אחרי 70 שנה: הנכדים העלו את עצמות הסבתא שהצילה את אביהם
טובה גרוס הצילה את ילדיה שהיו בדרך לאושוויץ, אבל נפטרה ב-1945 ונקברה בשוויץ. בנה מוט'קה עלה לארץ לבד, ורק כעת הצליח בנו דורון להעלות את עצמותיה של סבתו. היום התקיימה הלוויתה: "עכשיו היא פה איתנו"
היום (ה') נערכה ליד כפר מימון הלוויתה של טובה גרוס ז"ל, וזו לא הייתה הלוויה רגילה. גרוס הצליחה לשרוד את השואה, הצילה את ילדיה שהיו בדרך למחנה ריכוז, אבל נפטרה בשנת 1945 ונקברה בשוויץ. בסיומו של מבצע ארוך ומסובך הצליחו כעת נכדיה להעלות את עצמותיה לארץ ולקבור אותה, סמוך למושב שבו מתגורר בנה מוט'קה.
"זה היה רגע מרגש, לא קלטתי. דיברו על אימא כאילו היא נמצאת פה", סיפר מוט'קה גרוס (76), שעלה לבדו לארץ בגיל 8, התגייס לצבא, שרת בסיירת מטכ"ל והיה שותף במבצעים רבים. "הייתה שמחה גדולה אחרי שבני דורון אמר לי 'הבאנו את הארון'. הם ביצעו משהו בלתי אפשרי כי היו קשיים בשוויץ. בני היה נוכח יום וחצי בחפירות להוצאת העצמות ואחר כך טיפל בכל האישורים".
דורון (51), בנו של מוט'קה ונכדה של טובה גרוס: "הרעיון להעלות את עצמותיה של סבתא עלה לפני הרבה זמן. לפני שש שנים כמעט ביצענו את זה אבל בעקבות בעיות ירדנו מהנושא, לא ידענו איך לעשות את זה. בחודשים האחרונים החלטנו לבצע את זה, התקשרנו לפני כחודשיים עם חברה שתסייע לנו, ולפני פחות משבוע הבנו שאפשר לנסוע ולהביא את סבתא".
דורון מספר על המבצע להעלאת העצמות של סבתו: "זה היה מאוד מורכב, היו הרבה מכשולים, גם התהליכים הבירוקרטיים. בעזרת השם זה הסתייע והצלחנו להתגבר יחסית מהר על הבעיות. הייתה לנו מוטיבציה לבצע את זה, הרגשנו תחושה חזקה שזה משהו שאנחנו חייבים לעשות עבור אבא, במיוחד בגלל כל מה שהוא עשה עבורנו ועבור אזרחי המדינה בשירות הצבאי שלו. הוא סיכן את חייו פעמים רבות למען המדינה. לא הייתה שאלה אם צריך או לא, ברגע שזה התאפשר - ביצענו את זה".
מוט'קה גרוס היה ילד קטן בזמן מלחמת העולם השנייה, אבל זוכר איך אימו הצליחה להציל אותו. "הייתי בצרפת, במחנה מעבר לאושוויץ. אמי הייתה עיתונאית והיו לה קשרים טובים, היא הייתה אישה מאוד חכמה. היא יצרה קשר עם כומר שהייתה לו אפשרות להיכנס למחנה, והוא קישר בין ילדים יהודיים למשפחות שרצו לאמץ ילדים. בזכות קשריה אימא הגיעה לכומר שהוציא אותי מהמחנה. אמרתי לו שיש לי גם אחות, אבל הוא אמר שהמשפחה רוצה לאמץ רק ילד. סיפרתי לו שאחותי גדולה ממני ב-15 שנה, היא הייתה כמו אימא בשבילי, כי אימא לא הייתה איתי. אחרי כמה ימים הוא חזר אליי ואמר שהמשפחה מסכימה לאמץ את שנינו.
הם החביאו אותנו שנה שלמה בעליית הגג בביתם". אליס מאסו, האישה שחביאה את מוט'קה ואחותו, קיבלה מאוחר יותר את תואר חסידת אומות עולם.
התלאות של המשפחה לא הסתיימו ובשנת 1944 הם נאלצו לברוח מצרפת. "עברנו את הגבול לשוויצריה דרך האלפים ובשלב מסוים אמי נבהלה וחשבה שנתפסנו. היא החזיקה אותי בתעלת מים אבל הצלחתי לעבור אותה. השוויצרים כידוע לא קיבלו את כל הפליטים, רק אם היו ילדים מתחת לגיל 6 ובזכותי הם קיבלו אותנו. לאחר האירוע שעברה אימא לא חזרה לעצמה ושנה אחרי זה היא נפטרה ממחלה קשה, כשהייתי בגיל 7. הייתי קטן מדי ואין לי הרבה זיכרונות מאמי, לא זוכר לא נזיפה ולא נשיקה, אני רק מוקיר אותה בזכות מה שעשתה".
בגיל 8 עלה מוט'קה ארצה, התגייס לצבא ומאוחר יותר הפך לאיש סיירת מטכ"ל, שהשתתף במבצעים סודיים רבים. בשנת 1962 הוא התחתן עם חיה (75) ונולדו להם שלושה ילדים: דורון, עינת ויעל. כיום מוט'קה הוא סב לשלושה נכדים ולשני נינים. "כשאמי נפטרה לא היה אף אחד בהלוויה שלה, מזל שהסכימו לקבור אותה בבית הקברות הצרפתי הישן בשוויץ. היום מגיע לאימא שהנכדים שלא זכתה לראות, שאולי לא חשבה שיהיו לה - הביאו אותה לארץ שכל כך רצתה להיות בה ועכשיו היא פה איתנו".
לפנייה לכתב/ת 
