הנשים שבגיל 50 גילו את הים - והתאהבו
"כל כך הרבה פעמים בחיים ויתרתי עכשיו אני עומדת על שלי", אומרת טל שמצאה בים חבורת נשים תומכת וסיבה טובה לפקוח את העיניים ולקחת שליטה. חמש נשים שבגיל מבוגר התאהבו בים ונתנו לו לשנות להן את החיים
כבר לא מפחדות לעמוד על שלהן. חמש נשים אמיצות החליטו בגיל מבוגר להתמודד עם הפחדים שלהן והיום, שנתיים אחרי הן מספרות שחתירה על גלשן סאפ גרמה להן לשינוי בחיים.
עוד כתבות במדור 60 פלוס:
גיל זה רק מספר: המפורסמים שמוכיחים זאת
מחקר: תרגול מדיטציה מאט הזדקנות המוח
תזונה מרפאה: למה כדאי לעבור לטבעונות גם בגיל מבוגר
נפגשנו בבית הקפה שבחוף הבית, מכמורת. הן כולן ישבו עם הפנים לים מסתכלות על הגלים ועל הרוח הנושבת ושואלות כל הזמן, מה יהיה מחר? האם אפשר יהיה לצאת לחתור או שאולי לא?
אני מוכרחה להתוודות כבר עכשיו, החבורה הזאת גורמת לי תמיד אושר. כשהן עוברות על פני כשאני נכנסת והן כבר יוצאות. הן תמיד עם חיוך, אומרות מילה טובה ומלאות באושר שקשה שלא להדבק בו. הלוואי, אני אומרת כל פעם שאנחנו נפגשות, שנשים בגיל מבוגר יראו את ההשפעה של הים על הנפש ועל הגוף ויפסיקו לפחד. גם ההתחלה שלהן לא הייתה קלה.
חברות חדשה
אורנה, מאירה, דנדי, שירלי וטל לא הכירו לפני שהסאפ חיבר בינהן. הן באות מישובים שונים, עיסוקים אחרים והן לא בנות אותו גיל. "הים חיבר אותנו", אומרת שירלי זיגר-דרור, הצעירה שבחבורה, בת 47 מפרדסיה. דרמה תרפיסטית בבית ספר לחינוך מיוחד בחדרה ואם לשלושה. "בגיל שלנו זה כבר לא קורה, אנחנו כבר לא מגדילות את מעגל החברות שלנו", מוסיפה ד"ר מאירה נוידורפר, בת 57 מתל אביב, רופאת עיניים בבית החולים איכילוב, אם לשניים וסבתא. "אין אנרגיה וזמן לחברויות חדשות", מסכימה דנדי ששון, בת ה-63 ממכמורת, אם לשלושה וסבתא במשרה מלאה.
שנתיים אחרי הן כבר לא חברות רק בים. הן מבלות יחד ומעורבות אחת בחיי השנייה. "אנחנו יושבות בבית קפה יחד עם בני הזוג שלנו ומדברות על תחזית מזג האוויר למחר", הן צוחקות, "איזה משוט כדי לקנות, מה מצב הרוח ובאיזה אפליקאציה בטלפון כדי להשתמש כדי לדעת איך לתכנן את הבוקר שלמחרת. מי היה מאמין שזה מה שמעסיק נשים בגילנו".
יוצאות מאזור הנוחות ומתמודדות
דנדי הייתה הראשונה שהעיזה לעבור מחול החוף המפנק אל המים המפחידים, "אני גדלתי במכמורת", היא מספרת, "אבל למרות מה שכולם חושבים הקשר היחיד שלי עם הים היה מהחוף. פחדתי ממנו. לפני כמה שנים בזמן שאני צועדת על החוף ראיתי אישה בגיל שלי חותרת על סאפ והחלטתי לנסות אחרי שכנועים. אני מודה שרעדו לי הברכיים, שנה שלמה".
