העם דורש קצב מזרחי
עשרות שירים חדשים יוצאים מידי שבוע, הרדיו משמיע להיט אחרי להיט ואבי שושן כבר החליט - המוזיקה המזרחית חוזרת מאי המתים. איך זה קרה, מה בין מזרחית למצעד הגאווה ומדוע עדן בן זקן היא כוכבת הז'אנר החדשה. חדשות המוזיקה המזרחית
זה רק אני עם התחושה הזו או שהמוזיקה המזרחית חזרה לשלוט במדינה? עשרות שירים חדשים מדי שבוע, זמרים חדשים פורצים (והם גם יוצרים לא רעים בכלל), הרדיו חזר להשמיע להיט אחר להיט מהז'אנר, מה שעוזר להפוך את השירים ללהיטים בקנה מידה ארצי, וגם האמנים הותיקים שוב אטרקטיבים לתקשורת. יכול להיות שהנה, אחרי שכבר הספדנו, המוזיקה המזרחית חוזרת מאי המתים?
מה שקרה לז'אנר המזרחי הוא כמו מה שקרה לביבי. ניסו לחסל אותו, היה מומנטום לסוף הקדנציה שלו, תחושת מהפך באוויר, אבל בסוף - העם אמר את דברו. הליכוד שוב בשלטון, מירי רגב שרת התרבות והמוזיקה המזרחית כאן כדי להישאר. אפשר לאהוב או לשנוא אבל יותר כדאי פשוט להשלים עם העובדה שנאמרה באחד הלהיטים הגדולים של השנה החולפת: העם דורש קצב מזרחי.
הכוכבת הבאה של ישראל
היא הגיעה. צעירה, יפה, עם קול מתוק, יודעת לסלסל ועם גרוב מעולה. סופסוף יש לנו זמרת מזרחית והיא הולכת להיות ענקית. קבלו את עדן בן זקן, כי יש לי תחושה שאנחנו הולכים לשמוע אותה המון.
בן זקן היא הדבר הכי נכון ומדויק שקרה למוזיקה המזרחית מאז שרית חדד. "מלכת השושנים", הסינגל החדש של בן זקן, הולך להיות להיט קיץ ענק. הוא יצא אמנם לקראת מצעד הגאווה המתקרב אבל מהר מאוד הוא יהפוך לנחלת הכלל. אחרי שסינגל הבכורה הדכאוני שלה הצליח יפה בסצנה היותר הארקד קור של הקהל מזרחי, הבינה בן זקן שאם היא רוצה את האירועים, המסיבות ובעיקר את הכסף - היא צריכה לעשות שמח. השיר החדש בהחלט לוקח אותה לשם. כרגע בן זקן מסתמנת כגרסה הנשית של עומר אדם, וזה הדבר שכל בחורה שחולמת להצליח בז'אנר המזרחי משתוקקת לשמוע. הדואט בין שני נסיכי העצר רק מתבקש וקרוב לוודאי שעוד יגיע.
לו הייתי ממנהליה של בן זקן, הייתי בכלל הופך אותה רק ל'עדן', כמו ריטה לדוגמא. ולעדן, יש את כל הקלפים הנכונים: ראשית, היא בת השכנים הקלאסית. מספיק סקסית כדי לעורר את הקהל הגברי, ומנגד, יש בה מתיקות פריפריאלית שמעוררת יותר את הרצון לגונן עליה ופחות לפנטז. שנית, אף הורה לא יתנגד שהיא תהיה מושא ההערצה של הבת הקטנה שלו, מה שאומר שבקרוב עוד נראה את תמונתה על קלמרים ומחברות. הסיבה השלישית היא שבן זקן יודעת לרקוד בחן ובצניעות המתבקשת, ולא מתיימרת עכשיו להיות ביונסה. הצניעות המבורכת הזו היא פקטור מאוד חשוב להצלחה בקרב הקהל העממי שצורך מוזיקה מזרחית.
בן זקן היא בסופו של דבר שילוב בין התמימות של זהבה בן לממזריות של שרית חדד. העובדה שהיא בגיל הנכון עם המראה הנכון וחתומה במשרד מהחזקים בארץ, שמנהל בין היתר את שלומי שבת, לא יהיה מוגזם להניח שאחרי שנים של ניסיונות לא מוצלחים, הנה הגיעה מישהי שבהחלט מסוגלת להפוך לכוכבת הבאה של המוזיקה המזרחית בישראל.
גאווה מזרחית מאוחרת מדי?
