"לא נתנו לי להיות נוכחת בלווית בתי התינוקת"
רות אופק עברה לידה שקטה ונאלצה לעבור מסכת יסורים כדי לראות את קבר בתה ולהיפרד ממנה. בעקבות המקרה בו חברה קדישא סירבה לקבור תינוק, היא מדגישה: "המשפחות שאיבדו תינוקות נאלצות להתמודד מול גורמי הקבורה בשעתם הקשה, בניגוד לנהלים הברורים"
לפני שנה ועשרה חודשים עברתי לידה שקטה (מונח שמשמעו לידה של תינוק שאיננו בחיים), לאחר שהתבשרתי שאין דופק לתינוקת שנשאתי ברחמי ושעלי ללדת אותה. אין מילים שיתארו את חלום הבלהות שבו הייתי נתונה.
עוד בנושא:
"אני לא מרגישה תנועות כבר מאתמול"
לידה לכל דבר ועניין, בדיוק כמו הלידות שחוויתי עם שני ילדי (שיבדלו לחיים ארוכים), רק שהסוף שלה רע ומר כיוון שחזרנו הביתה בלי תינוקת ועם חור ענק בלב.
בעקבות הכתבה שפורסמה אודות סירובה של חברת קדישא לקבור תינוק שנפטר לאחר שנולד, ראיתי לנכון להעלות את זעקת המשפחות שאיבדו תינוקות ונאלצות להתמודד מול גורמי הקבורה בשעתם הקשה, בניגוד לנהלים הברורים שהוצאו בנושא קבורת תינוקות.
אובדן נוראי
לאחר הלידה התבקשתי למלא טפסים אשר יסדירו את קבורת בתי, ולבחור בין קבורה באמצעות בית החולים לבין טיפול עצמאי בקבורה.
מאחר ולא היו בי כוחות הנפש לטפל בקבורה בעצמי, בחרתי לתת לבית החולים לטפל בנושא. אלא שאז התבשרתי שאינני רשאית להיות נוכחת בלווית בתי ואפילו לא הצלחתי לקבל מידע אודות מקום קבורתה.
כל שהובטח לי שהיא תיקבר לפי ההלכה. לא עזרו נסיונותיי להתעקש, להתחנן ולבקש. הסירוב היה כולל. בקושי הצלחתי לחלץ הבטחה שהקבורה תיעשה ביום השיחה או למחרת ולפני כניסת ראש השנה (שחל למחרת היום).
לאחר מכן עברתי תקופה נוראית. אין דרך אחרת לתאר זאת. ההתמודדות עם לידה שקטה היא קשה ביותר, כיוון שמדובר בשלב מתקדם של ההריון והאובדן הוא מוחשי ביותר.
האובדן כולל התמודדות עם הסביבה שכבר ידעה על ההריון אך במקרים רבים מתייחסת בביטול לאובדן מסוג זה, התמודדות עם הילדים הפרטיים שלי אשר ידעו שאמם כבר לא בהריון אבל מצד שני אין תינוק בבית, ובעיקר עם עצמי ועם האובדן הנוראי של בתי.
בתוך כל זה הסתובבתי בתחושה קשה ביותר על כך שאיני יודעת היכן נמצאת בתי ועל כך שלא זכיתי ללוות אותה בדרכה האחרונה ולהפרד ממנה כיאות.
ניסיון לאתר את קבר הבת
לאחר תקופה אזרתי כוחות והתחלתי לפעול לאיתור מקום קבורתה. בסיוע עמותת עתים, המסייעת רבות לאנשים הנתקלים בבעיות מול שרותי הדת, לאחר שיחות רבות והתעקשויות, הצלחנו לבסוף לאתר את מקום קבורתה של בתי, וכך, שנה לאחר הלידה, עליתי סוף סוף לקברה ונפרדתי ממנה בעצב רב.
