע? בנמל היא מזהה את לורד טיירל, שר הכספים, שהגיע עם פמלייתו בהוראת סרסיי לפני שנוטרלה כדי לבקש הלוואה מבנק הברזל. נראה שהטוויסט הוא שהמהמר שאחריו מחפשת אריה הוא דווקא לא האיש הרזה, אלא האיש השמן. האם להבין מזה שבנק הברזל עוסק בהימורי פורקס ואופציות בינאריות?
"יש הרואים הלוואה בריבית כדבר גס וחסר כבוד", אומר הטיירל, והוא צודק: אפילו בהלכה היהודית הלוואה בריבית היא עוון חמור, ומתברר שגם בווסטרוזית. הנה חידה: למה לאנשי דת דוגמת הדרור העליון או שר הדתות נאמר, אין שום בעיה עם זה? מדוע הם אינם עומדים עם לפידים וקילשונים מול דלתות בנק הברזל ומקבילותיו המבוצרות לא פחות בעולם הלא פנטסטי, אבל כולאים את לוראס טיירל ודומיו? מדוע אהבת גברים היא פשע חמור יותר מניצול חולשתו של אדם בצרה לשם עשיית עושר ורווח? כי צביעות וכי כוח וכי כסף. וכי פנטזיה, במיטבה, מדברת על המציאות שלנו בין השורות.
בדורן, אילריה נדרשת לבחור בין נאמנות ואזרחות, שבמקרה כוללת את הזכות להמשיך לנשום, ודוראן נראה נחוש ומאיים אולי לראשונה העונה. בשיחה הנהדרת שלה עם ג'יימי מזכירה אילריה שלא כל ווסטרוז היא מעוז של שמרנות. היא באמת משכנעת, אבל האם היא ויתרה על הנקמה בשם אוברין וכבר לא רוצה את ראשה של מירסלה? קשה להאמין, ולא נראה שיקרה עוד משהו העונה שיהפוך את קו העלילה החדש הזה בדורן לפחות מאכזב.
במירין, הגלדיאטורים נערכים לשחק מול דאינריז, וטיריון לגמרי בעד הימור על האיש הקטן יותר בזירה כפי שמציע דאריו, שמתקוטט מילולית עם המיועד של דאני, כמה חמוד. אז לדאינריז היו כבר דרקונים, אביר חתיך, עבדים לוחמים ועכשיו עם בואו של טיריון היא משלימה גם גמד לסרייה. מתי היא מקימה קבוצת D&D משל עצמה כבר?
האות להתחלת האירועים הוא קריאת הקרב של מירי רגב. ג'ורה מקבל הזדמנות לממש את הבטחתו למות בשביל דאני ומוכיח שהוא לוחם אגדי כמעט כמו שמכרו לנו (ולסוחר העבדים) אותו. כאילו לא מספיק שהוא הגבר שנשאר עומד אחרון, הוא שולח חנית לעבר הבוטקה של דאני ומשפד בן הארפי רצחני שמתגנב בדיוק מאחוריה. בדיוק כשנראה היה שקו העלילה של בני ההארפי נשכח ודעך, מה שהיה חסר לנו זו באמת סצנת טבח המוני.
חצי עונה אני טוען שכל מה שג'ורה רוצה בשלב זה של חייו המבאסים, הוא להדביק אנשים בקשקשת ביצות, והאופן המטריד שבו הוא אוחז בידה של דאינריז לא גורם לי לחשוב אחרת. היא לומדת שדרקון אחד, ועוד לא מאולף, לא מספיק כדי לטפל בכל כך הרבה בנות הארפי, ולרגע עולה חשש לחייו של דרוגון, שאחראי שוב לרגע שיא איקוני של הסדרה: כשדאני לומדת לרכוב על הדרקון הראשון שלה.
האזכורים במהלך הפרק ל"ריקוד עם דרקונים", שם הפרק ושם ספר ההיסטוריה האחרון שתקרא שירין אי פעם, ובמקרה גם הכותר החמישי בסדרת "שיר של אש ושל קרח" עליה מבוססת הסדרה, אינם מקריים. זו הנקודה ממנה מתפצלים האירועים שעל הדף ועל המסך הקטן. מותה של שירין אינו מופיע בספרים עדיין, אך כנראה מסמן את הספויילר המהותי הראשון שמציבה הסדרה בפני הקוראים, הממתינים עדיין ליציאת שני הספרים האחרונים באפוס.
רגע לפני הסוף, קשה לומר שאירועים נכנסים להילוך גבוה באופן מיוחד אחרי אירועי השבוע, למרות שלל רגעי שיא. אם ציפינו שמתקפת הזומבים של שבוע שעבר תבשר את ביאת החורף המפורסם שלו חיכינו חמש עונות, כלל לא בטוח שאחרי הטיזינג שעשו לנו נזכה לראות אותו מכה בחומה במלוא עוצמתו במסגרת מה שנותר לעונה החמישית. ניתן לשער ולקוות שנקבל לכל הפחות סגירה מספקת בחזית העלילה של סרסיי, שנייה לפני עוד הפסקה בת כמעט שנה עד שנחזור לבקר בווסטרוז.
