כך מאיים ה-MERS על כלכלת דרום-קוריאה
הפחד שאחז בציבור הדרום-קוריאני לא מעכב את התפשטות נגיף ה-MERS, אך הוא מהווה בעיה כלכלית. גורמים פוליטיים במדינה הכריזו שהם נלחמים בשתי חזיתות: נגד התפשטות המחלה ונגד הפחד. הפחד מאיים הן על הפעילות החברתית והן על הכלכלה. לידיעתם של אנשי החברות הישראליות, שמעוניינות לפתח את יחסי הסחר בין ישראל לדרום-קוריאה
לפני ימים אחדים התקשר אליי מדרום-קוריאה איש הקשר של משלחת עסקים שהייתה צפויה להגיע לישראל לבחון טכנולוגיות ישראליות בתחום העזרים החינוכיים. מר לי היה מודאג בגלל שחברים במשלחת לחצו עליו לברר עד כמה הנסיעה שלהם מסוכנת מבחינת חשיפה לנגיף ה-MERS. ישראל הדאיגה אותם באופן מיוחד בגלל שראשי התיבות של שם המחלה הם Middle East Respiratory Syndrome מה שמביא אותנו אל האזור הגיאוגרפי שבו מצויה ישראל.
לכתבות נוספות בערוץ כלכלה :
- הישראלים שמטהרים את נהר הגנגס
- כסף ושחיתות: הרנסנס של הכדורגל באסיה
- אירופה שוקעת? כך תאבד יפן מיליוני תושבים
על מנת להנמיך את החששות שלהם היה צורך להפנות אותם אל האתר של ארגון הבריאות העולמי, שלא כולל את ישראל בין המדינות שנפגעו מהוירוס, ולהסביר שבין סעודיה, שבה התפרצה המחלה לראשונה, ובין ישראל אין קשרים הדוקים שיהפכו אותנו ליעד משמעותי להידבקות. בקוריאה בימים אלה הסכנה גדולה הרבה יותר.
אזרח קוריאני חוזר מסעודיה
הכל החל לפני פחות מחודש, כאשר אזרח קוריאני חזר מביקור בסעודיה כשהוא לוקה במחלה. הוא הופנה לטיפולים ובדיקות במספר מוסדות בריאות שונים, נבדק על ידי אנשי צוות רפואי רבים, וכאשר אובחן כלוקה ב-MERS כבר הספיק להדביק כמה עשרות אנשים. אלה החלו להעביר את המחלה הלאה, במעגלים גדלים והולכים. מעקב אחרי התפשטות המחלה על ידי רשויות הבריאות הקוריאניות מעלה כי כל חולה המסתובב באופן חופשי מדביק יותר מ-30 איש בממוצע, ומקרב הנדבקים מספר הצפויים למות הוא מעל שלושים אחוז. פחד.
מדובר בוירוס, ולפיכך אין לו טיפול אניטיביוטי והאמצעי העיקרי שניתן וצריך לנקוט בו הוא בידוד החולה על מנת שלא ידביק אנשים נוספים בנגיף. אילו עשו כך הרשויות הקוריאניות מהרגע בו התגלה הדבר, היו חיי אדם רבים נחסכים. תחת זאת, הם בוששו לעשות זאת ויצאו עם אזהרות לציבור וציון שמות בתי החולים שבהם נפגעו אנשים - כל זה רק שבועיים וחצי לאחר הדיווח הראשון על המחלה בקוריאה.
בקוריאה קיימים פגמים בפעילות הציבורית, דוגמת בעיית השחיתות, אך איטיות שכזאת בתחום קריטי היא עדיין חריגה. מדוע לקח להם הדבר זמן כה רב? זוכרים את אסון הצונאמי והדליפה הגרעינית בפוקושימה והמידע החלקי והלקוי ששחררו הרשויות לציבור בנוגע לאיום הנשקף לו? ובכן, יפן וקוריאה קרובות זו לזו לא רק מבחינה גיאוגרפית, אלא גם מבחינה תרבותית. בשתיהן יש חשיבות גדולה ל"שמירת פנים", כלומר למניעת מבוכה ציבורית. אנשים נזהרים שלא להביך חבר, קולגה או אפילו אדם זר ברחוב, ובאופן מיוחד נזהרים לשמור על פניה של המדינה ולמנוע מצב בו תובכנה הרשויות בציבור.
מרחוק קשה להבין זאת, אך מנהל בגוף ציבורי בקוריאה, כמו גם ביפן, חרד מהאפשרות שהודעה לציבור תחשוף בעיה שהרשויות לא הצליחו למנוע. הוא יעשה כל מאמץ על מנת למנוע זאת, וכפי שראינו לעתים - הוא גם ינקוט בצעדים שגויים וימנע מהציבור מידע החינוי לבריאותו ואף לחייו. זאת לא הפעם הראשונה שזה קורה.
מהרגע בו יצא המרצע מהשק, החלו הפחד ואף הפאניקה לקנן בתושבי דרום-קוריאה. כל מקום בו נפגשים אנשים ושיש חשש קל שבקלים ששהו בו נשאים של MERS נסגר, וזה כולל גני ילדים, מוסדות רפואיים, בתי ספר ואף כפר שלם במחוז שסביב סיאול הבירה. מרחב הנוסעים במטוסים עובר חיטוי מלא בין טיסות, וכך גם קרונות רכבת. אנשים יוצאים מביתם רק עם כיסוי פנים, הורים רבים לא שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך, קוריאנים רבים נמנעים מללכת לעבודה, מלעשות קניות, מלצאת לבלות - ובכלל מכל פעילות שכרוכה במפגש עם זרים.
