"ארץ נהדרת": עונה מצוינת, סיום חלש

אפילו "ארץ נהדרת" לא ממש ידעה איך לסכם את עונתה ה-12 במספר, ובסופו של דבר סיפקה לצופיה פרק סיום חלש שלא באמת ייצג את שאר העונה המצוינת שעברה עליה. אולי היה זה הרצון לדחוס יותר מדי אקטואליה בתוכנית אחת (ממשלה חדשה, חרם עולמי, אתיופים, הסרט על בוז'י, אח גדול וטל מוסרי) שהפך את הפינאלה ה-12 לעמוסה ומבולגנת מדי. ואולי היתה זו דווקא המציאות שצחקה בסוף אחרונה, כשהפכה באופן סופי ורשמי הזויה, צעקנית ומגוחכת יותר מכל קריקטורה או דמות סאטירית.

וכך, תחת תמת "ממשלת סטארט-אפ" מעט מעיקה, התנהל לו פרק שהפגיש את שלל הדמויות המופרכות שהכירה לנו העונה הנוכחית, במה שיכול היה לעבוד אולי כמערכון מול קהל, אך בפועל החל לדשדש בשלב די מוקדם של הערב. ממשלת הקרקס של בנימין נתניהו הוצגה כרגיל כחבורת עסקנים פוליטית סהרהורית - שום דבר שכל פרק אחר (או מהדורת חדשות ממוצעת) לא מספקת - עם נקודת אור אחת בדמות משה כחלון, שר האוצר הנכנס, כרובין הוד קש והפוליטיקאי ששבר את השיא במרחק שבין הבטחות לבוחריו ליריקה בפניהם.

נפתלי בנט אמנם התחיל את העונה כדמות חזקה ופופולרית (שגם הכניסה השנה את הקאץ' פרייז התורן - "בואו לא נתבלבל" ו-"די כבר"), אך לקראת סופה ובמקביל להישגי הבחירות הלא מרשימים, נראה שדעכה משהו לקראת הסוף. על החיקוי של שרה אין כבר מה להגיד ממש, בעיקר כי אם נחשוב לרגע שמעבר להגחכת אשת ראש הממשלה מסתתרת אמת בעייתית ומטרידה - הכל כבר נראה פחות מצחיק. ישראל כץ הוא הברקה בעיקר בשל תנועות הידיים המטופשות, בגילום כמעט מדויק של ירון ברלד - שחקן שעונה זו לא ראתה מינונים גבוהים מדי ממנו.

והיו שם גם התייחסות תורנית לעונת ה-VIP נטולת ההייפ של "האח הגדול", הופעה קצרה של טל מוסרי, וסגירה מעט מקושקשת של מערכון אנשי הקמפיין - מסדרת המערכונים הטובים שידעה העונה, שהיטיבה לעקוץ בדמותו של הפרסומאי ראובן אדלר כפי שהצטיירה בדוקו "הרצוג" של ענת גורן. יצחק קרסנטי המעולה נפרד מצופיו (ומהעולם) במהדורה מעט עייפה של עלילותיו, ואפילו סיפור האהבה הבין-דתי והבלתי אפשרי בקניון זכה לסיום מעט מאכזב - אולי פרט לסצנת ההיכרות של סאלמה (ליאת הרלב המצוינת) עם משפחתו של שי דבורה שהיתה מזעזעת ומוגזמת, ממש כפי שהיוותה רגע השיא של הפרק. אלוהים, בשלב מסוים אפילו להקת בון ג'ובי וז'ילברטו ז'יל זכו שם לאזכור, במה שנראה כמו ניסיון לנסות לסכם חודש אחד במציאות הלבנטינית, שעלה במחיר של מיקוד ואמירה חדה.

גם אחרי תריסר עונות, המותג "ארץ נהדרת" לא מאבד מכוחו. הליהוק של אודי כגן, גיבור הרשת שהפך לקומיקאי פריים טיים ראוי, התגלה כהברקת העונה, החזרה של אסי כהן לנעליו של אביגדור ליברמן ושאר דמויות היתה מבורכת וכמעט הכרחית, ומעל כולם זרחו הפעם יובל סמו, ליאת הרלב וערן זרחוביץ', שבלעדיהם העונה הזו יכלה היתה להראות אחרת לגמרי. באופן מעניין, דווקא עזיבתו של טל פרידמן את צוות התכנית ממשיכה להתברר כצעד נכון, לפחות עבורה, שכן חסרונו לא באמת הורגש השנה ואת משבצת הנונסנס הפרועה ממלא כעת ירון ברלד.

אך בעוד המותג עצמו לא מאבד מכוחו, נראה כי כוח ההשפעה של "ארץ" כתוכנית סאטירה לייט נשכנית כמעט ולא קיים. דמותו של בנימין נתניהו - מהשיער הצבוע בסגול ועד הגישה הזחוחה, נחבטה מכל הכיוונים ללא קשר לתוצאות הבחירות. אורן חזן (ושאפו לכגן על שהצליח לקלוע בחיקוי שהפך את המשימה להבדיל בינו לבין המקור לבלתי אפשרית) יזכה כנראה לטיפול שזכה לו בזמנו ח"כ עוזי כהן ז"ל, ויהפוך פופולרי ואהוב יותר עם כל אזכור של יניב פתאל או וודקה רד בול. יצחק קרסנטי? נו, כבודן של עבודת האיפור המרשימה והביקורת הנוקבת על הפקרת מעמד הקשישים בישראל במקומו מונח - אך ספק אם אלה יביאו לדיון ציבורי אמיתי בגובה הפנסיות ובמציאות היומיומית העגומה שמחכה לרבים מאיתנו מעבר לפינה.

בעונה של מערכת בחירות עתירת התרחשויות, המשימה האמיתית של "ארץ נהדרת" היתה לעמוד בקצב האירועים המסחרר של ישראל אחוזת הטירוף. לעתים הם עשו זאת בזריזות ובמיומנות, כמו במקרה ההודעה הרשמית של ליברמן על החלטתו לא להצטרף לממשלה, ששולבה במהרה בפרק שהגיע מיד אחריה. במקרים אחרים המציאות, ולא בפעם הראשונה, הפכה סוריאליסטית, מקוממת ומפתיעה יותר מכל פאנץ' ליין. ולראיה, תחקירו של עמית סגל אודות מעלליו של ח"כ הצעיר חזן בעולם הקזינו, הסמים והזנות, שהתפוצץ שעות ספורות בטרם החל הפרק והפך ברגע האחרון גם את הדמות הטובה ביותר העונה לחיקוי חיוור של המקור.

"זה קורה כשהדרך מתמשכת", נאמר בשיר הסיום הראוי, לעונה שנחתמה הפעם ללא ביצוע משותף של החבורה העליזה לקלאסיקה ישראלית מוכרת. "שום דבר לא ידוע, לא שנה לא שבוע", ובאמת נדמה שגם צוות התכנית לא ממש יודע מה מצפה לה בהמשך. עם כל הנמכת טון והיישרת מבט מיואשת של אייל קיציס כשהוא מזכיר לצופיו כי יש להם ארץ נהדרת, ניכר שהמסר של התוכנית לא עובר לצופיו. ייתכן שעד הפעם הבאה נעבור מלחמה נוספת, ואולי העונה ה-13 גם תבשר את פתיחתה של עונת בחירות נוספת. כך או כך, נראה שבמעמדה הנוכחי - "ארץ נהדרת" אינה מעצבת דעת קהל כמו שהיא בעיקר שם כדי להוות אתנחתא קומית למדינה בבהלה, ולא יותר מכך. במציאות הנוכחית גם זה משהו.