"מלכת השושנים" יוצא כאמור לקראת אירועי הגאווה, ומזמן משפט על החיבור החזק שנוצר פתאום בין המוזיקה המזרחית למצעד. לפני שנים בודדות, כל עיתונאי שראיין זמר מזרחי, ידע שאם הוא רוצה כותרת לכתבה, יוכל לשאול את הזמר מה דעתו על הומואים. התגובות הדוחות נעו בין "גועל נפש" ל"לא בבית ספרי".
למרות שהיה מצופה משתי אוכלוסיות מוחלשות בחברה לתמוך אחת ברעותה, הקהילה הגאה קיבלה כתף קרה בעיקר מהזמרים המזרחיים. כעת, בפתחו של שבוע הגאווה 2015, הגלגל התהפך. כמעט כל זמר מזרחי מביע תמיכה, מחפש מסיבה להופיע בה או מוציא סינגל המוקדש לקהילה ולמצעד. כמובן שזה דבר מבורך, לא משנה מהן הנסיבות. לי אישית קשה עם התחושה שהזמרים המזרחיים אובססיביים כלפי זה, בעיקר כי הם מבינים שכיום - הדרך לפסגה היא השביל הורוד, שלא רק שישאו רווח תקשורתי מהעניין אלא בעיקר כסף.
כולם ראו מה עשה השיר "תל אביב" לקריירה של עומר אדם. בתעשייה חקיינית רוצים עוד מאותו דבר או לפחות כמוהו. גם מאיה בוסקילה עלתה על הגל והוציאה רגע לפני המצעד קאבר משלה ל"Freedom" של ג'ורג' מייקל.
החשיבות של המצעד והמאבק של הקהילה לא נמדדים עכשיו כשזה "אין". לי זה קצת תמוה שכעת הם קופצים על המשאית הקרובה כי הם יודעים שזה נכון להם, ולא באמת ממקום טהור ואותנטי. ואם אני טועה - שישאלו את הזמרים המזרחיים מה דעתם האמיתית על קטלין ג'נר. חג גאווה שמח.
ועם קשר וללא שום קשר, ליין האריסה השיק השבוע קליפ חדש בכיכוכבה של שרית חדד, לרגל מסיבת הגאווה שתתקיים הערב (ה') באומן 17 בתל אביב.
תזכרו את השם - חיים איפרגן
תכירו את חיים איפרגן. יש לו גוון קול עמוק וכבד ולכן אוטומטית הוא לא 'עוד זמר מזרחי' ממוצא תימני כמו רוב זמרי הז'אנר, אלא מצליח להתבלט. השירים באלבום הבכורה שלו "פרק אחר" מהווים צליל אחר ונשמעים באמת אותנטים. לא עוד הסגנון שכולם עושים ומנסים להביא בו 'יציאה' ובדרך נופלים, אלא "שירי שכונה" אסלים. איפרגן הוא יותר מושיק עפיה, קובי פרץ וליאור נרקיס בתחילת דרכם מאשר פאר טסי. וכשיש אלפי טסי בתעשייה, היכולת להצליח תגיע דווקא ממי שיביא צליל אחר.
איפרגן עושה בשכל. אלבום הבכורה שלו לא נועד לקהל הרחב והוא לא מצפה לכבוש איתו את המדינה. זה אלבום נישתי לקהל המזרחי שענת וקסמן עשתה ממנו מטעמים, לערסים ולפרחות. אבל באלבום הזה הוא מנכס אליו את הארד קור של הקהל המזרחי, שמעכשיו יהיה נאמן לו ויבוא למועדונים שהוא מופיע בהם. הוא מגבש לעצמו גרעין ובתעשייה בה זמרים נמדדים לפי שיר-יום למטה ויום למעלה, הדבר שכולם חולמים עליו הוא גרעין מעריצים רחב.
"פרק אחר" הוא לא רק שם להיטו הגדול אלא בעיקר אלבום בכורה שמעיד על הצהרת כוונות. ממנו, אני מאמין שהוא ימשיך לשירים יותר מסחריים לטובת הופעות בשמחות, שם נמצא הכסף הגדול של הז'אנר. בינתיים, לפי תמונת העטיפה בה הוא מצולם מחזיק ספר ביד על רקע ספרייה, רואים שהבחור ממזר ויודע טוב מאוד מה הוא עושה. שווה לעקוב אחריו.
שני חדשים לסיום
ונסיים עם שני שירים חדשים לסוף השבוע. הראשון מגיע מכיוונו של קובי פרץ, שפחות משלושה שבועות אחרי הסיגל הקודם, מוציא שיר קיץ קיצבי שיושב עליו בול. נאחל לו בהצלחה איתו, לקראת המופע בקיסריה שיתקיים ב-20 ביוני.
השני הוא שירו של דויד דריי שממשיך לנסות ולפרוץ. הפעם הוא מוציא קליפ מעניין לטקסט שכתב המשורר אתגר מויאל. צפו.
