"תמונות עירום": טסט שני שעבר בהצלחה
ענת עינהר שספר הביכורים שלה "טורפים של קיץ" זכה בפרס ספיר לספרי ביכורים, עוברת בהצלחה את מבחן הספר השני שמורכב משלושה סיפורים על גיבורות אובססיביות, מלאות תשוקה וגם ביקורת על ההוויה הישראלית
שבע שנים לאחר שספרה הקודם "טורפים של קיץ" התקבל באהדה רבה ואף זכה בפרס ספיר בקטגורית ספר ביכורים, יוצא לאור "תמונות עירום" - ספרה החדש של ענת עינהר. ומבחן הספר השני עובר בהצלחה. עינהר לוקחת בספרה החדש צעד משמעותי לביסוס מקומה כאחת הסופרות המעניינות והמוכשרות ביותר הפועלות כיום.
הספר מורכב משלושה סיפורים אשר במרכזן נשים שעולמן מתערער בעקבות תשוקה הרסנית ומשולחת רסן. הסיפור הראשון Mind Blowing Ecstasy, מספר על רחל, אלמנה וסבתא לילדה ניגרית למחצה, שמתחילה לקבל דואר זבל אלקטרוני בעל תוכן מיני בוטה. הרמזים המיניים מעוררים אצלה תשוקות מודחקות שמתועלים לבן הזוג של בתה, רופא נאה, פעיל לזכויות אדם ומתנגד לסחר בבני האדם.
בסיפור השני "כתיבה תמה", רוחמה היא נערה דיסלקטית ומוגבלת הנוהגת לעקוב באובססיביות אחר נשים שמקסימות אותה. בילדותה זו מורתה הנערצת, ובבגרותה זו סופרת רבי המכר המפורסמת מיכל שלו, אותה היא פוגשת ביריד שבוע הספר. כמו סופרת סת"ם היא מעתיקה את ספרה של שלו בכתב ידה, ומשננת מתוכו משפטים שלמים במאמץ ניכר להידמות לה, "להיות כמו אחת מהם - אחת שקוראת ספרים".
הפנטזיות הרוחשות בלבה מופעלות לבסוף על נערה יפהפיה שיושבת לצדה באוטובוס. הסיפור השלישי "המפקד העליון" מתרחש בבסיס דרומי שבו מופקדת החיילת הילה גרוס על שריפת מסמכים, אך משמתגלה כישרון הציור שלה, דורש מפקדה היהיר והיפה לצייר פורטרט ענק של הרמטכ"ל לקראת ביקורו בבסיס. הילה מוצאת את עצמה נענית לגחמה המסוכנת, מתוך רצון עז למצוא חן בעיני מפקדה.
מכאן שקובץ הסיפורים הנוכחי עוסק בדחפים מודחקים שמוצאים דרכי התנקזות חריגות. עינהר מאפשרת לגיבורות שלה להתפרע בפנטזיות, אבל הפער הגדול בין יצרי הגיבורות למציאות שבה הן חיות מתסכל ומערער אותן. האנרגיה שהולכת ונדחסת בגיבורות, מומרת לבסוף באקט של אלימות מסרסת, כזו שרק שורטת או משתקת זמנית את מושא הערצתן.
שלוש גיבורות הסיפורים מפתחות אובססיה אל מול דמות הופכית להן - כתשליל אנטגוניסטי. כמו בדרמה היוונית, דמות האנטגוניסט מצטיירת בעיניהן כבעלת כוחות על-טבעיים בין אם מדובר ביופי שמימי, במעמד או בהצלחה. הן מקוות להתמזג עם מושא תשוקתן באופן שאמור להביא רפואה לפצע פנימי עמוק. עינהר לא מסתירה את הפגמים של הדמויות הנערצות על גיבורותיה. הן רחוקות משלמות, יהירות, מתנשאות ואגוצנטריות - מה שלא מפחית מעוצמת התשוקה של הגיבורות אליהן.
