צב גיוס
במשך 15 שנים נפגש איתי בן חורין עם שלושה ראשי ממשלה, הכניס שפנים וגזרים לישיבות בכנסת, פיזר ערימות חציר בכניסה למשכן, יצא להפגנות, ישן באוהלים ושבת רעב זה לא עזר: המנהיגים הבטיחו פעם אחרי פעם לתמוך אבל לא קיימו, והמאבק שלו למען גיוס החרדים לצה"ל נכשל עכשיו, עם צאת ספרו, הוא מזהיר: "אם תוך עשור לא יחול שינוי, יקרה אחת משתיים: חיסול צה"ל כצבא העם, או מלחמת אחים. אלה שאמורים לשרת יעשו מרד גיוס"
החרדים התבוננו באירוע בסקרנות מצדו השני של הכביש, בלי לדעת שמולם עומד הלוחם הגדול לגיוסם. "אתה בא להתגייס"? שאל בן חורין אחד מהם. הבחור חייך והסתובב. הצחקת אותו, אני אומרת לבן חורין. "נראה לי," הוא עונה. מה שברור היה שהבחור, בלבוש שחור, באמצע יום ירושלמי הולך ומתחמם, לא נראה מודאג.
בן חורין (37), לעומתו, מודאג מאוד, ולכן כתב את הספר, 240 עמודים שוטפים ושוצפים, יותר ויותר מעצבנים ומעיקים ככל שמתקדמים בקריאה. ספר שמסכם את המסע העיקש שמנהלים בן חורין וחבריו כבר 15 שנה כדי להבטיח שוויון בנטל. מסע נגד חוק טל, בעד גיוס החרדים, נגד הפוליטיקאים, בעד חלוקה הוגנת, נגד השטיקים והטריקים, בעד הסולידריות. מסע שלמרות המאמץ הגדול שהושקע בו, לא רק שלא הסתיים, אלא גם ממש לא קרוב לסופו. עד כדי כך שאפילו בן חורין עצמו, שמנסה לשמור על מידה מסוימת של אופטימיות, אומר ש"אם תוך עשור, עד ,2025 לא יחול שינוי, המסה הקריטית של החרדים שאינם מתגייסים תביא לאחת משתיים - חיסול צה"ל כצבא העם והפיכתו לצבא מקצועי, או מלחמת אחים. אלה שאמורים לשרת יעשו את מה שרבים חושבים שכבר היה צריך לעשות מזמן: מרד גיוס".
מה שגם אתה חושב שצריך היה להיעשות?
"ממש לא."
הבטחות שאין להן כיסוי
ארבעה ראשי ממשלות התחלפו בשנים שבהן מנהלים בן חורין וחבריו את המאבק לגיוס החרדים. "עברנו את אהוד ברק, את אריאל שרון, את אהוד אולמרט ועכשיו את בנימין נתניהו," הוא מפרט. "הפיגורות התחלפו, אבל המנגינה נשארה: הבטחות שאין להן כיסוי. גיוס שווה כסיסמה ריקה, כמכשיר שמשתמשים בו כשצריכים את הקול שלנו. מבטיחים הרים וגבעות, אבל ברגע שבונים קואליציות הכל נעלם."
את ברק הוא פגש לראשונה בבחירות של .1996 בן חורין היה אז נער, ראש מטה הצעירים של ברק בהרצליה. ברק היה אז "לוחם של שלום," ובמסגרת הקמפיין שניהל, הבטיח לתמוך בגיוס החרדים. "נפגשנו איתו לכמה דקות. הוא היה רמטכ"ל נערץ, איש עם צל"שים, וישב איתנו כאחד האדם ואכל ופלים."
בבחירות 1999 היה בן חורין בשירות חובה במגלן, ואת תוצאות הבחירות, איך ברק ניצח את נתניהו, שמע בקריית-שמונה. "היינו בטוחים שהולכים לעידן חדש: לא רק שיוציאו את צה"ל מלבנון, אלא שברק גם ימלא את ההבטחה לגיוס החרדים." ברק הקים את ועדת טל, שעבדה בשקט, "ואנחנו חיכינו לתוצאות המבטיחות. במרס 2000 כבר החלו השמועות הרעות, שהוועדה הולכת להסדיר בחקיקה פטור מוחלט לחרדים."
