נלחמים להעלות את אחיהם: "חומה של אטימות"

מימין: דסה, אספאו ואביבה אדמסו

סיפור אחד מתוך אלפים: כבר עשור שלם ששלושת האחים אדמסו, אביבה, דסה ואספאו, חיים בישראל, אבל מרגישים שהלב שלהם נותר באתיופיה ביחד עם חמשת אחיהם הבוגרים שנשארו מאחור. המאבק שמנהלים האחים, ששניים מהם משרתים כיום בצה"ל, נתקל בכל השנים הללו ב"חומה של בירוקרטיה ואטימות", כפי שמכנה זו אביבה בשיחה עם ynet. "החומה" שאליה מתייחסת אביבה היא הסירוב המתמשך של משרדי הפנים והקליטה לאפשר את עלייתם לארץ של האחים הבוגרים בנצ'ה, למט, פריאו, מלסה ואצ'נף.

בחודש האחרון נישאה אביבה (25). היא החליטה לקחת את הנושא לידיה, והצליחה להביא לישראל את שתי אחיותיה הבוגרות לרגל חתונתה במטרה להשאירן בארץ. אביבה הוציאה עבור אחיותיה אשרות תייר המאפשרות ביקור בישראל. אולם 30 הימים המוקצים במסגרת האשרות לשהייה בארץ תמו בשבוע שעבר. כעת מבקשים ברשות האוכלוסין וההגירה להרחיק את האחיות, שאחת מהן הגיעה עם בנה בן הארבעה חודשים, בחזרה לאתיופיה. הבקשה שהגישו בני המשפחה להארכת האשרה נדחתה.

"אבי נפגע בריאותית מכל הסיפור הזה. הלחץ וההתעסקות האינסופית הובילו לצער עמוק, וכתוצאה מכך אבי נפטר לפני שש שנים מבלי שיזכה להגשים את חלומו. אני זוכרת שהבטחתי לעצמי שלא משנה מה, אני מביאה את האחים שלי לישראל", כתבה אביבה בפוסט שפרסמה בפייסבוק, בהתייחסה לשנים שבהן נאבקו שלושת האחים והוריהם להעלות לישראל את האחים שנותרו באתיופיה.

אבל סיפורה של משפחת אדמסו, המתגוררת ביפו, הוא רק אחד מאלפי המקרים שבהם מסרבת המדינה לאפשר את עלייתם של יהודים אתיופים שקרוביהם, פעמים רבות קרובים מדרגה ראשונה, חיים בישראל.

ועדה מיוחדת שלא אישרה ולו בקשה אחת

לאור הצטברות המקרים, הקים לפני כשנתיים שר הפנים הקודם, גדעון סער, ועדה שהייתה אמורה לדון בתיקיהם של אלפי היהודים שבקשת עלייתם לארץ נדחתה. אל הוועדה פנו כ-6,000 משפחות עולים החיות בישראל, אך בתום שנה לעבודתה התברר כי הוועדה לא אישרה אפילו עלייה אחת של קרובי המשפחות שפנו אליה. לפני כשנה ביקש סער להרחיב את המנדט שניתן לוועדה והאריך את תקופת הפעילות שלה, אולם גם בשנה האחרונה לא אישרה הוועדה את עלייתם של אף אחד מהמקרים שהובאו בפניה.

ארבעה מתוך חמשת האחים שנותרו באתיופיה

במטה המאבק למען העלאת יהודי אתיופיה אמרו כי הוועדה נחלה כישלון מוחלט וכי ומשרד הפנים ורשות האוכלוסין וההגירה אחראים לעוול שנגרם לאורך שנים לאלפים מיהודי אתיופיה. כעת מדגיש יצחק מולה, יו"ר מטה המאבק, כי "האחריות מוטלת לפתחו של שר הפנים סילבן שלום, שיכול להביא את הסוגיה לפתרונה ולהקל את כאבן העצום של אלפי משפחות באמצעות החלטת ממשלה".

הכאב הזה נמשך שנים ארוכות, כפי שמשחזרת אביבה: "ב-2005 סוף-כל-סוף קיבלנו את אישור העלייה לארץ, שמחנו וחגגנו על רגע מאושר ומאיר. ביוני באותה השנה, לאחר המתנה של שנים ארוכות, נחתנו בארץ – אני, שני אחיי והוריי. מאחור נשארו חמשת אחינו הגדולים בטענה שהם בגירים משום שחצו את גיל 18. הוסבר לנו שתהליך עלייתם ארצה יהיה פרטני ושהם יועלו לישראל לאחר שאנחנו נגיע לכאן – מסוג ההבטחות הניתנות להרגעה בלבד אך יוצרות שרשרת עמוסה של אירועים כואבים ואי-צדק בלתי נסבל.

