הרגשה של דז'ה וו / על הפסד נבחרת ישראל
14 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שנבחרת ישראל שיחקה בבוסניה, אבל תוך כדי צפייה בהפסד 3:1 הייתה תחושה שאת המשחק הזה ראינו כבר יותר מדי פעמים. אורי קופר מסכם עוד ערב מאכזב בכחול-לבן, מתעכב על בעיית "הפרטים הקטנים" של בן הרוש ודגני, ותוהה איפה גוטמן מחביא את חמד. ויש גם ציונים
בסופו של יום ממשחקים נשארים רק השערים, אבל מהלך אחד במשחק בין נבחרת בוסניה לנבחרת ישראל, כזה שלא הסתיים עם כדור ברשת, הדגים יפה את הבעיה הכחולה-לבנה אתמול (ו') בהפסד 3:1, ובכלל בחיים. זה קרה קצת אחרי הדקה ה-70 כשעומרי בן הרוש רץ אחרי שחקן בוסני ולמרות שהיו עוד שלושה שחקני הגנה ישראלים ביצע עבירה במיקום הכי מסוכן שיש. זה לא היה סתם פאול - היה נדמה שבן הרוש ממש תיזמן אותו למקום הגרוע ביותר.
הבעיטה החופשית של מיראלם פיאניץ' הייתה קרובה, אבל לא הסתיימה בשער. זה לא משנה - בן הרוש הראה, שוב, שקשה לסמוך עליו בדברים הקטנים שבסופו של דברים קובעים מי מנצח במשחק כדורגל. שתיים-שלוש דקות מאוחר יותר אלה שוב היו הדברים הקטנים, והפעם בוסניה גם כבשה. אופיר מרציאנו הדף כדור ואוראל דגני, במקום ללכת ישר לריבאונד, חלם כאילו הוא מנמנם על ערסל בתאילנד בחופשת הקיץ שלו. עד שדגני התעורר אדין וישצ'ה כבר הקדים אותו ועשה 1:3.
רוב השערים בכדורגל העולמי, ואני לא מדבר על רמה של ברצלונה אלא על כדורגל רגיל, נכבשים בזכות או בגלל אותם דברים קטנים, שיחד קובעים בדרך כלל את זהות המנצח.
טעות של שחקן הגנה שלא מכסה נכון; עבירה שטותית שמובילה למצב נייח; יציאה לא טובה לכדור קרן; איבוד כדור כתוצאה מלחץ; איבוד עשתונות רגע אחרי שכובשים או סופגים; עירנות שנותנת שבריר שנייה אקסטרה בהגנה או בהתקפה. כל אלה נכללים בתוך המילה "כדורגל" ובזה בן הרוש, בטח דגני, והמון כדורגלנים ישראלים אחרים, ממש לא טובים.
לא חשבתי לרגע שנבחרת ישראל תנצח בבוסניה - התפללתי לתיקו, זה כן - אבל המעצבן הוא לא ההפסד אלא אותן שטויות מדוברות שמביאות להפסד. הפאניקה אחרי שעולים ליתרון ורגע לפני הירידה למחצית; שבירת קו הנבדל של טל בן חיים; היד של שרן ייני שמושטת כמה סנטימטרים יותר מדי; החולמנות של דגני שמסדרת שער קל. כל כך הרבה פעמים ראינו את הדברים האלה לאורך השנים. היום זו כבר נראית משימה בלתי אפשרית להצליח לתקן את האירועים האלה הגורמים לייאוש.
בכלל, להפסד של הנבחרת אתמול הייתה תחושה חזקה של דז'ה-וו. אפילו עוד לפני שהרשתות זזו, בחצי השעה הראשונה, כשהנבחרת של אלי גוטמן סבלה ממחסור חמור בכלים התקפיים, היא נראתה חיה רק על מקריות וההרגשה הייתה שברור שהשער הבוסני יבוא. הדז'ה-וו היה שם. טוב, זו לא חכמה כשמדובר בנבחרת שלא ניצחה משחק חוץ מול יריבה טובה כבר 22 שנים, בטח שהדברים יראו אותו דבר.
וכשבוסניה כבשה זה כבר ממש הזכיר משחקים אחרים של הנבחרת במדינות יגוסלביה לשעבר. בקרואטיה ספגנו שלושה שערים תוך עשר דקות והפסדנו 3:1, בסלובניה ספגנו שני שערים תוך שלוש דקות והפסדנו 3:1. אתמול שוב שני שערים בשלוש דקות ושוב 3:1. כבר היינו בסרט הזה והוא אף פעם לא הסתיים טוב.
