שתף קטע נבחר

חודש הקריאה עוד כאן: המלצות על ספרי ילדים

רגע לפני שמסתיים חודש הקריאה ואיתו המבצעים, הנה חמישה ספרי ילדים בלתי שגרתיים שאתם חייבים להביא הביתה. מספר פיוטי על נושאים שלא נהוג לדבר עליהם, דרך ספר שירה נדיר ועד לנוסטלגיה מחורזת

דניאלה כרמי היא אחת הסופרות המעניינות והמוצלחות שכותבות בעברית לילדים. ספריה, גם המוכרים יותר שבהם, אינם חלק מהקאנון העברי ואפילו לא חלק מהמיינסטרים של ספרות הילדים שלנו. יש לכך שתי סיבות עיקריות: כרמי אינה חוששת לכתוב על עניינים פוליטיים, והיא אינה נתונה בסד "הנושא" של הספר. את הסיבה השנייה ניתן להסביר על פי ספרה המצוין "לאן עפים הסבאים?" שאיירה הילה חבקין.

 

ספרות הילדים רוויה בספרים שעוסקים בנושא מסוים: התווספות של אחד חדש למשפחה, פחד מהיום הראשון בגן, תחושת אי-שייכות ולעתים אפילו מוות. פעמים רבות הסיפור יציג בעיה ותהליך שבסופו פתרון. הספר הופך לכלי שרת של הנושא, ללא התחשבות במעשה הייחודי של מסירת הסיפור, בפואטיקה שלו ובהימנעות מיצירת שכבות עומק ומשמעות מעבר לסיטואציה העלילתית.

"לאן עפים הסבאים". לא מפחד לדבר על נושאים מורכבים ()
"לאן עפים הסבאים". לא מפחד לדבר על נושאים מורכבים
 

כרמי, לעומת זאת, היא בראש ובראשונה מספרת סיפור, וב"לאן עפים הסבאים?" היא מציגה את יכולתה לאפיין מערכת יחסים בין סב לנכדתו ברגישות ועדינות מכמירי לב. הטקסט שכתבה משכנע וסוחף מיד, כאשר איוריה של חבקין והעיצוב המוצלח של הספר, חוברים יחד לחוויה אסתטית ורגשית עזה.

 

זהו ספר על מוות, אך בשונה מספרים אחרים - המוות מגיע רק בסוף הסיפור, ואפילו לא נמסר במלים, אלא נותר כאפשרות אשר מתממשת במידה רבה בכפולה האחרונה המאוירת ללא מלים. במשך שנה שלמה, במהלך חילופי העונות, הסב ונכדתו מנהלים דיאלוג יפהפה על חיים והשינויים שהם מביאים עמם, עד הסוף הבלתי נמנע. והנחמה שמוצגת במחזוריות החיים ובשפת הדיאלוג הייחודית בשיח הבינדורי הזה, היא חזקה יותר מכל פתרון דידקטי שמציגים ספרים אשר עוסקים בנושא, אך למעשה לא העניקו ביטוי ממשי ללבה של הסיפור.

 

בשל הרגישות ויופיו של הטקסט, "לאן עפים הסבאים?" הוא יצירה שאינה כבולה לסד הנושא - מוות - אלא היא בעלת נוכחות וממשות לגיטימית ועזה כסיפור מוצלח בפני עצמו.

 

"לאן עפים הסבאים?" מאת דניאלה כרמי, איורים: הילה חבקין, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

מעט מדי ספרי שירה לילדים רואים אור בשנים האחרונות, ואף על פי שברבות השנים פורסמו ספרים מצוינים לטווח גילים רחב - מפעוטות ועד לילדי בית הספר - השירה לילדים עדיין נשלטת מבחינה סגנונית על ידי אלו המושפעים מהספר הקלאסי "והילד הזה הוא אני" שכתב יהודה אטלס. כמה משמח, אם כן, לפגוש בספר שירה של שני יוצרים צעירים, אביחי נזרי (כתיבה) ולירון כהן (איור), שכבר בספר הביכורים שלהם מציגים עמדה פואטית ואמנית עצמאית, שמציבה את הספר כצעד הראשון של כתיבת שירה עכשווית וחדשה לילדים בישראל.

