שלושה תארים ואין עבודה: עיוור בשוק התעסוקה

שמי אשר, בן 46 ואקדמאי, שמחזיק במספר תארים מתקדמים. אה, אני גם עיוור, עובדה שלא מאפשרת לי למצוא עבודה שהולמת את כישורי, בין אם בגלל דעות קדומות ובין אם בגלל היעדר ציוד ומכשור מתאים.

• העסקת בעלי מוגבלויות: כל השאלות הבוערות
• השרים אישרו: יותר בעלי מוגבלויות בשירות הציבורי
• אלפי נכים מחכים לעבודה: כך הם ישולבו
  

נולדתי בפתח תקווה עם מחלת ראייה ברשתית, שהלכה והחמירה לאורך השנים. לפני שהתעוורתי, יכלתי לעשות כל דבר שאתם יכולים לתאר לעצמכם - לפתוח את היום עם העיתון, לערוך קניות לבד, לצפות בטלוויזיה, להתנייד בעצמאות והכי חשוב - לראות אנשים, לראות עולם.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, אך שוחררתי לאחר חודש בטירונות בגלל הראייה. לאחר מכן עבדתי תקופה מסוימת בהנהלת חשבונות, מקצוע שלמדתי בתיכון, אך מצב הראייה שלי המשיך להדרדר. כבר אז התקשתי למצוא עבודה ראויה ומכבדת בשל מצבי - ולפיכך התחלתי לעבוד באריזה במפעל מוגן.

התמדתי במפעל המוגן 4 שנים, עד גיל 26 - אז איבדתי בבת אחת את הראייה בעין שמאל לחלוטין. בשלב זה הגעתי למרכז השיקומי מגדלור בקריית חיים, שם למדתי כתב ברייל והקלדה עיוורת. זו היתה שנה קשה - הייתי צריך ללמוד לעשות הכל מחדש, להיות חזק מנטאלית ובעיקר - לא לוותר לעצמי, כדי לא ליפול למקום אפל.

הפרנסה: קצבאות נכות

בגיל 27 החלטתי להרשם ללימודים באוניברסיטה - שם אני מתמיד עד היום. רציתי ללמוד משפטים או ראיית חשבון - אבל לא השגתי ציון מתאים בבחינה הפסיכומטרית, שכן היא אינה מותאמת לעוורים. במקום זאת נרשמתי ללימודים במדעי הרוח ועד כה השלמתי תואר ראשון ושני בתולדות עם ישראל, הוצאתי תעודת הוראה בהיסטוריה, ובימים אלו אני עומל על תזה במסגרת תואר שני בתנ"ך.

בכל השנים הללו - כמעט 20 שנה - אני נאלץ להתפרנס מקצבאות נכות, כמו רבים אחרים במצבי. אמנם חיפשתי רבות אחר עבודה שתהלום את כישורי, בהוראה, בהדרכה או בשירות לקוחות - אך ללא הצלחה. שלחתי לא מעט קורות חיים - בהם צוין גילי והעובדה שאני עיוור - אך ברוב המקרים לא חזרו אלי בכלל.

גם כשזומנתי פה ושם לראיונות עבודה - יכלתי לשמוע תוך כדי לפי טון הדיבור של המראיין, כי ההחלטה כבר התקבלה. התחושה היתה שלא משנה מה אגיד - הדעה של המראיין כבר התגבשה ברגע שראה אותי עם משקפי השמש והמקל. ואכן, לא אחת הבטיחו לי שיחזרו אלי - אך זה מעולם לא קרה.

אינני יודע מה הסיבה האמתית לקושי במציאת עבודה - היותי עיוור או הגיל שלי, שכן גם אנשים ללא בעיות ראייה, מתקשים כיום למצוא עבודה בגילי. זו לא רק בעיה של דעות קדומות - אלא גם של היעדר התאמות התאמות טכנולוגיות, שיאפשרו לאנשים במצבי לעבוד במקומות אלו. כך למשל, תוכנות קוליות שמקריאות את הטפסים, שאינני יכול לקרוא.

מנסה להיות אופטימי

הבעיות הללו לא רק שלי - הם מאפיינות גם אחרים במצבי. לעיוורים קשה למצוא עבודה - הרבה יותר מאנשים רואים ואפילו יותר מאנשים עם מוגבלויות אחרות. האכזבות החוזרות ונשנות במהלך החיפושים, הובילו אותי לתחושות קשות ולרצון להימנע ממפגש עם מעסיקים שאינם מוכנים להסתכל מעבר לעיוורון.

כמי שהתנסה בעבודה במפעל מוגן,לא התכוונתי לחזור לעסוק בכך, וגם אינני ממליץ לאנשים במצבי לעשות זאת. המקום לא תאם את הכישורים והמוטיבציה שלי, והמפגש היום יומי עם העיוורון והמציאות הקשה יצר בי תחושות של חוסר אונים וגרם לי לחוש מבוזבז. אין כל סיבה שאנשים עם כישורי חיים לא יעסקו בעבודות אחרות בשוק הפתוח.

בחיי היום יום אני מתנהל בצורה עצמאית ומסתדר מצוין. אני בעל זיכרון טוב, חברותי, ויכולת התמצאות במרחב. אני יכול לעבוד עם מחשב, בתנאי שיש את המכשור המתאים, וחשוב לי להשתמש בידע שצברתי ולעבוד במה שלמדתי, בתפקידי הדרכה והוראה. אבל אני מוכן גם לעבוד בעבודות שירות לקוחות, מזכירות ובמקצועות אחרים - העיקר שיותאמו לעיוורים.

שנים ארוכות הרגשתי ייאוש, כעס ובעיקר אכזבה נוכח המערכת התעסוקתית, אבל כיום אני נמצא במקום מפויס ושלם יותר, ובעיקר מלא תקווה. על אף גילי, אני מנסה להיות אופטימי ומאמין שאני יכול להצליח תעסוקתית.  אני מעוניין לתת לעצמי צ'אנס, ומקווה שאמצא מעסיק שיאמין בי ויראה מעבר לעיוורון שלי.

אני אקדמאי, משכיל, אך יותר מהכל, לא שווה לכולם. אני מציע למעסיקים לראות קודם כל את הבן אדם ורק אחר כך את המגבלה שלו. גלו פתיחות ובואו לקראתי - תנו לי צ'אנס, תקדמו שיוויון, ותרוויחו עובד מסור ומצטיין.

ליצירת קשר עם אשר - aser3404@gmail.com