בתגובה, החליט לצאת למאבק. הצטרף אליו בועז נול, שהיה איתו בקן הנוער העובד בהרצליה. השניים נפגשו עם פרופ' אוריאל רייכמן, שהמליץ להם להיעזר ביועץ התקשורת איל ארד, וזה הציע שיקימו אוהל מחאה מול בית ראש הממשלה ברק בירושלים. באפריל 2000 הם חגגו את פסח באוהל תחת הסיסמה "עבדים היינו ועבדים נישאר."
"הגענו לראיונות עם עגיל באוזן, חולצת טריקו וסנדלים," הוא נזכר. "התקשורת אהבה אותנו, וגם הפוליטיקאים. ניר ברקת, אז קצין מילואים בצנחנים, היה ראשון התורמים. תוך זמן קצר הגיע טלפון מלשכת ברק: 'בואו עכשיו'. ברק נאם לנו שלוש שעות, התחיל בצדוקים ובפרושים, הסביר מה עומד על סדר היום, ובסופו של דבר אמר לנו: 'בלי חרדים אני לא יכול להביא שלום, וזה מה שעומד על סדר היום שלי'. הוא נתן להבין שתוך כמה חודשים נצא מלבנון, יהיה שלום עם הסורים, יהיה שלום עם הפלסטינים - אז מה אנחנו מבלבלים לו את המוח עם גיוס לכולם כשעוד מעט לא יצטרכו צבא. העוזרים שלו הסבירו לנו אחר כך שהתפיסה שלו היא שמדובר רק בקריאה ראשונה לחוק טל, שהוא ייסע לקמפ דיוויד, יחזור עם שלום בכיס, ואז 'יחזור לטפל בנושא שמאוד קרוב ללבו'".
זה לא קרה. "מחינו, שבתנו רעב, צעקנו. לא עזר. כשנכנסתי לישיבה של סיעת העבודה לפני ההצבעה, ממש בכיתי. ויצמן שירי צעק עליי: 'מי אתה בכלל? מי בכלל נתן לך לדבר? תעוף מכאן'".
יכול להיות שבאותו זמן המאבק האמיתי היה באמת על הסכם שלום.
"יכול להיות, וזה לגיטימי. מה שלא היה לגיטימי זה שרגע אחרי שהחרדים פרשו מהממשלה, ברק חזר לתוכנית המהפכה האזרחית שלו והזמין אותנו. ההרגשה שלנו הייתה שהוא פשוט משתמש בנו, מזגזג בהתאם לצרכיו. זה חזר ,2007-ב כשהוא פרש ממפלגת העבודה, הקים את מפלגת עצמאות והתמנה לשר ביטחון בממשלת נתניהו. פתאום שוב הוזמנו לפגישה איתו. שאלתי אותו: 'למה עכשיו זה כן יקרה'? והוא אמר: 'כי עכשיו אני מבין את הטעויות שנעשו'. אמרתי לו שאני לא מתכוון להאמין לו עד שאראה תוצאות בשטח."
מהומה גדולה
המפגש עם אריאל שרון, ראש הממשלה הבא, היה מתסכל לא פחות. "כשהחוק הגיע להצבעה הראשונה, הוא היה יו"ר האופוזיציה ואמר שהוא מתנגד לחוק טל ושמצפונו איננו מאפשר לו להצביע בעד החרדים ולבגוד באחיו הלוחמים. מיד אחרי ההצבעה הוא גם הגיע לאוהל, להביע הזדהות איתנו. כשהוא נבחר לראש ממשלה, הכול התהפך. הוא שינה את עמדתו והתחיל לתמוך בגיוס בהסכמה. אנחנו ישבנו ביציע, והבאנו איתנו שלט ענק שעליו היה כתוב: 'אל תבגדו בחיילים'. ליאור שילת, שהיה העוזר הצמוד של שרון, זיהה אותי ושלח שומרים שיוציאו אותנו. אבל אני ראיתי אותו והבנתי שזה מה שהוא הולך לעשות, אז ברגע האחרון הצלחנו לשלוף את השלט ולהניף אותו.
"בהזדמנות אחרת חברנו לעוזר של השר יוסף פריצקי והוא הכניס עבורנו לתוך הכנסת, בתוך התיק שלו, כמה שפנים. במהלך דיון של אחת הוועדות שלפנו את השפנים ושחררנו אותם על השולחן. הייתה כמובן מהומה גדולה."