"עם תמימות של ילדה, חיכיתי לאיחוד שלא הגיע"

"אני זוכרת את היממה לפני העלייה ארצה, המון שמחה מהולה בעצב. היינו בטוחים שגם שאר האחים יעלו כהבטחת המדינה ולפי חוקיה – ובתוך כל ההתרגשות אני עומדת וצופה באמי מחבקת את ילדיה, אחיי הגדולים, בחיבוק ארוך המלווה בקולות שבר. אני מזילה דמעה וכבר מחכה לרגע שבו נתאחד כולנו בארץ. בתמימות של ילדה הייתי בטוחה שרגע האיחוד לא יהיה יותר מכמה ימים, לכל היותר חודש". אבל החודש הפך לעשור. "תהליך הקליטה היה קשה, השפה הכבידה על לשוננו ושפתותינו. התאמצנו על כל מילה. להוריי היה קשה שבעתיים. כולנו נבלענו לתוך העומס והבלבול", היא סיפרה.

"מעולם לא ויתרנו על החלום". אביבה אדמסו

לדבריה של אביבה, בשנים הראשונות, כשבני המשפחה ביקשו לקבל פרטים על עליית האחים הממתינים באתיופיה, הם נענו בהתעלמות: "צוות מרכז הקליטה היה מנער אותנו בליטופים וחיבוקים ואומר שממש עוד מעט הם יעלו ושאנחנו לא צריכים להיות מודאגים. ככה זה נמשך כל השנים, פנינו וביקשנו והם רק הרגיעו והשתיקו. נרדמנו אך לעולם לא ויתרנו על החלום של איחוד משפחתי".

היא העידה על הסבל הרב של הוריה: "במהלך השנים האלו הם הפכו לאנשים שבורים, מה שגרם לי לקחת אחריות גדולה יותר. סבל של הורים שילדיהם נקרעו מהם והאטימות מצד גורמים ממשלתיים רק העצימו את תחושות חוסר-האונים האלו. שקענו לכאב והסבל רק גדל עם השנים". היא מתארת את התהליך שהביא, לטענתה, למותו של אביה משברון לב לאחר שטס לאתיופיה כדי לפגוש את ילדיו הבוגרים וחזר לישראל בלי שהיה יכול להביאם עמו.

"שלחנו עשרות מכתבים. מעולם לא קיבלנו תשובה"

אביבה הדגישה כי בני המשפחה פנו שוב ושוב למשרדי הפנים והקליטה: "שלחנו עשרות מכתבים ומעולם לא קיבלנו אף תשובה לשאלה מדוע האחים שלנו עדיין ממתינים באתיופיה. הלכנו עם אימא לכל משרד אפשרי כדי שיקדמו את עליית אחינו, אבל גם ניסיונות אלו כשלו ולא קיבלנו שום תשובה חוץ מלהיזרק ממשרד למשרד. אין שום סיבה הגיונית לכך שאנחנו כאן והם לא".

במהלך השנים הללו התגייס דסה לשירות כלוחם בצנחנים ואספאו התגייס לחיל האוויר. "הם מאמינים במדינה ונלחמים עבורה. אנחנו מבקשים שהמדינה ושר הפנים יילחמו למעננו. למדינת ישראל יש חוב כלפינו". בני המשפחה חיים כעת בגונדר שבצפון אתיופיה. "הם מנהלים אורח חיים יהודי בסביבה לא כל כך תומכת, והבקשה שלנו היא פשוטה – תביאו אותם לכאן כפי שמחייב החוק".

לדברי יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, ח"כ ד"ר אברהם נגוסה, "המצב האבסורדי שבו משפחה נקרעת לשניים, בין ישראל לאתיופיה, חייב להיפסק. ישנם עוד מקרים רבים ומצערים שלא בהכרח זוכים לחשיפה בכלי התקשורת." יו"ר הוועדה נגוסה קרא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הפנים "לקבל החלטה מיידית ולהשלים את עליית שארית יהודי אתיופיה, מבלי להותיר משפחות קרועות ומבלי להותיר קהילות יהודיות החיות בתנאי פליטות בגונדר ובאדיס-אבבה".

שר הפנים סילבן שלום אמר בתגובה לפניית ynet: "בכוונתי לבחון את הסוגייה בכללותה ברוח חיובית".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר כי "מדובר בבני משפחה שההורים נכנסו לישראל ביולי 2005 לאחר שהאב, טקה אדמסו, ענה על התנאים המצטברים שנקבעו בהחלטת ממשלה מפברואר 2003. אם המשפחה היא נוצרייה ועל כן אינה זכאית בפני עצמה, אלא נלוותה לבן זוגה הזכאי. לאור העובדה שהמבקשות בגירות, אשר אינן עומדות בחוק השבות או באף החלטת ממשלה שהתקבלה עד כה, כניסתן לא אושרה.

"על אף האמור, לפנים משורת הדין אושרה כניסתן של המבקשות כתיירות, כדי לאפשר להן השתתפות באירוע המשפחתי. לאחר כניסתן כתיירות הוגשה לפתע בקשה לשנות מעמדן מתיירות לעולות חדשות. בקשתן כאמור אינה עומדת בתנאי החלטת הממשלה או בתנאי החוק. עמדתו של המשנה לראש הממשלה ושר הפנים סילבן שלום טרם גובשה לאור העובדה שנכנס לתפקידו לפני שבועות בודדים. עם זאת, קיים השר כמה פגישות כדי ללמוד את הסוגיה ובכוונתו לבחון אותה בכללותה ברוח חיובית בטרם יגבש עמדתו".