עולה לי: גאווה לעשירים בלבד
גם חיילים, סטודנטים, תיירים והורים גאים מעוניינים לחגוג גאווה בשלל האירועים השונים. אך משנה לשנה עלותם של אלה רק הולכת וגדלה. הגיע הזמן לגלות קצת אחריות חברתית ולא למנוע מאדם החפץ בכך, לרקוד וליהנות מסביבה תומכת
כתבות נוספות בנושא:
רווחים ורודים: 'תיירים גאים חוזרים לכאן שוב'
המוצרים שעוצבו מחדש לרגל אירועי הגאווה
התיירים הגאים בתל אביב: "מרגישים בבית"
הקהילה גם הפנימה לאורך השנים, שיש מגוון של חברים בתוכה והתאימה סוגים שונים של מסיבות לקהלים פחות או יותר שונים. מבוגרים יותר, מבוגרים פחות, אמיצים יותר, אמיצים פחות וכיו"ב.
כמובן שהדרך ארוכה (כמו שתגיד כל פמיניסטית ביחד למאבקן המקביל להשוואת זכויות לנשים). רעיונות? עיבוי תוכניות ממוקדות (תחת סבלנות כערך כללי) במערכת החינוך, לגבי קבלתם של חברי קהילה; הצבת נושאים על סדר יום ציבורי פרלמנטרי לגבי פתרונות לחברי קהילה קשישים, שאין בנמצא משפחה שתסייע להם נפשית וכלכלית בתחומים פחות סקסיים כמו סיעוד; הקמת הקדשים או קרן תמיכה כספית בחברי קהילה, באמצעות עזבונות של חברי קהילה אחרים, שהלכו לעולמם ללא יורשים והשאירו אחריהם ממון שללא תובעים יעבור בסופו של יום לאפוטרופוס הכללי (מדינה) ועוד.
אם נחזור לעיסוק בנושא סקסי, חגיגי ומיידי יותר נראה שלצד ההתפתחות וההישגים, עדיין - ובהמשך ישיר לעובדה שפונדקאות למשל עדיין נתונה למי שהמעות והרבה מהן בכיסו - גם מסיבות הגאווה השונות, לאורך כל השנה, ובפרט בימיו של חג הגאווה, הפכו לעסק משגשג למארגנים, ובעיקר לתענוג לעשירים.
מילא העובדה שחלק לא מבוטל של המסיבות מתחיל בשעות שרובנו מעדיפים לישון, ובכך מקבעים תרבות של קהילה אנדרדוגית, במחתרת, שצריכה להסתתר בזמן שבערים כמו ברלין וניו יורק מסיבות ראויות! לא מתחילות אחרי 23:00 בלילה (ולא רק באופן רשמי). אבל המחירים? מוגזמים מאוד.
עכשיו גילוי נאות. אין לי שום דבר נגד כסף. נהפוך הוא. וברור לי שכסף מהווה גורם בסיסי לחיים נוחים, אבל נשאלת השאלה אם הקהילה מודעת להשפעות השליליות של תעריפי המסיבות המוגזמים.
למען ההגינות, נציין כי ישנן מסיבות במחירים סבירים יחסית של 50-70 שקל, אך האטרקציות המרכזיות בשבוע זה, אלו שקהל היעד העיקרי שלהם הוא דווקא הצעירים ה"תפרנים" - חיילים וסטודנטים, עולות בין 170-220 שקל לכרטיס לאירוע בודד או כ-480 לכרטיס המשלב בין כמה מסיבות.
אז נכון שחלק מהמסיבות מהוות "הפקה" בלשון הקהילה: אבל בכל הכבוד, הטסת די.ג'יי מחו"ל, הלנתו במלון, הסעתו ואירוחו, הוספת כמה רקדנים ותפאורה שלעיתים ממומנת על ידי נותני חסות ומהוות תוכן שיווקי לכל דבר ועניין - אינם באמת עושים את המסיבה ובוודאי שלא הופכים אותה למוצלחת.
מה שעושה זאת זה הקהל, האווירה, היכולת של הקהל לממן לעצמו שתייה במסיבה (ולא דיברנו על כוסות משקה בעלות של 45-55 שקל בממוצע וכאלה שמגיעים למסיבות במוניות בתעריפי 2 של אמצע הלילה).