והיו עוד גימיקים. לישיבה עם ברק הביאו גזרים, "כדי שהוא יראה יותר טוב איך החרדים יבגדו בו." בהזדמנות אחרת פיזרו ערימות חציר בכניסה לכנסת, "רמז לעצמנו: חמורים שאוכלים קש." כל זה לא עזר, וב-2001 הם הקימו את "מאהל הפראיירים" הראשון למען זכויות אנשי המילואים. "ניסינו להגיע לשרון ולא הצלחנו. באותו זמן חיים רביבו עשה חיל בכדורגל הטורקי, ושרון, שלא מצא זמן בשבילנו, מצא זמן להתקשר ולברך אותו. אמרנו בתקשורת שיש לו זמן לרביבו ואין לו זמן לחיילי המילואים, אז הוא שלח לנו את בנו, עמרי, שהיה איש מילואים ביחידה מובחרת, כדי להרגיע אותנו."
וזה עזר?
"לא. התחושה הייתה שאנחנו עושים צעד קדימה ושני צעדים אחורה."
אחר כך, במרס ,2002 החל מבצע חומת מגן, והם גויסו למילואים ונשלחו לגדה. שמעו שם את אלי ישי מתראיין ברדיו ואומר שאסור להפסיק את המבצע. "זה הוציא אותנו מהכלים. תוך כמה שעות הצלחנו לארגן מאות חיילי מילואים שחתמו על עצומה שהכותרת שלה הייתה: 'אם אנשיך לא מתגייסים, שב בשקט ואל תשלח אותנו לקרב'".
ראש הממשלה הבא, אהוד אולמרט, לא היה מעורב במאבק שלהם. לדברי בן חורין, אחרי כמה פניות לאולמרט הם התייאשו ממנו. "לא הייתה לנו אפילו פגישה אחת איתו. חזרנו למאבק רק אחרי מלחמת לבנון השנייה, מול נתניהו."
בין לבין ניהלו קמפיין נגד המשתמטים, בעיקר הידוענים שבהם. "התחלנו עם בר רפאלי. נפגשנו עם אימא שלה, ציפי לוין, ועם הראל ויזל, הבעלים של חברת פוקס, שרפאלי הייתה הפרזנטורית שלה. לוין הסבירה בבכי שעשו תרגיל לבת שלה, שהבטיחו לה תנאים מיוחדים ולא הסכימו לתת. אמרנו שלא מגיעים לה שום תנאים מיוחדים ויצאנו עם זה לתקשורת. בפוקס החליטו לצרף לרפאלי את נועם טור, ששירת ,669-ב ואחרי זמן קצר היא חדלה לשמש כפרזנטורית. יצאנו גם נגד שרית חדד, מאיה בוסקילה, עברי לידר ומייקל לואיס. אמרנו שאם שחר פאר הצליחה לעשות קריירה מפוארת ולשרת בצבא, גם הם יכולים. כך גם עמרי כספי ויוסי בניון.
"במקביל, ניהלנו מאבק נגד ההשתמטות של אנשי השמאל הקיצוני, תנועת פרופיל חדש. מבחינתנו, השירות בצבא הוא חובה של כל אזרח. את המאבקים הפוליטיים צריך לנהל מעל במות אחרות, ומהבחינה הזו אין הבדל בינם לבין החרדים שאינם מתגייסים."
אפליה על רקע אופנה
11-ב במאי ,2006 זמן קצר לפני מלחמת לבנון השנייה, נדחתה העתירה שהגישו לבג"ץ ארבע שנים קודם לכן נגד חוק טל. "החוק לא נכון," קבע בית המשפט, "אבל צריך לתת הזדמנות למערכת הפוליטית."
"היינו המומים," אומר בן חורין, "בעיקר נוכח הנתונים. בן-גוריון אישר 400 פטורים בלבד. 2003-ב היו 38,449 דחויי שירות, וב-2005 היו .41,450 השופט אהרן ברק כתב דברים קשים, ש'הטלת חובה על האחד ושחרור חובה של האחר פוגעים קשות בזהותו העצמית של האדם', ובכל זאת החליט לדחות את העתירה."
אז עם מי נשארתם? מי בעלי הברית שלכם?
"מפלגת יש עתיד, ישראל ביתנו וחלק ממפלגת הע - בודה. אנשי מרצ, שפעם זו הייתה אג'נדה שלהם, זנחו את העניין. אני חושב שהם שינו את עמדתם ועכשיו תומכים בשילוב חרדים בהסכמה."
ולמה אתם מתנגדים לשילוב בהסכמה?