שירלי הייתה בצעירותה הגולשת הראשונה של חוף בית ינאי. כמי שבאה מבית של אנשי חיל הים והתגוררה על קו החוף החיבור עם הים היה מובן מאליו. אבל חוויה שעברה בגיל 12 גרמה לה להתרחק מהים הכי רחוק שרק אפשר. "הים מפחיד אותי", היא מספרת בגילוי לב, "יש בי פחד גדול מעומק הים, אני סובלת מקור והחזרה למים לא הייתה מובנת או פשוטה עבורי, אבל הסאפ הפך את החיבור החדש שלי עם הים לאפשרי".
לד"ר אורנה לוין, בת 52 מצורן, המחזיקה בתפקיד בכיר בחברת 'טבע' הים מהווה מקום לשחרור ואתגרים חדשים. "אני מחפשת לצאת מאזור הנוחות שלי", היא אומרת, "לאתגר את עצמי ולעשות דברים חדשים. הסאפ מאוד נגיש, קל ומהיר לתפעול, אני מגיעה לחתור מוקדם בבוקר והולכת לעבוד".
"כל שנה אני מקבלת מאמא שלי סכום כסף ליום ההולדת וקונה לעצמי דברים שאני לא באמת צריכה", מספרת טל דר, בת ה-50 מכפר ידידיה, אם לשלושה ומזכירת המושב, "לפני כשנתיים החלטתי שהפעם אני קונה לעצמי שיעורי סאפ. זאת הייתה המתנה לחיים הכי טובה שיכולתי לבקש לעצמי. התאהבתי. פתאום נולד עיסוק שעשיתי לראשונה בשביל עצמי ולא בשביל הילדים או בן הזוג שלי. לא הייתי מוכנה לוותר עליו והייתי מוכנה להאבק בשביל זה. כאשר עברתי את השנה הראשונה הרגשתי תחושת ניצחון. ניצחון על הלא מוכר ועל הפחדים שלי".
הקבוצה הופכת את החוויה לאפשרית
את הבנות מלווה מהשיעור הראשון דנה ענבר, ממועדון supaway שבמכמורת. דנה הייתה הראשונה בארץ שהוציאה קבוצות חתירה על גלשני סאפ. "בגלל הקלות שברכישת המיומנות שבחתירה על גלשן סאפ הרבה מאוד נשים, גם בגיל מבוגר אבל לא רק, מבקשות להתגבר על הפחד שלהן מהים בעזרת חתירה על גלשן סאפ. העובדה שיש קבוצה מסודרת שבה יש מגוון רחב של אנשים שיוצאים יחד לים ועוזרים אחד לשני, גם עוזרת להתגבר על הפחדים".
הסאפ הוא גלשן גדול יחסית המקנה תחושת ביטחון. החתירה מתבצעת בעמידה בעזרת משוט ואחרי כמה שיעורים באזור מוגן ורגוע ניתן לצאת לים בצורה הדרגתית ובקבוצה. "החיבור עם דנה הוא זה שהפך את החוויה לאפשרית", אומרת שירלי, "הרוגע, השלווה והיוגה המשולבת לעיתים בחתירות חיזקו אותי ונתנו לי ביטחון שאני יכולה לעשות את זה".
"כאשר התחלתי עם הקבוצות רציתי להקים סוג של בית", מספרת דנה על חזון המועדון, "רציתי שאנשים לא יגיעו רק בשביל לחתור אלא שהתבצע חיבור בינהם, רציתי ליצור קהילה. זאת הסיבה שיחד עם הקבוצות אנחנו מקפידים לייצר פעילויות שמחוץ לחוף הבית שלנו".
מתרגשת מהים כבר שנתיים
"כשאני יוצאת לחתירה עם הקבוצה", מספרת טל, "אני מתרגשת כבר כשאני קמה בבוקר מהמיטה. במשך כל זמן הנסיעה שלי מהבית עד לים ההתרגשות רק מתגברת ומגיעה לשיאה כשאני נמצאת על מחלף בית ינאי ולראשונה רואה את הים. כך כל בוקר במשך שנתיים".
