למה חייבים להיזהר מייבוא זול לארץ. דעה
תעשיין בישראל מתמודד כיום עם קשיים בלתי נסבלים: השוק המקומי קטן, גל החרמות תופס תאוצה, האשראי הבנקאי חונק וישנה הקפדה גבוהה וראויה על תנאי עבודה ושמירה על איכות הסביבה. גם בחו"ל, דיווחים על העדפה לתוצרת מקומית, שכמעט לא היו לפני 2008, מתרבים. אסור שהמדינה תיצור הדרה לתעשייה שלה. כך נמנע זאת
לכתבות נוספות בערוץ קריירה :
- מעסיק, כך תזהה שקרים בראיון עבודה
- עובד שלכם נפגע? יש לכם אחריות פלילית
- לא נותנים לעבוד: 10 המכות של המייל המשרדי
חיזוק הכלכלה המקומית היא דבר שחשוב תמיד, אבל קל וחומר כיום - בעתות בהם התעשייה הישראלית נאבקת במשבר כלכלי עולמי המסרב להסתיים, כמו גם בקריאות לייבוא חופשי ב"שם התחרות" שמחליש אותה עוד יותר.
לקשיי התעשייה נחשפנו באחרונה ביתר שאת כשנסגרו מספר מפעלים בדרום הארץ. מחאת הפיטורים בדרום העלתה שוב לכותרות את מצוקת הפריפריה, ויותר מכך את הקשר בין מצב התעשייה הישראלית לתעסוקה ולמצבת העובדים. מזה שנים התעשייה היא המעסיק המוביל בפריפריה בדרום, בגליל, ביישובי עוטף ירושלים ועוד. אלא שלהיות תעשיין במדינת ישראל איננה משימה פשוטה. השוק המקומי קטן, מוקף מדינות איתם כמעט ואין לנו קשרים כלכליים; וישנה הקפדה גבוהה וראויה על תנאי עבודה ושכר ושמירה על איכות הסביבה. זאת בהשוואה לחלק מהמדינות מהם מגיע ייבוא מתחרה.
להיות תעשיין משמעו להיות איש חזון ואופטימיסט בלתי נלאה, ובו בזמן להתמודד עם אשראי בנקאי חונק, רגולציה מכבידה, ועלויות הולכות ועולות כתוצאה מהתייקרות תעריפי החשמל, המים והארנונה - במיוחד למגזר התעשייתי שעדיין מצטייר כמקור בלתי נלאה לכיסוי גירעונות ציבוריים.
להיות תעשיין גם מביא איתו אחריות לעובדים ומשפחותיהם, שנאנקים תחת העול הכלכלי תחת מציאות מדינית-ביטחונית לוחצת, ושלעתים נקראים לתרום את תרומתם החשובה למדינה בשירות מילואים. לצערנו, להיות תעשיין בישראל משמעו גם לעבוד לפעמים תחת אש ולסייע לעובדים שמשפחותיהם תחת אש, וזאת כדי להמשיך ולקיים את שרשראות האספקה הדרושות.
לאור האמור לעיל ניתן היה לצפות שלפחות מי שצולח את המשוכות האלו יקבל תמיכה מהמדינה - ולא רק כלכלית ישירה. אלא שכיום, להיות תעשיין ישראלי משמעו לגלות לא אחת שגופים ממשלתיים וציבוריים מערימים מכשולים על רכש מקומי, ושהעדפה לתוצר מקומי הנדרשת לביסוס התעשייה איננה קיימת. כך פוגעת המדינה הן בתעשייה והן בעובדים.
להיות תעשיין ישראלי מביא איתו גם בעיות בשוק הבינלאומי, החל מחרמות בתקופות סוערות ועד אי יכולת לזכות במכרזים ציבוריים בחו"ל כיוון ששם, בניגוד לישראל, יעשו הכל כדי לתמוך בפעילות הכלכלית המקומית ולהעניק את הרכש ליצרן מקומי. זאת תופעה חובקת עולם הן במדינות המזרח (וסין בראשם) ועד למדינות באירופה ובארה"ב. דיווחים על העדפה לתוצרת מקומית, שכמעט לא היו לפני שנת 2008, מתרבים.
