"עם ניסיון החיים שלי לחזור לשכונה ולשנות"

כשנכנסתי לחדר מורים בשנת ההוראה הראשונה שלי אמרה לי אחת המורות שזכרה אותי עוד כתלמיד שלה, שהיא בשום פנים ואופן לא יכלה לדמיין ולהאמין שאהיה מורה. זה בעיניי לב העניין.

לתלמיד בשכונה כמו זו שבה גדלתי אין מסלול ברור. כל אחד סולל את הדרך לבדו. לכן יש הטרוגניות כל כך גדולה בשכונה ובדרך כלל גם בתוך המשפחה עצמה ולכן החשיבות רבה ביותר לתת לכל תלמיד את האמון והביטחון שהוא מסוגל להצליח ובגדול.

בשנים ההן המחשבה שאהיה מנהל בית ספר הייתה רחוקה מהמציאות. כשגדלתי בשכונה, החשיבה על לימודים אקדמיים הייתה רחוקה מאוד מהמציאות אבל במעשי קונדס היינו די חזקים. בין ט' לי"ב נדדתי בין שלושה בתי ספר. ביום הבגרות בהיסטוריה העדפתי לחתוך למשחק של נבחרת ישראל . ניצחנו את אוסטריה 0-5.

בשביל ילד משכונה כמו זו שבה גדלתי ובה אני מנהל היום את בית הספר היסודי, מורה טוב הוא כמו הזרוע המכנית ששולפת בובה מהמכונה. סיכוי קלוש, אבל קיים, שמישהו ישלוף אותך מבין כולם ויוכיח שאתה שווה משהו ויאמין ביכולות שלך, הלכתי להוראה כדי לתקן את העיוות הזה. לכל ילד מגיע שיאמינו בו ויתנו לו הזדמנות להצליח ולהשתלב בחברה הישראלית בתפקידי מפתח.

לחזור הביתה זה אתגר ושליחות גדולה 

אחרי שהקמתי את גרעיני הנהגה בשכונות, "גרעיני יונתן", על שם יוני נתניהו ניגשה אלי אחת המפקחות שעבדנו מולה ואמרה לי "תאר לעצמך שתהיה לך תעודת הוראה. עם הניסיון חיים שלך תוכל לחזור לשכונה ולעשות שינוי", אם היא רק הייתה יודעת שבשלב ההוא עוד אפילו לא הייתה לי תעודת בגרות. 

לחזור הביתה זה אתגר ושליחות גדולה. הילדים של החברים שלי מהכיתה לומדים עכשיו בבית הספר שאני מנהל, כבר יצא לי פה ושם להיתקל באבא שאני מכיר פלוס מינוס כל החיים, שמבקש איזו קומבינה לילד.

מי צריך ללמוד כשהמנהל הוא חבר? התשובה שלי לכולם אחידה: הקומבינה היחידה היא שהוא שאני אדאג שהבן שלך יצליח בלימודים בעבודה קשה וכך יקבל ציונים טובים. אגב, זו לא תשובה מקניטה. זו התשובה הנכונה.

אחד הפרויקטים הגדולים שנכנסו לבית הספר היה התכנית הישראלית לחדשנות בחינוך. שינינו את כל שיטת ההוראה בכיתות ובמיוחד את הוראת השפה. שם נוצרים הפערים האמתיים. כשאוצר המילים דל, הסיכוי להצליח פוחת משמעותית.

ראיתם פעם את המבט של ילד שלא מבין?

אצלנו כל תלמיד קורא ספר אחד לפחות בכל יום. מיום ליום הם מגלים שהעושר הלשוני מאפשר להם להצליח גם בתחומים אחרים, לצבור ביטחון, להבין. ראיתם פעם את המבט של ילד שלא מבין? אחד שיודע שכל הכיתה כבר התקדמה והוא נשאר מאחור? אני מכיר את התחושה.

אחר כך הכנסנו מגמת רובוטיקה ותכנית לפיתוח מנהיגות ומצוינות כדי לשוות לבית הספר כולו תחושה של מצליחנות. נכון, אנחנו באחת השכונות המאתגרות בעיר אבל אנחנו מצטיינים. 30 אחוז מהשעות הפרטניות שלנו מוקדשות לתלמידים עם ממוצע 80 ומעלה. לפיתוח מצוינות למצטיינים מגיע יותר.

ההורים הפכו חלק בלתי נפרד מחיי בית הספר. הודעתי מראש שיש אירועים שבהם נוכחות הורים חובה ומי שיבוא בלעדיהם – לא יהיה חלק מהתוכנית. אז באו כל הורים. במסיבת חנוכה היו 800 איש מהשכונה, בתהלוכת יום ירושלים צעדה כמעט כל השכונה, זו גאווה לשכונה כולה.

אחד התלמידים סיפר לי שאבא שלו כמעט ולא פוגש אותו. התחייבתי בפניו שאם הוא יתמיד בלימודים, אבא שלו יקדיש לו באופן קבוע את מספר שעות בימי חמישי. היום הוא אחד התלמידים החזקים שלנו והאבא – עסוק ככל שיהיה – עומד במילה שלו.

יש נביא בשכונתו

"אין נביא בעירו", זה נכון אבל יש נביא בשכונתו. ההרשמה לבית הספר עלתה השנה פי שלוש. הילדים שגדלים כאן יודעים שמחכים להם הרבה מחסומים בדרך – בראשם המחסום הכלכלי. ונניח שמישהו מהם חולם על לימודי רפואה – מי ישלם עליהם? כמה קשה צריך לעבוד ילד מרקע סוציו אקונומי מוחלש בשביל להגיע למקומות שהם כל כך בסיסיים לילדים אחרים.

אנחנו כאן כדי להראות להם איך לעבור את המחסומים. סיימתי 14 שנות לימודים מפרכות מבגרות ועד תואר שני כמעט 20 שנה אחרי שסיימתי תיכון. בשבוע הבא בוועידת הרווחה הראשונה של עיריית תל אביב יפו אציג את התכנית לחדשנות בחינוך כדוגמה לסיפור הצלחה בפני 900 איש ובהם שר הרווחה, ראש העיר, חברי כנסת ואנשי אקדמיה בכירים. בשבילי זו סגירת מעגל אמתית.

• ועידת הרווחה הראשונה של עיריית תל אביב יפו ואוניברסיטת תל אביב תתקיים ביום שני 22.6 בתיאטרון הבימה במעמד שר הרווחה חיים כץ, ראש עיריית ת"א יפו רון חולדאי, יו"ר ועדת העבודה והרווחה של הכנסת אלי אללוף ואחרים.