לפחות שלוש פעמים בשבוע, בשש וחצי בבוקר הן יוצאות לחתירה. לעיתים בקבוצה לעיתים ביחד, אף פעם לא לבד. בין החמש מחברת היום קבוצת וואטסאפ ששמה משתנה. הן היו ה"סאפתות", למרות שלא כולן סבתות והיום הן "בשנה הבאה ביוון", וזאת בעקבות הסיפורים של דנדי שחזרה מטיול חתירה ביוון יחד עם קבוצת נשים של דנה. "כל כך התלהבתי כשחזרתי", מספרת דנדי, "שהחלטנו לשנות את שם הקבוצה ולהצטרף כולנו לטיול נשים הבא שיצא ליוון".
לא כולם מפרגנים
העיסוק החדש של הנשים לא התקבל בכל הבתים באהדה. חלקן נאלצו להתמודד עם מבטים, תגובות מופתעות אבל אצל טל האהבה החדשה גרמה לראשונה בחייה לעמוד על שלה, "התחביב החדש שלי גרם לשינוי מהותי בחיי", מספרת טל בגילוי לב. "פתאום ראיתי שאני לא מקבלת את הפירגון אליו ציפיתי מבן הזוג שלי כי אם בדיוק ההפך. מצאתי את עצמי לראשונה בחיי מסרבת לוותר. לא מוותרת על מה שעושה לי טוב. כל כך הרבה פעמים בחיי ויתרתי, הפעם לא הסכמתי".
"השליטה הזאת שלקחתי על חיי גרמה לי לפקוח עיניים וזה לא היה פשוט". היא ממהרת להוסיף, "אבל לא הייתי לבד, במשך כל הזמן הזה הבנות ליווי אותי ותמכו בי. זאת הייתה חצי שנה מטלטלת ומשמעותית שבסופה התגרשתי מבן הזוג שלי. לראשונה עמדתי על שלי ואני מאושרת".
הבנות כולן מהנהנות ומסכימות שזאת הייתה חוויה לא פשוטה לחבורה כולה וממהרות לספר על הפירגונים המצחיקים שהן מקבלות, "הבנות שלי", מספרת שירלי, "שלא מפרגנות אף פעם אמרו לי אחרי תקופה של חתירות, 'אמא איך רזית! ', מבחינתי עשיתי את שלי", היא אומרת וצוחקת. "אצלי הילדים היו בשוק", אומרת מאירה, "הם התקשרו אחד לשניה וסיפרו ש'אמא גולשת', הם פשוט היו בהלם". "הילדים שלי כל הזמן מעדכנים אותי מה מצב הים", מספרת דנדי, "ושואלים למה אני לא יוצאת לחתור".
חולמות על גלים
המעבר מחתירה לגלישת גלים על סאפ הוא רק עניין של זמן, במרבית המקרים. במועדון בו הנשים חותרות לצד קבוצות החתירה יש גם קבוצות ללימוד גלישת גלים. מי שמעביר את השיעורים בגלים הוא המאמן עמית ענבר, בן זוגה של דנה שכבר לקח את בנות החבורה לשיעור גלים.
יש משהו בחוויה בגלים שגורם גם למבוגרים לחזור להיות ילדים."השיעור בגלים עם עמית היה מדהים", משחזרת שירלי בעיניים נוצצות, "אני עוד רחוקה מהמקום שבו אני יכולה לעשות את זה ללא הדרכה אבל אין ספק שזאת חוויה נהדרת".
"אותי מאוד מושך לנסות לתפוס גל", אומרת דנדי, "אני מרגישה שיש לי בגוף את היכולת אבל אני מפחדת אז אני משתמשת בגיל שלי כתירוץ, בינתיים".
לפנייה לכתב/ת 
