לא רק המשלחת מנופחת / פלג בחמישי

החוצפנית

לארד לא אכפת מהכסף

לא כולם יודעים מזה, אבל בימים אלה נערכים בבאקו "משחקי אירופה". 50 מדינות משתתפות במפעל הלא ממש מעניין, ואם לשפוט לפי גודל משלחתנו - 142 ספורטאים ו־75 מלווים - אנחנו מעצמת ספורט. בריטניה הגדולה, יחי ההבדל הקטן, שיגרה 160 ספורטאים. אז מה אם באולימפיאדה האחרונה הם זכו ב־65 מדליות ואנחנו גרפנו 0. אולי לכך התכוונה יעל ארד, כשהתייחסה השבוע למשלחת המנופחת ואמרה ברוב חוצפתה: "בעיניי זה קטנוני. ההרגשה שלי היא שבנושא הזה חזרנו לתקופת הצנע או המנדט הבריטי".

(איור: אופיר בגון)

וזה ממש לא רק הבריטים. 36 מדינות אירופיות חזרו מלונדון 2012 עם מדליות, אבל מבחינת הנפח (לא ההישגים), משלחת ישראל בבירת אזרבייג'ן מדורגת במקום ה־16. גדולה יותר אפילו מהולנד (20 מדליות אולימפיות), וכמעט כפולה מזו של שוודיה (8 מדליות בלבד). אז איך זה שיש לנו פתאום כל־כך הרבה ספורטאים ייצוגיים ברמה הבינלאומית? הסיבה די פשוטה: את המימון למתחרים מספקים האזרים, אז יאללה, אפשר להיסחף ולשלוח גם כאלה שרחוקים מהצמרת העולמית כרחוק באקו מטימבוקטו.

• מכבי? ככה זה כשנותנים לבן של הבוס לנהל
  

ארד היא יו"ר הוועדה המקצועית בוועד האולימפי הישראלי. כעסקנית בחשה בבחירות לראשות הוועד כבר לפני שנים רבות, ובניגוד לדעת חבריה הספורטאים תמכה במועמדותו של צבי ורשביאק - האיש והסיליקון בחלב. כשנשאלה מדוע לא התמודדה בעצמה בבחירות לפני שנתיים וחצי, הסבירה שזה בגלל שהיא "עסוקה מאוד בעולם העסקים". אבל בשביל לעמוד בראש ועדה מקצועית ולנפח משלחות, דווקא יש לה זמן.

יעל ארד(צילום: אורן אהרוני)

רק אל תבקשו ממנה להתעסק במספר הספורטאים המיותרים במשלחת, וגם לא בכמות המלווים שנסעו על חשבון הקופה הציבורית. אנחנו הרי לא בתקופת הצנע, וכמדינה שחיה על חרבה טבעי שעם ארבעת הסייפים שלנו יטוסו שלושה מאמנים, ששני אנשי צוות ידריכו את שלושת שחקני הכדורסל־שלישיות, ושגם לנציגנו הבודד באופני הרים יתלוו שני אנשי צוות. גם גלגלים מישהו צריך לנפח.

הפרובינציאלים

מסר מבלאט לתקשורת הציונית

דייויד בלאט(צילום: AFP)

לפני שניכנס לעובי הקורה, ובטרם יחל מטר הנאצות, בואו נרגיע: דייויד בלאט הוא גדול מאמני ישראל, בכל ענפי הכדור. עם תוצאות לא מתווכחים.

אבל הפסטיבל התקשורתי כמו שהיה פה בחודשיים האחרונים, בכיכובם של כמה חנפנים שטסו לארה"ב, שבר שיאים של פרובינציאליות ופרימיטיביות. השיא היה כשהמאמן חזר ונתבקש לומר כמה מילים לעם בציון שבגלל קליבלנד "מדיר שינה מעיניו".

אוהדי קליבלנד(צילום: AP)

בכלל, בכל פעם שהקאבלירס ניצחו בפלייאוף, כל מיני ילדים עם מיקרופונים טחנו לנו במוח ש"בלאט עשה שחמט!" למאמן שמנגד. כשהוא נוצח, זה אף פעם לא היה שחמט, אלא סתם הפסד בנקודות. ודייויד, חייבים לומר, שיתף פעולה.

כשהקאבלירס עלו ל־1:2 בסדרת הגמר, הוא דיבר בהנאה גלויה על "שבעה מיליון ישראלים שקמים לראות את המשחקים". איזה אדם צנוע. כולם הרי יודעים שאנחנו כבר שמונה מיליון.

גולדן סטייט מול קליבלנד(צילום: רויטרס)

אבל הכי הרגיז את עם ישראל לברון ג'יימס, שנתמך על ידי התקשורת האמריקאית העוינת. איך הוא מעז, השחצן המגעיל הזה, לפגוע בכבודו של גיבור ישראל? למה מיהם האנטישמים הנפוחים האלה מ־ESPN או מ־FOX, שסירבו להכיר בהישגיו של המוח היהודי?

ובכן, על רקע העובדה שאנחנו כבר אחרי החגים, מכיוון שראש הממשלה ושרת התרבות והספורט הפסידו ברכה טרנס־אטלנטית בשידור חי, ולכבוד כל אלה שנפגעו אישית מהבלטת חלקו של לברון על חשבון שגרירנו - נזכרתי בדברים ששמעתי ממאמן גדול אי שם ב־2007.

לברון ג'יימס(צילום: AP)

בלאט, שהוביל את רוסיה לזכייה באליפות אירופה, הוחתם אז באפס פילזן ונשלחתי לראיין אותו באיסטנבול. השאלה האחרונה בראיון הייתה: "אומרים שתהיה הישראלי הראשון ב־NBA", ושימו לב לתשובה של דייויד: "אני לא מעמיד את זה כהישג. יש הרבה אירופים שלא מעוניינים לאמן ב־NBA, כולל מאמנים בכירים מאוד. תשאל את אוברדוביץ' אם הוא רוצה לאמן ב־NBA, והוא יגיד לך שהשתגעת. המנטליות שם לא טובה, סוג המשחק שמשחקים שם לא טוב, זו לחלוטין ליגה של שחקנים, לא של מאמנים". לך תסביר את זה עכשיו לשבעה מיליון סהרורים מתוסכלים.