 

בפתח הספר נכתב "היינו קטנים ולא מבינים / נפלאות התקופה/ שני ילדים שמחים רוחצים/ בסיר בישול של מכשפה." אף על פי שלא מדובר באחד משירי הספר, יש בו כדי להצביע על הנימה של הספר כולו. מדובר בספר שמניח על מישור אחד את ההלצה, הדמיון, השובבות והמשחק, יחד עם מתן ביטוי לתחושות של בלבול, אי-התאמה ובדידות. אלו כרוכים זה בזה במערך לשוני פרוע, קצבי ומשכנע, שאינו מתיילד כלל, ולעתים מזכיר את שירי הילדים של יהונתן גפן.

"הילדים של הצהריים". טקסטים נהדרים לצד איורים מתאימים ()
"הילדים של הצהריים". טקסטים נהדרים לצד איורים מתאימים
 

הטקסטים הנהדרים של נזרי לא היו שלמים ללא האיורים של כהן, שסגנונה אינו רווח בספרי שירה לילדים. במקום פסטליות ומתיקות שאנו נוטים למצוא בדרך כלל בספרים כאלו מציגה כהן איורים פרועים, חופשיים שלהם קווים דקים ועדינים, ובחירות צבעוניות נהדרות ורגישות. האיורים שלה נעים גם כן בין הריאליה לפנטזיה ומתגבשים לכדי אפיון וויזואלי שלם, מרהיב ומהנה מאוד.

 

"הילדים של הצהריים" מאת אביחי נזרי, איורים: לירון כהן. הוצאת טנג'יר.

 

בשנים האחרונות אנו מוצפים במהדורות מחודשות לטקסטים קלאסיים לילדים שהולבשו באיורים חדשים, פעמים רבות של יוצרים צעירים. תופעה נוספת שהפכה לשכיחה היא הוצאה לאור של שיר יחיד מוכר של משוררים ידועים - לעתים שלא לצורך. "מעשה בחתוליים" שכתב ע. הלל הוא שיר מחורז נהדר וקצבי, אשר בשל העלילה הדרמטית שבו מתאים מאוד לראות אור כספר עצמאי ולא רק כחלק מקובץ שירים.

 

בהוצאת "נח" שהוקמה על מנת להוציא לאור ספרי קומיקס לילדים קטנים, עשו בחכמה שבחרו בטקסט הזה, שנותר רלוונטי ומהנה גם לדור הנוכחי של ילדי הגן.

"מעשה בחתוליים". כמעט קומיקס (איורים: שמרית אלקנתי) (איורים: שמרית אלקנתי)
"מעשה בחתוליים". כמעט קומיקס(איורים: שמרית אלקנתי)
 

המאיירת שמרית אלקנתי איירה להפליא את הספר הזה בפלטת צבעים מפתיעה וסגנונית. העיצוב המעולה של הספר, והזרימה הנכונה של הטקסט והאיור לאורך הקריאה בו, מספקים חוויה בלתי נשכחת. זהו אחד הספרים היפים שראו אור בשנים האחרונות, ודוגמה מצוינת לאופן שבו איור מחודש לטקסט קאנוני יכול להוסיף רבדים לסיפור המעשה, להקנות לו אופי ייחודי ולהציע אפשרויות חדשות של קריאה אותו.

 

השילוב בין הטקסט הגבוה - אך הנגיש - של ע. הלל עם האיורים העכשוויים של אלקנתי והסגנון של סוגת הקומיקס, הוא חגיגה של ממש - לעיניים ולאוזניים. מוסר ההשכל של "מעשה בחתוליים" נותר, כמובן, רלוונטי, ומשמח לגלות שהוא עדיין לא נתפס כמוסרני ודידקטי, אלא כמהלך טבעי מהסיפור העלילתי המצוין.

 

"מעשה בחתוליים" מאת ע. הלל, איורים: שמרית אלקנתי. הוצאת נח ומודן.