אז מי נפגע? הקהילה כולה
חלק מהמנוע להגברת ביטחון בקרב באי המסיבות שלעיתים עדיין בארון, הוא עצם היכולת שלהם להגיע לאירועים וליטול בהם חלק. מה לעשות שחלק מבאי המסיבות הם חיילים, סטודנטים ואחרים שבחלקם הלא קטן סמוכים על שולחן הוריהם.
אותם לקוחות פוטנציאלים לעיתים נדרשים ל"דמי כיס" מהוריהם כדי לצאת לעיר הגדולה לבלות מבלי לומר להם לאן הם הולכים או שהם מספרים שקרים לבנים על מקומות הבילוי שלהם. אלא שהפעם תחושת חוסר הנוחות גוברת כי גם "דמי הכיס" המבוקשים מאמירים לסכומים מוגזמים.
בשנה הבאה, לא מן הנמנע שגם אלפי התיירים שמגיעים לתל אביב לחגוג גאווה כבר יבינו שאין טעם להגיע למסיבות שעלותן האסטרונומית כוללת זכות כניסה להאנגרים בדרום העיר, ותו לא. מכאן, הפיכתם לשגרירים רעים - שלא באשמתם - והסטת התיירות הגאה למיקונוס ומקומות אחרים שההגעה אליהם ממילא זולה יותר, היא מאוד קצרה.
אם דיברנו על קהילה שהבחינה כבר שיש בתוכה חברים נוספים ולא רק בני 24 עם 8 קוביות בבטן והמון תקציב פנוי ל-wellness, אז מי מהמארגנים חושב לעזאזל, שהורים חד-מיניים למשל, יעדיפו לשפוך כאלה סכומים של כסף על כרטיסי כניסה למסיבות על חשבון כסף לחיתולים, חוגים ומטרות שוטפות אחרות. ולא, תעריף לכרטיס משולב אינו הפתרון להורים, שלגרד זמן, בייביסיטר ובעיקר שעות שינה מבוזבזות למסיבה אחת בודדה, הם בגדר משימה בלתי אפשרית לרובם.
זה חל כמובן גם על כאלה שאינם הורים אך למשל הגיעו לגיל או לשלב בחיים שבהם מסיבה וחגיגה מוצדקת ככל שתהא, מצדיקה פרופורציות אחרות של הוצאה אל מול מוצרים ושירותים אחרים, שגם - איך נאמר - נצרכים בתשלום.
הפיתרון הרע - להימנע מלהגיע למסיבות הללו - יוביל למצב שבו כולם מפסידים: הבליינים שנבצר מבעדם מלממן את הפאן שכרוך בללכת למסיבה, אלה שרוצים לחגוג גאווה, המארגנים שבוודאי יאמרו שנתח הרווחים שלהם ממילא קטן במסיבות הללו, והתיירים שמגיעים כדי לראות - ובכן ולאור האמור - בעיקר את עצמם ושבמסיבות במדינות שמהם הגיעו, יעלו במקרה הרע, רבע מעלות הכניסה למסיבות הגאווה הישראלית (מבלי שמדברים על מסיבות מפוארות ומושקעות שהכניסה אליהם חינמית וכוללת כוס משקה על חשבון הבית, בערים כמו ברלין, אמסטרדם ואחרות).
מעבר לפאן שבמסיבות ומעל לכל, לא יעלה על הדעת שאדם לא יוכל להיאסף אל קהילתו, לרקוד, ליהנות, ולהרגיש אהוב ומקובל בסביבה תומכת שלא שופטת אותו מחמת מיניותו, רק בשל כך, שאין לו הון למימון כרטיס או כרטיס משולב למעגל המעצים הזה.
כל שנותר הוא לקוות שבשנה הבאה יקרה משהו ומישהו מהמארגנים, יתעשת ויבין שחל כאן בלבול מוגזם בתמחור חגיגות הגאווה וההזדהות, ויעשה משהו. לפחות המצעד עוד נותר חינמי.
בכל הרצינות ועם אפס ציניות. גאווה היא חשובה מאוד. לסטרייטים וללא סטרייטים. למי שבארון ולמי שלא. למי שמקבל את עצמו ולמי שלא. ויסלחו לי הגייז שחדרי הכושר הוא כור מחצבתם, אבל גאווה איננה חשובה פחות מקוטג', ולכן חברתית אסור להגביל אותה לעשירים בלבד.
שמו המלא של הכותב שמור במערכת
לפנייה לכתב/ת 
