"שיצעדו בשבילי". אור הדתי לא ישתתף במצעד
בגיל 13, בעת לימודיו בישיבה חרדית בבני ברק, הבין אור (שם בדוי) שהוא אוהב בנים. כיום הוא בן 21, שלם עם זהותו המינית ועם חייו כאדם דתי. "ההורים שלי חושבים שאני עדיין הולך לטיפולים"
"כבר אחרי הבר מצווה הבנתי שאני אוהב בנים וזה היה ממש קשה עבורי. הלכתי כל יום לישיבה בתחושה שאני לא כמו כולם. ניסיתי להילחם בזה, התפללתי כל יום וביקשתי מאלוהים שיירפא אותי. אפילו התייעצתי עם רבנים - עד שהשלמתי עם זה". אור (שם בדוי), חרדי בן 21, שגילה את נטייתו המינית בגיל 13, מספר בראיון ל-ynet על הקשיים ועל הנידוי שהוא חווה מבני משפחתו מאזור השפלה, שגילו שהוא הומו לאחר שזומנו לשיחה בישיבה בבני ברק שבה למד.
את הראיון בחר אור לעשות בטשטוש מחשש שהוא, הוריו ואחיו הקטנים ינודו: "אני רוצה שהם יאהבו אותי ושלא יסבלו בגללי". פגשנו את אור בשעות הצהריים ביום חמישי, יממה לפני שעשרות אלפי חברי הקהילה הלהט"בית ותומכיה יצעדו במצעד הגאווה ברחובות תל אביב. הוא מספר שכבר בתחילת הדרך, סבל מנידוי חברתי וחרמות מצד חבריו לישיבה החרדית שבה למד בבני ברק. בשנותיו הראשונות בישיבה גילו הרבנים שלאור ולחברו לספסל הלימודים היה "קטע מיני" לדבריו, ואז הוחלט לסלקו מהמוסד החרדי. בהמשך נשלח להתפלל במקווה ולקרוא פרקי תפילה לרפואתו. "בשלב מסוים אבא שלי פנה לרב
שלו וזה שלח אותי לטיפול אצל פסיכותרפיסט בירושלים שיטפל בי ויוציא אותי מהמחשבות האלו. ההורים עדיין חושבים שאני הולך לטיפולים האלה".
אור, שנמצא כעת בעיצומם של לימודים אקדמאים, חי את חייו כבחור דתי ומאמין. כמו רבים בקהילה הגאה גם הוא מקווה שבעתיד ימצא בן זוג ויקים משפחה עם ילדים. "אחרי שההורים שלי גילו שאני הומו הם אמרו לי שחבל שנולדתי ושהיה עדיף שאתאבד. לחרדים זה קשה. לרבים כמוני שנמצאים בקהילות סגורות אין אף אחד בחוץ שיכול לעזור לתמוך. בסוף, הדבר שהכי חשוב לי זה שההורים שלי יאהבו אותי".
לפני מצעד הגאווה מבקש אור להעביר מסר לאותם חרדים שעדיין נמצאים בארון ומפחדים. "חשוב שיש את מצעד הגאווה כי אני רוצה שידאגו לי ולחבריי. אני לא יכול להשתתף במצעד כי ההורים שלי לא יודעים שאני פעיל ושכבר השלמתי עם הזהות שלי כהומו. אני לא כועס על המשפחה שלי כי זה ההווי בקהילה החרדית. כשחברי כנסת ושרים מתבטאים נגד הקהילה הגאה זה מחלחל ומלבה את האש. יש הרבה אנשים שנחשפים לקהילה רק דרך מצעד הגאווה, ובגלל זה הוא כל כך חשוב".
לפנייה לכתב/ת 