מנגנון האידאליזציה שהגיבורות מפעילות על האחר, בין אם הוא רופא או סופר, מחפצן אותם לאוביקט, לסטריאוטיפ סטרילי של כוח שאפשר להשליך עליו את המטען הרגשי החריג שמשתולל בתוכן. דוגמא פלסטית משהו לסבך האמביוולנטי של הגיבורות אפשר למצוא בתמונת הרמטכ"ל העצומה שמציירת החיילת הילה גרוס כמעין מנחה למפקדה הנחשק. התמונה המפלצתית שבה "החייל מספר אחת נוקב שם במבטו את מרחבי המדבר", היא ספק האדרה אלילית ספק לגלוג סרקסטי לכוח הצבאי שנכפה עליה מתוקף החוק, ולכוח הרומנטי שמופעל עליה מתוקף יופיו של בן הטובים הזוהר. טקס ניתוץ האלילים הסמלי שכל אחת מהגיבורות מבצעת בסופו של כל סיפור, הופך למעשה הכרחי על מנת להשתחרר מהדיבוק.
עיקר כוחה של עינהר כסופרת נובע מהשילוב בין ההתבוננות הגרוטסקיות שלה על המציאות ללשון מנוסחת להפליא. המפגש בין הסגנון המלוטש והלירי לבין התוכן רווי היצרים והאלימות, יוצר אנרגיה מחשמלת שנמצאת בכל רגע על סף התלקחות. עינהר בונה את המתח בעדינות ובעקביות. היא מדובבת את הדמויות שלה, מתגנבת מתחת לעורן ודולה משם אבחנות יפיפיות ודקות אבחנה על נפשן.
היכולת הפואטית של עינהר נפלאה. העברית שלה מנערת את סגנון הריאליזם הישראלי, וגם הזירות השחוקות והמוכרות לעייפה כמו נסיעה באוטובוס מפויח או שיטוט בבסיס צבאי שפגשנו בעשרות סיפורים מקומיים, מקבלים אצלה צבע חדש ומרענן. דוגמא יפה אפשר למצוא בתיאור הרחוב הבא: "על גג מכונית ישנה צחצחו שני עורבים את המקורים להם מעל שבר ביסקוויט מיובש, במגרש הכדורסל שמעבר לגדר הזדעזה טבעת הסל מחבטת כדור".
בשלושת הסיפורים משתמשת עינהר בטכניקה דומה, היא בונה מתח הולך ומצטבר
שמבשר על אסון שעומד להתרחש, עד לרגעים האחרונים של הסיפור שם הכל קורס או מתפוגג באופן שרירותי. הסיפורים כולם נעצרים בנקודה מפתיעה שמותירה גם את הקורא מופתע ובלתי מסופק.
הכישלון להשביע את הרעב האנושי אל הדבר השלם והיפה, הופך להיות גם מנת חלקנו כשאיננו זוכים לקרוא סיום הרמוני מתוזמן היטב. הגיבורות אינן צריכות לגשש אחר הזדהות הקוראים עם תסכולן. הוא הופך למציאות שלנו כשהסיפור נחתם מוקדם מהצפוי. הבחירה הספרותית הזו של עינהר להשאיר את הגיבורות ואת הקוראים תלוים על בלימה, ממחישים עד כמה כולנו יכולים לבוא על סיפוק חלקי בלבד.
אפשר למתוח את משמעות האלימות בסיפורים ולהפוך אותה לסמל לאלימות בחברה הישראלית שלא בוחלת בהכתרת מלכים - ובהמשך בהשפלתם. אך לטעמי יש בסיפורים ממד לא מבוטל של ביקורת על הכוחנות שמופעל על הפרט באמצעות כל מה שנחשב לראוי, פופולרי או פוליקטלי קורקט.
עינהר באה בחשבון עם בעלי הכוח. אלו שצברו עוצמה ויש בידם להכתיב את אמות המידה למה שראוי ונכון לפנטז עליו. הגיבורות שלה הן לוחמות זעירות, שדווקא בעזרת השגיון הפרטי שלהן - נאבקות על איזון שפוי יותר. לענת עינהר יש יכולת מצוינת לכרוך יחד דמויות מורכבות ולהתבונן באופן צינית על ההוויה הישראלית, באמצעות כישרון כתיבה משובח. אין רבים שיש להם את כל המכלול הנכסף הזה, וזה מה שהופך אותה לסופרת מרשימה כל כך.
"תמונות עירום" מאת ענת עינהר. הוצאת עם עובד. 211 עמ'.