אין מילים שיתארו את חשיבותה של אותה פרידה, כי מאותו יום חיי פשוט השתנו. עדיין נותרתי עם האובדן ועם כאב גדול, אולם הפרידה הקלה עלי מאוד את ההתמודדות ונתנה לי כוחות מחודשים לשקם את חיי. לאט לאט התחלתי לחייך יותר, להיות רגועה יותר, ואפילו אזרתי כוחות להתחיל בדרך חדשה, כעורכת דין עצמאית ואף פתחתי בלוג אפיה בשם "שמח במטבח" בתקווה שיביא שמחה לחיי (ואכן כך היה).
כוחות מחודשים
בינתיים, לפני כשנה, השתנו נהלי הקבורה וההנחיות שניתנו בנוגע לקבורת עוברים ותינוקות רכים. ההנחיות הקיימות כיום קובעות שבמקרים של תינוקות שנולדים משבוע 20 להריון ושל תינוקות שנפטרו תוך 30 ימים מלידתם, ההורים זכאים לבחור אם להיות נוכחים במעמד הקבורה, לקבל מידע על מקום הקבורה ולהחליט על אופן הקבורה.
אלו נהלים מבורכים ביותר ושטוב שסוף סוף השכילו לקבוע את המובן מאיליו – זכאותם של הורים לקבוע ולקבל מידע הנוגע לילדם.
כיום, שנה ועשרה חודשים אחרי אני מוצאת עצמי עם כוחות מחודשים ותומכת בנשים שעברו לידה שקטה, בין באופן פרטי ובין במסגרת קבוצת התמיכה שהקימו חברות שעברו אף הן לידה שקטה, בשם "חיבוק בשקט" יש לנו קבוצת פייסבוק סגורה התומכת בנשים באותו מצב ואנו גם מקיימות מפגשים.
אין ספק שהקבוצה עוזרת מאוד, הן בקבלת מידע ובעיקר בידיעה שאיננו לבד ושישנם מקרים רבים משניתן לתאר של לידות שקטות, רק שלא מדברים עליהן מספיק בציבור.
במסגרת פעילותי זו נחשפתי ללא מעט מקרים שבהם משפחות לאחר לידה שקטה מתבשרות על ידי הגורמים המטפלים בקבורה כי ילדם יילקח לקבורה אך לא יימסר להם מיקום הקבר וכי הם אינם רשאים להיות נוכחים במעמד הקבורה – כל זאת בניגוד גמור לנהלים הברורים שהוצאו.
ההורים לא מודעים לזכויותיהם
אציין כי ישנם גם מקרים בהם פועלים לפי הנהלים, אולם לצערי רבים המקרים בהם לא נעשה כן. כך, לא מזמן נתקלתי במקרה שבו לא טרחו ליידע את ההורים על זכויותיהם הבסיסיות ורק לאחר שיחות עם כל גורם אפשרי ובסיועה של ד"ר תמר אשכנזי ממשרד הבריאות, נציגי עמותת עתים וגורם בכיר בחברת קדישא נמצא פתרון ספציפי למקרה.
בעקבות הכתבה על המשפחה שנאלצה לקבל את בנה בתוך קופסה (כמה מזעזע) ולחפש מי יטפל בקבורת התינוק אני רוצה לזעוק את זעקתן של המשפחות.
לא די בכך שהן איבדו את היקר להן מכל וצריכות להתמודד עם הקשיים הרבים שמזמן להם המצב הנוראי הזה, הן גם צריכות להתמודד עם הקשיים שמערימים עליהם הגורמים המטפלים בקבורה.
או גרוע מכך – כלל לא לדעת כי יש להם זכויות בנושא ולהסתובב לאחר מכן בחוסר ידיעה אודות מקום הקבורה של ילדם, על כל המשתמע מכך.
כולי תקווה כי הסערה שנוצרה עקב המקרה תביא לשינוי המצב הקיים כיום ולהטמעת הנהלים אצל כל הגורמים הקשורים בנושא, החל בנציגי בתי הלוויות בבתי החולים השונים ועל ועד לחברות קדישא בכל הארץ.