 

בעוד הספרות למבוגרים שופעת בספרות מתורגמת, ספרות הילדים לגילי הגן סובלת ממחסור גודל בספרים מתורגמים, במיוחד עכשוויים. אפילו הספרים המדוברים ביותר בעולם המערבי (ובעיקר בארצות הברית ואנגליה) כמעט ולא מגיעים אלינו, ודאי לא "בזמן אמת". לפיכך, הופעתו של "אני רוצה את הכובע שלי" מאת הסופר/מאייר ג'ון קלאסן, אינה ברורה מאליה.

"אני רוצה את הכובע שלי". מצחיק ומזעזע כאחד (עטיפת הספר) (עטיפת הספר)
"אני רוצה את הכובע שלי". מצחיק ומזעזע כאחד
 

אף על פי שהספר הגיע אלינו ארבע שנים לאחר הופעתו לראשונה. מדובר באחד הספרים המדוברים של השנים האחרונות, שהפך את קלאסן (יחד עם ספר נוסף שלו) לאחד היוצרים הצעירים המצליחים והמוערכים ביותר בספרות הילדים המערבית.

 

"אני רוצה את הכובע שלי" הוא ספר מצחיק ומזעזע כאחד, ויש בו תמהיל מדויק מאוד של הומור שחור ואירוניה דקה-דקה. העלילה - שנמסרת ברפליקות דיאלוג קצובות ומונוטוניות, בהתאמה לאווירה ולסגנון של האיור - עוקבת אחר דוב שמחפש את הכובע שלו. כל החיות משיבות לא כי לא ראו את הכובע, וכך עושה גם הארנב שכובע אדום ומחודד נמצא על ראשו. בהתחלה הדוב לא מבחין בשקר (בעוד הילדים, שקוראים את הספר בראש ובראשונה דרך האיורים ולא דרך המילים שמקריאים להם, מבחינים ועוד איך), אך הוא עוד ינקום בארנב הגנב.

 

זה ספר מסעיר ומהנה שבועט בדידקטיות ובמוסר ההשכל השכיחים כל כך בספרות הילדים בצורה חכמה,

לא מתנשאת ומלהיבה מאוד. היחסים המפרים בין הטקסט והאיור מדגימים מהי יצירה ספרותית מעולה לילדים, כזו שלא מספקת רק הנאה מהסיטואציה העלילתית, אלא משאירה זיכרון וויזואלי ורגשי חזק מאוד.

 

"אני רוצה את הכובע שלי" - כתב ואייר: ג'ון קלאסן, תרגם: שמעון ריקלין-בנעט. הוצאת מודן.

 

במבנה עלילתי סדור, מעט מאוד מלל והצמדות לתיאור קונקרטי יבש (ואולי רק לכאורה?)

מתאר גור אילני יום בחייה של גורה נמרה. המאיירת הדר ראובן מתארת אף היא את אותו יום בחייה, והחיבור המעולה בין הטקסט התמציתי והאיורים המרהיבים יצר את אחד מספרי הילדים המוצלחים של השנה האחרונה.

 

"גורה נמרה" שונה מספרי ילדים לפעוטות שמתפרסמים בישראל (בין אם הם מתורגמים ובין אם נכתבו במקור בעברית) כיוון שהוא מתוחכם יותר, אך עדין מאוד ונגיש וברור לקטנטנים, וההשקעה הוויזואלית שבו - גם מבחינת ההפקה של הספר - יוצאת דופן ביחס לספרים אחרים.

 

זהו ספר שמורגש שכל מילה בו נבחרה באמת בקפידה, ושכל החלטה וויזואלית באיור היא בעלת משמעות. כך שהסיפור הקטן על יום נטול דרמה של גורה נמרה אחת הופך על אף השגרתיות שבו למסע מלהיב ומרגש, שירתק את הקטנות והקטנים בשל האיורים היפים וההקראה המתנגנת של הטקסט.

 

"גורה נמרה" מאת גור אילני, איורים: הדר ראובן. הוצאת מטר.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"גורה נמרה". כל מילה נבחרה בקפידה
לאתר ההטבות
מומלצים