"עם הפילהרמונית אני מרגיש במשפחה"
זמר הבריטון האמריקני, תומס המפסון, לא חשש מביקורו כאן לפני 24 שנים, ולא חושש גם הפעם להופיע בישראל. להיפך - הופעתו עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית היא בעיניו "מסע מרגש והבעת אמון בי". ראיון
הנחישות שהפגין המפסון לפני קרוב לרבע מאה, היתה תחילתו של קשר הדוק מאוד בין מי שהפך בינתיים לאחד מזמרי האופרה היצירתיים והמחוזרים ביותר בעולם לפילהרמונית הישראלית. "עשינו אז כמה קונצרטים נפלאים", מספר המפסון בראיון מיוחד לקראת סיבוב הופעות חדש בישראל עם הפילהרמונית, "אנשי התזמורת הראו לי כמה מהמקומות הנהדרים בישראל - מצדה, ים המלח, בית לחם. עבורי זה היה אחד המסעות המרגשים, המספקים, האישיים ביותר שאי פעם היו לי. אשתי, שהיא אוסטרית נוצריה, אמרה שהיא מגיעה איתי לכל הקונצרטים והצטרפה אליי גם לישראל. התזמורת ואני הבנו אחת את השני טוב מאוד מבחינה מוזיקלית.
"הצליל של התזמורת הפילהרמונית הישראלית הוא ייחודי. הנגנים מאוד מחוברים למה שהם מנגנים. הייתי איתם בינתיים במסעות באוסטריה ובארה״ב. סייעתי להם לאסוף כספים. אחד המוצגים בחדר העבודה שלי, שאני מאוד גאה בו, הוא פוסטר של התזמורת על הרמונית הישראלית עם חתימות כל חבריה. אני מרגיש שם במשפחה. ואני מתייחס לפרוייקט החדש שלנו, איתו אופיע בישראל, כהבעת אמון של התזמורת בי".
המפסון, שיחגוג בסוף החודש את יום הולדתו ה-60 ומככב בימים אלו על בימת אופרת הבסטיליה בפריז עם ״המלך ארטוס״, יצירה נשכחת של המלחין הצרפתי ארנסט שוסון, שנחשב ל״ווגנר הצרפתי״, יעלה בהופעות שיקיים בסוף השבוע הקרוב בתל אביב ובחיפה יצירה מתוזמרת מודרנית של המלחינה הצ׳כית היהודית סילבי בודורובה, ״לינגואה אנגולורום״, ״לשונם של מלאכים״. היצירה, שנכתבה במיוחד להמפסון, מחייה מחזור של כתבים בשפות שונות מהמאה ה-17, כמחווה לקיסר רודולף השני, שתחת שלטונו חוותה פראג פריחה תרבותית קוסמופוליטית חסרת תקדים, שלה הייתה שותפה הקהילה היהודית המקומית.
״אני כבר שנים בקשר טוב מאוד עם בעלה של בודורובה להנצחת עבודתו של המלחין גוסטב מאהלר בצ'כיה, ארץ הולדתו״, מספר המפסון. ״ירז׳י מנהל את קרן מאהלר הצ׳כית, ואני אחד הפטרונים של הקרן הזו. גייסתי כספים רבים ומודעות רבה לפרוייקט הנצחת בית הולדתו של מאהלר בקאלישט. חגגנו שם את יום הולדתו ה-150 של מאהלר לפני חמש שנים בקונצרט חגיגי מיוחד. דרך העבודה הזו הפכנו לחברים מאוד קרובים, וכך התוודעתי ליכולות ההלחנה החשובות של סילבי. כשהייתי בסיבוב הופעות בצ'כיה ב-2011 במסגרת חגיגות מאהלר, דיברנו על זמנו של רודולף השני בפראג. רודולף היה אישיות מרתקת. דיברנו על הקהילה האלכימאית החשובה שהתגוררה בפראג בזמנו, במאה ה-17, ועל היהודים שחיו בפראג.
"בודורובה אמרה במהלך השיחה, שהיא תשמח לכתוב לי יצירה. הצעתי שנמצא טקסטים בעלי תוכן רוחני מהתקופה של רודולף השני. ירז׳י, שמלמד היסטוריה מוזיקלית, נרתם למלאכה. תוך זמן קצר סילבי התקשרה אליי ואמרה שהם מצאו טקסטים נהדרים בשפות שונות והיא החלה להחלים אותם. זו פנורמה הומנית של המאה ה-17, של זמנו של רודולף השני. חלק מהטקסטים הומוריסטים. כמה מהם מאוד עצובים״.
המפסון שר לראשונה את ״לשונם של מלאכים״ לפני שלוש שנים, בהופעה בצ׳כיה בפסטיבל עם הפילהרמונית של פראג. ״לא לעתים קרובות שואלים אותי מה עם מה אני רוצה להופיע״, מדגיש המפסון, ״בדרך כלל אומרים לי מה לשיר. אבל, יש לי קשר שונה עם הפילהרמונית הישראלית. הופעתי איתם מדי שנה בשנים האחרונות, וחשבתי שהם יתעניינו לעשות משהו חדש לגמרי, שעוד לא עלה על הרדאר שלהם. ביקשתי מאבי שושני שיברר עם נגני התזמורת, אם הם ירצו לנגן את היצירה הזו.
לבודורובה יש יחס מאוד נלהב להיסטוריה היהודית ולגלות היהודית, לתרבות המפוזרת הזו וגם להומניזם של מרכז אירופה. זה בא מהלב והנשמה שלה. היצירה שלה נראתה לי הזדמנות גדולה לפילהרמונית הישראלית ואני שמח שהם הסכימו לנגן את זה. ככלות הכל, אין כל סיבה שהם ילמדו את היצירה הקשה והאמוציונלית הזו. אבל הם עושים זאת עבורי, ואני מלא הוקרה לכך״.
המפסון, מבעלי הרפרטואר העשירים ביותר בקרב זמרי האופרה בני זמננו, הקליט מעל ל-150 תקליטים שחלקם זכה בפרסים יוקרתיים, בכללם פרס ה״אמי״. הוא הוכתר ארבע פעמים כ״זמר האופרה של השנה״ ונחשב לשגריר של הלחן האמריקני. הוא הופיע עם מיטב התזמורות באולמות האופרה והקונצרטים הגדולים ביותר בעולם.
מי שהשפיע רבות על הקריירה של המפסון בראשיתה היה המלחין והמנצח היהודי-אמריקני, לאונרד ברנשטיין. ״ההיכרות איתו היה פרק מאוד משמעותי בחיי המוקדמים״, נזכר זמר הבריטון. ״זה היה מלהיב להכיר אדם כה כריזמטי, מוכשר ואינטליגנטי כלני ברנשטיין הייתי אז בן 31. היום, כשאני מבוגר יותר, אני מלא הערכה והוקרה לכך, שהוא שמע וראה בי דברים שלא הייתי מודע להם אז. ברנשטיין אפשר לי להופיע ברמה גבוהה, בדרך שהשפיעה על שאר הקריירה שלי.
"זו האחריות שיש לנו, המוזיקאים: להעביר דברים הלאה. כל מה שהוא היה- מורה, חבר - ברגע שבו המוזיקה התחילה, הכל סבב אצלו סביב המוזיקה. זה דבר שלמדתי ממנו. אנחנו מנסים ועושים דברים רבים, וכל יום אנחנו מנסים להיות טובים יותר. אבל ברגעים של המוזיקה, הכל נעשה עבור המוזיקה. לתפיסה הזו הייתה השפעה חשובה במסע האישי והמוזיקלי שלי״.