הציונים: דגני, בן הרוש, ייני ושהר בתחתית
וכך, נבחרת ישראל ספגה הפסד שלישי ברציפות בקמפיין, דבר שקורה לה לראשונה מאז דנמרק ופרשת נערות הליווי לפני 16 שנים. ומדובר בהפסד ברור, עם יחסי כוחות ברורים, למרות שהשחקנים הכי טובים של בוסניה, פיאניץ' ואדין דז'קו, לא היו ביום גדול. אבל מי בישראל היה ביום גדול? אף אחד האמת. הנה הציונים לשחקני הנבחרת, אין מישהו שמקבל יותר מציון 5.
אופיר מרציאנו 5. שתי הצלות יפות, אבל כאלה שאתה מצפה משוער נבחרת לקחת.
אוראל דגני 3. אינסוף איבודי כדור. 67 אחוז דיוק במסירה כשאף שחקן אחר לא ירד מ-80.
טל בן חיים 4. לא היה חד והיה יכול לעשות יותר בגול הראשון והשלישי.
רמי גרשון 5. משחק טוב, אבל בשער הראשון איבד לרגע את הראש ולכן הגיע מאוחר למבקיע.
עומרי בן הרוש 3. כבר בשער הראשון של בוסניה ראינו שהנבחרת צריכה מגן טוב יותר ממנו.
ניר ביטון 5. ערב לא רע לביטון, שהראה קור רוח נדיר בנבחרת ישראל. היה יכול לעזור יותר בכדורים ארוכים.
שרן ייני 3. משחק רע של ייני שבקושי נגע בכדור (13 מסירות במחצית לקשר מרכזי זה כלום) והיה חייב לעזור יותר בהגנה.
ביברס נאתכו 4. נגד בוסניה בבית נאתכו היה המצטיין, אבל הפעם שוב שקע בבינוניות.
בן שהר 3. הגיע לשתי הזדמנויות לא רעות בכלל ובעט חלש מאוד. עם סיומת כזו עדיף שלא ישחק.
ערן זהבי 4. עוד משחק חלש של זהבי בנבחרת עם אפס בעיטות למסגרת. לפחות נתן שתי מסירות מעולות.
טל בן חיים 5. הבקיע, זה מוסיף לו נקודות, וגם עבד לא רע בהגנה. מצד שני קבלת החלטות רעה, כרגיל.
מה הלאה?
בואו נגיד את זה שוב, לפני שכולם מתחילים לעשות חישובים של אם ואם ואם: נבחרת ישראל לא תנצח בוויילס ולא בבלגיה. שוב, ישראל לא ניצחה נבחרות כאלה בחוץ 22 שנים ועם אותן טעויות בדברים הקטנים שמכריעים את המשחק היא לא תשיג ניצחון כזה בקרוב.
לכן, אפשר לומר שמקום שני ועלייה אוטומטית לא תהיה. לעומת זאת, המאבק עם בוסניה על המקום השלישי ששולח לפלייאוף עדיין קיים.
לישראל יתרון נקודה על בוסניה ובמקרה של שוויון נקודות עם יתרון במשחקים בין הנבחרות, שזה חשוב. בהנחה וכל צד ישיג 6 נקודות מול קפריסין ואנדורה הנבחרת צריכה שבוסניה תשיג מקסימום נקודה יותר ממנה במשחקים מול וויילס ובלגיה. אפשרי, אבל ממש לא בטוח. ב-3 בספטמבר, כשישראל תשחק מול אנדורה, המשחק המעניין יותר עבורנו יהיה זה של בוסניה בבלגיה.
ועוד משהו לפני שיוצאים לפגרת הקיץ: תומר חמד הוא לא רק החלוץ הישראלי הכי טוב היום, אלא גם שחקן שכן מצליח לעשות את אותם דברים קטנים שתמיד פוגעים בנבחרת ישראל. נשמח שאלי גוטמן יסביר איך יכול להיות שחמד פתח רק במשחק אחד בקמפיין (מול בלגיה, הוחלף במחצית), אפילו עכשיו כשעומר דמארי בכושר נוראי, ובסך הכל קיבל פחות ממאה דקות בשישה משחקים.
רוצים לקרוא עוד על נבחרת ישראל?בקרו:
לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" / אורי קופר
לחשבון הטוויטר של אורי קופר
לפנייה לכתב/ת 