בישראל מסתמנת תופעה הפוכה של עידוד ייבוא בלתי מוגבל, שעלול לכרסם בייצור המקומי. ייבוא של סחורה זולה ארצה מתוך מטרה של יצרנים זרים לכבוש שוק נוסף וכך לשמר את פעילותם ומקומות העבודה לעובדיהם באמצעות "ייצוא אבטלה" לישראל, עלול להיות בעל תועלת קצרת טווח (וזאת אם בכלל הציבור יהיה זה שייהנה מההוזלה ולא גורמים אחרים לאורך צינור השיווק). מצד שני, הנזק עלול להיות ארוך טווח, כאשר הפיטורים בדימונה ומשבר העבודה שם יהיו רק הקדימון לפיטורים שיתפשטו כאש בשדה קוצים.
לכן, דווקא היום, בצל התחדשות הקריאות לחרם בלתי מוצדק על ישראל ותוצרתה וגם לאור המשבר בדרום, משבר העלול להתפשט לאזורים נוספים, נדרשת הממשלה החדשה לשינוי כיוון. תקנות העדפת תוצרת הארץ במכרזים ציבוריים, שמטרתם לתעל את ההוצאה הציבורית לרכש מקומי כדי ליהנות מפירותיו לכלכלה ולתעסוקה, הן תקנות מיושנות ועל פי רוב לא ניתנות ליישום.
יש להרחיב את תכולת העדפה לכל מכרז המבוסס על כסף ציבורי, גם אם אינו יוצא ישר ממשרדי הממשלה, וחשוב אף יותר לכלול את העדפת תוצרת הארץ על כל מכרזי התשתית הגדולים (שכיום מנוהלים בשיטות שאינן כפופות לתקנות העדפה) - שהיקפם מיליארדי שקלים ויכולים להיות כר פורה לפיתוח התעשייה המקומית. יש לוודא כי בבניית המכרזים יונחו המתכננים לאפיין מוצרים ישראלים, וזאת בניגוד למצב כיום, שבו במכרזים רבים אנו מוצאים אפיון מראש של מוצר זר, כך שעל אף שקיים מוצר ישראלי דומה ואיכותי הוא איננו יכול להשתתף במכרז. כך יוצרת המדינה את הדרת התעשייה שלה.
תעשייה מקומית חזקה מהווה גם בסיס חשוב לייצוא, כי הרי במרבית המקרים פעילות ייצוא נבנית רק כאשר ישנה תשתית מקומית איתנה. כלומר, כל רכש מקומי עשוי להביא עימו מעגלי תועלת נוספים.
האם אנו רוצים להעביר מקומות עבודה לחו"ל?
בתמיכתה בתעשייה יכולה הממשלה לעודד הקמת מפעלים נוספים, דבר שפרט לשגשוג כלכלי ישיר ייצור תחרות בריאה מבית בין מפעלים ישראליים. מתחרות זו ייהנה האזרח - הן כצרכן והן כמועסק בתעשייה - וזאת לעומת תחרות מייבוא, שבזמן שתגביר היצע בשוק המקומי תעביר מקומות עבודה והכנסה לחו"ל. ייתכן ומהלך חשוב זה ייארך זמן, אבל פתרון זה יבטיח משק בריא יותר, חברה שוויונית וחזקה יותר - ואת חיזוק עצמאותה הכלכלית של מדינת ישראל. בפתיחת הטור ציינתי את הקשיים בלהיות תעשיין, אבל להיות תעשיין משמעו גם להיות חלק חשוב מהציונות וחיזוק המדינה באמצעות כלכלה בריאה וצמצום פערים בחברה.
כדי להצליח, וכדי שרבים ירצו להשקיע, להסתכן ולהתחייב לתעשייה, המדינה חייבת לשנות כיוון ולתמוך באלו שבחרו להיות תעשיינים וליזום ולהקים מפעלים. באמצעות חיזוק העדפת הרכש המקומי, ובאמצעות הפחתת הנטל הכלכלי המוביל להעלאת תשומות.
זאת משימה לאומית, שאם נצליח בה, התמונות הכואבות שראינו לאחרונה בדרום יהיו האחרונות מסוג זה, ובאמצעות התעשייה נפריח כלכלית את הדרום ואת יישובי הפריפריה האחרים. משימה לאומית זאת מקבלת כיום משנה חשיבות כאשר בצידה יש את חיזוק עצמאותה ואי תלותה של ישראל בגופים בעולם שמנסים לפגוע בה דווקא באמצעים כלכליים. התעשיינים נכונים לעבוד, להשקיע ולפתח את התעשייה והפריפריה לשם כך. האם גם הממשלה?
הכותב הוא יו"ר מטה יוצר בישראל (כחול-לבן), התאחדות התעשיינים
לפנייה לכתב/ת 