"כי אנחנו חושבים שהחוק צריך להיות אחיד לכולם. נוצרה כאן אפליה שהיא אפילו לא על בסיס של דת: הרי דתיים מתגייסים. זו אפליה על רקע אופנה, הצבע והמראה של הבגדים שאתה לובש."
המנהיגים לא מבינים את זה?
"ודאי שהם מבינים, אבל ברגע האמת הם בוחרים במה שיבטיח את הישרדותם."
ואיפה ציבור המצביעים?
"למרבה הצער, אין בישראל מנגנון של שכר ועונש לפוליטיקאים מאכזבים."
בספר הוא מתייחס באריכות לשתי מפלגות, שינוי ויש עתיד, "ואני מוכיח במספרים שבתקופות שבהן שתי המפלגות האלה היו בשלטון, לא רק שהמצב לא השתפר, אלא שמספר הפטורים רק הלך וגדל." לפני יותר מעשור ניסה להקים מפלגה עם שותפיו למאבק, ונכשל. "היינו צעירים, לא מספיק בשלים, ופיגורות משמעותיות לא הצטרפו."
זה מתחבר לסברה שהציבור כנראה לא רואה בזה עניין קריטי?
"יש גלים של נושאים שמוצפים, פעם מדיני, פעם כלכלי. הגל של הדת והמדינה נרגע, ואולי עכשיו הוא יחזור."
אז אולי בכל זאת הגיע הזמן למרד גיוס?
"אני חושב שהמטרה היא להימנע מזה. זה כמו מלחמה בשחיתות: אסור לוותר, אבל אסור לשבור את הכלים." הפעם האחרונה שבה נדלק זיק של תקווה הייתה באפריל ,2012 כשראש הממשלה נתניהו נפגש עם ראשי "מאהל הפראיירים." זה היה חודשיים אחרי שבג"ץ החליט לפסול את חוק טל וקבע שתוך חצי שנה צריך להביא חוק אחר.
"ליברמן הופיע אז ב'פגוש את העיתונות'", מספר בן חורין, "ואמר שנתניהו והחרדים מנסים להעביר חוק חדש ושהוא לא יתמוך בזה. תוך שעה התקשרו אלינו ואמרו שראש הממשלה רוצה לפגוש אותנו למחרת בשמונה בבוקר. נתניהו אמר: 'אני מאמין בעניין, ואעביר חוק שיחייב את כולם לשרת. זה יהיה חוק שאתם תהיו מרוצים ממנו'. בהמשך הוקמה ועדת פלסנר לקידום השוויון בנטל, אבל אנחנו לא האמנו. ואכן, תוך זמן קצר סיפר לנו יוחנן פלסנר שבמקביל לוועדה שלו מתנהל ציר שמוביל זאב אלקין עם החרדים ביוזמת נתניהו. והפלא ופלא, כשפלסנר בא להציג את החוק שלו, התברר שראש הממשלה לא תומך בו, והוחלט על הקדמת הבחירות.
"להפגנה שעשינו הגיעו כל הפוליטיקאים, וכולם רצו לדבר. אנחנו התעקשנו שזה יהיה בלי פוליטיקאים, ובדיעבד התברר שצדקנו. מכל ההבטחות נשאר מעט מאוד.
"בתחילת מערכת הבחירות האחרונה, כשהתחילו שמועות שנתניהו והממשלה ישנו את חוק לפיד, פנינו ללשכת ראש הממשלה וביקשנו פגישה. לא ענו לנו. פנינו שוב, אמרנו שאנחנו מוטרדים שהממשלה שתקום תבטל את חוק לפיד, ולא קיבלנו מענה. אחרי הבחירות כבר הבנו שאין טעם לפנות לנתניהו,
ופנינו לשר הביטחון שאמר שהוא לא מאמין בגיוס בכפייה."
זאת אומרת? חוזרים לנקודת ההתחלה?
"לא. אני מאמין שבסופו של דבר החרדים גם יתגייסו וגם ישתלבו בשוק העבודה."
על סמך מה? מה מניסיון העבר שלך מלמד שכך יהיה?
"העובדה שפעם התגייסו כמה מאות, והיום מתגייסים כמה אלפים. החברה החרדית נחשפת יותר ויותר למה שקורה בחוץ, ובסופו של דבר זו תהיה הדרך היחידה להמשיך לחיות ביחד. אין אופציה אחרת."
או שיפרוץ מרד, כפי שכתבת.
"נכון. מרד או מלחמת אחים או גם וגם".
הראיון פורסם ביום שישי ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