האדם הקוריאני מטבעו הוא זהיר בהרבה מהאדם המערבי בכלל ומהישראלי בפרט. מחקרים רבים נערכו על החששנות וזהירות היתר שמאפיינת את דרום-קוריאה ומדינות נוספות במזרח אסיה. יש התולים זאת במאפייני חשיבה המתפתחים בעת עבודה לאורך דורות בשדות האורז. כך או כך, חששנות היתר מביאה לעודף זהירות לפני ביצוע השקעות כספיות; בחינוך הילדים; קיימת עודף זהירות של הרשויות לפני שחרור מידע לציבור; וכמובן - זהירות היתר יוצאת במלוא עוזה אצל האזרח כאשר קיים סיכון בריאותי ציבורי, או כאשר עומדים לטוס אל המזרח התיכון.
ניתן היה לחשוב שבמדינה בה ננקטים אמצעי זהירות כה דרסטיים בידי האוכלוסיה תהיה התפשטות המגיפה איטית מאשר במקומות אחרים שאליהם היא הגיעה, אך ההיפך הוא הנכון. ושוב, גם כאן נובעים הדברים מהמרכיב התרבותי. הקוריאנים חוששים לקחת החלטה פן יעשו שגיאה. הם בודקים אפשרויות רבות לפני ביצוע קניה או לפני הרשמת הילד לבית הספר - והם גם בודקים אפשרויות לפני קבלת טיפול רפואי. קוריאנים רבים הזקוקים לטיפול רפואי יבקרו במוסדות רבים לפני שיחליטו היכן לקבל אותו, ובימים בהם חולי MERS שטרם אובחנו שוהים בבתי חולים מסע הביקורים הזה חושף אנשים רבים יותר מאשר במקומות אחרים בעולם לסכנת הידבקות.
הקוריאנים הם אנשים קבוצתיים מאוד, והם תומכים בחברים ובבני משפחה. סביב מיטתו של חולה בבית החולים, כמו בסין ובמקומות אחרים במזרח, שוהים תמיד מבקרים ולעתים גם מתערבבות קבוצות שונות של מאושפזים על מנת להחליף דיעות ולהתייעץ. מעגלי ההדבקה בבתי החולים לפיכך הם אינטנסיביים ביותר.
הפחד שאחז בציבור, כפי שראינו, לא מעכב את התפשטות המחלה אך הוא מהווה בעיה כלכלית. המושל של מחוז גיאונגגי שסביב סיאול הכריז בראיון בימים האחרונים כי הוא, יחד עם אנשי רשויות נוספים, נלחם בשתי חזיתות: נגד התפשטות המחלה ונגד הפחד. הפחד מאיים על הפעילות החברתית והפחד מאיים על הכלכלה של קוריאה.
התיירות משותקת, אין בילויים
אנשים לא יוצאים מביתם כאשר אין הם חייבים לעשות זאת, והתוצאה המיידית היא שענף המסעדות משותק וכך גם שאר מקומות הבילוי. מחזורי המכירות של חנויות מכל הסוגים, ובעיקר בקניונים, צונחים; תיירים מהעולם מבטלים את נסיעותיהם לדרום-קוריאה, ועסקים רבים סובלים ממחזור בתזרים מזומנים. נוצר כבר קושי בתשלומי חובות ובהפקדות בבנקים, ומעבר לירידה בפעילות עקב הרצון להימנע משהות במקומות ציבוריים גם קיים סנטימנט שלילי בציבור: כאשר משתררת תחושת דכדוך, אובד הרצון לבלות, ליהנות ולהוציא כספים, וזה כבר נוגע לכל המגזרים בקוריאה שמתפרנסים מהוצאות של האדם הפרטי.
הכלכלה הדרום-קוריאנית עוברת כך האטה נוספת, כאשר כבר לפני כן נרשמה ירידה בייצוא הקוריאני - הירידה הגדולה ביותר מזה שנים. הבנק הקוריאני המרכזי החליט בעקבות כך להוריד את הריבית ב-0.25%, הנשיאה קראה לאזרחים שלא להאט את הפעילות שלהם - ונותר רק לראות אם זה יעזור.
הדבר שיעזור יותר מכל הוא אם יצליחו לשלוט במחלה. כאשר התפרץ ה-SARS לפני מספר שנים, הצליחו להשתלט עליו בסופו של דבר, לאחר מותם של מאות - בעיקר עקב נקיטה באמצעי היגיינה ובידוד חולים. זה בדיוק מה שהשלטונות בקוריאה עושים כעת ביסודיות קוריאנית.
לטווח ארוך יותר יחשבו הרשויות במדינה זאת, וגם במדינות השכנות לה, על דרכים להיערך טוב יותר לקראת המגיפה הבאה. מחקרים בתחום טיפול במחלות נגיפיות יקבלו תקציבים, ופיתוחים בתחום ההיגיינה והבידוד יתקבלו בזרועות פתוחות וכיסים עמוקים. לידיעתם של אנשי החברות הישראליות הפועלות בתחומי מדעי החיים, ושל כל מי שמעוניין לפתח את יחסי הסחר בין ישראל לדרום-קוריאה.
הכותב הוא מרצה ויועץ עסקי ובין תרבותי לשיווק, רכש, מו"מ, רילוקיישן וניהול מש"א מול מזרח אסיה. כמו כן, הכותב הוא יועץ ומרצה לעסקים בקוריאה
לפנייה לכתב/ת 
