יגאל בשן: "הייתי המבוגר האחראי בהופה היי"

בסוף 1990 הציף צונאמי של מכתבים את מערכת תוכניות הילדים והנוער של ערוץ 1, ודליק ווליניץ' ישב והקריא קובץ נבחר מהם. הם עסקו בשאלה האם משהו קרה לשלישיית "הופה היי", שכללה אז את יגאל בשן, אהרון פררה ואבי דור, בהתחשב בעובדה שבסוף הפרק הקודם הטנק שלהם עלה על מוקש במהלך סיור ברמת הגולן. "לא יכול להיות שקרה להם משהו, אני לא מאמין שהייתם פוגעים בהם בשביל הסדרה", ציין בהתרגשות אחד הצופים, וחיזק ב"וגם כי הבוקר ראיתי אותם שותים קפה בדיזינגוף סנטר".

גולשי ספות: יש תקומה לריאליטי VIP

 איך צילמו של מצעד הבושה ב"משחקי הכס"

יוסי שטרית: אודישן? היה לי בית ספר בבוקר

אז כן, שלישיית "הופה היי" יצאה בשלום מהסיבוב ההוא בגולן, מהחטיפות, מההליקופטרים ומשאר המסעות שלהם ברחבי הארץ, במהלך כל עונות הסדרה שלא דילגה על אף הזדמנות לקליף האנגר. בעוד יומיים (ב') ימלאו 29 שנים לפרק הראשון שלה, שעלה לאוויר בשנת 1986 (עם ההרכב המקורי – יגאל בשן, עוזי חיטמן ויונתן מילר) והפך את הסדרה ללהיט בקרב ילדים ונוער. הטנק, אגב, היה טנק שהשאיל להפקה צבא הגנה לישראל בכבודו ובעצמו.

הימים ימי הערוץ הראשון והיחיד. הקונספט היה תמים, אפילו פטריוטי, בטח במונחים של היום – אהבת הארץ. שלושה גברים עם גיטרה סיירו ברחבי הארץ, צלחו הרפתקאות משונות ובסוף, כשהגיעו למחוז חפצם – בכל פעם נקודה אחרת במולדת - הם הופיעו בפני ילדי המקום. בהופעות שולבו גם מוזיקאים אורחים לביצועים חד פעמיים. במקביל לטלוויזיה התפשטה "הופה היי" גם לערוצים אחרים – מופעים מצליחים שרצו ברחבי הארץ ואלבומים שכללו את שירי המופע והתוכנית, ושהפכו לקלאסיקות של דור שלם.

כדי להיזכר איפה הכל התחיל צריך לחזור לקדם האירויזיון 1986. יגאל בשן פגש לא מזמן את עוזי חיטמן, והרגיש שפגש נשמה תאומה. הם כתבו יחד שירים והופיעו עם יונתן מילר בשלישייה, וחיטמן ניסה לשכנע את בשן להתחרות בקדם האירויזיון עם השיר "כמו צועני". בשן, למוד ניסיון מקְדַמים קודמים, לא שש לצאת שוב למרדף אחרי הדוז פואה. "היתה לי מזה טראומה", הוא סיפר השבוע ל-ynet. "לקבל שבע נקודות או שלוש נקודות או ארבע נקודות, החלק של התוצאות זה תמיד הרתיע אותי. זה מביך נורא והחלטתי לא לעשות את זה יותר אבל עוזי שכנע אותי. הוא אמר לי שהוא יעלה איתי ונתחלק בפאשלה".

השיר "כמו צועני" הגיע למקום השני בקדם בהפרש של נקודה אחת מהמקום הראשון (שלקח "עולה עולה" של יזהר כהן, אבל זה בסדר, ההגמוניה התימנית בצמרת נשמרה), אבל הפך לשלאגר והציב את השלישייה בחזית עולם הבידור. מפגש מקרי של בשן עם מנהלת מחלקת הילדים והנוער בערוץ 1 העלה אפשרות להפיק סדרה בכיכובם. הרעיון פרוץ דרך: במקום שהילדים יגיעו לאולפן הטלוויזיה, הטלוויזיה תגיע אליהם, למקום שהם גרים בו.

זאת אולי היתה הפעם הראשונה שסדרת טלוויזיה נתפרה על פי שיר: שנה קודם לכן כתב בשן לגידי גוב את השיר "הופה היי", על שם הקריאה המסורתית במסע מים אל ים של הנוער העובד. גוב הופיע בפסטיבל שירי הילדים עם השיר שכלל את השורות " אני כל כך אוהב להסתובב ולטייל ' בכל מקום בכל פינה שיש בארץ ישראל", ובערוץ 1 החליטו ליישם.

המבקרים אהבו בעיקר את החצי הראשון, העלילה, וקצת פחות את ההופעה שבסופו. "מי בכלל רוצה לראות זמרים שרים על הבמה?" כתבה אחת המבקרות דאז. "כמה ילדים שיושבים על חבילות חציר אינם הצדקה לכל, במה ומקרופון עם גיטרה ביד הם לא טלוויזיה". הצופים חשבו אחרת.

"זה היה הרכב של שלושה גברים שמחזיקים גיטרה ושרים לילדים בגובה העיניים", משחזר אהרון פררה ."עד 'הופה היי' וגם אחרינו, לא היה פורמט של שלושה גברים שעומדים על הבמה. כל ילד שלישי היה עומד ליד הבמה עם גיטרה ושרוך כי הוא רצה להיות כמונו. היינו שייכים לעידן התום. העברנו מסרים וסיפרנו על המקומות שבהם הופענו, הכנסנו תוכן. היום השפה היא אחרת, הטכנולוגיה היא אחרת. היום כשאתה בא לפסטיגל כל מה שאתה רואה זה בעצם סיפורים על חייזרים. צריך להשלים עם זה, אני לא בא בטענות חלילה, זה פשוט השתנה".

"תוכנית ילדים בכלל לא היתה בכיוון שלי אז", מוסיף בשן. "עד אז גם לא עשיתי שום דבר לילדים, אולי רק פרפר נחמד פעמיים שלוש אבל זה לא דומה. זאת יצאה יותר תוכנית לכל המשפחה מאשר לילדים, לפחות זה הרושם שקיבלתי מהתגובות ברחוב. כמובן שהיה ערוץ אחד באוויר ולא היה משהו אחר לראות".

הופה היי 0.2

אמנם לא מדובר ביריבות נוסח מחנה-עפרה ומחנה-ירדנה, אבל אוהדי הסדרה נחלקים מי שזוכר חסד להרכב הראשון, המקורי, של בשן חיטמן ומילר, ומי שהעדיף את השני, שכלל את בשן, פררה ודור. הסיבוב של ההרכב הראשון הסתיים ב-1988, כשהסדרה והנגררות שלה היו בשיא הצלחתן, אבל השמועות שריחפו היו על סכסוך בין יגאל בשן ויונתן מילר. ההרכב השני חזר שנתיים לאחר מכן, והחזיק שש עונות נוספות.

הופה היי, היי, היי(צילום מסך)

"אפשר להגיד שאני הייתי יותר הדמות המבוגר האחראי, עוזי היה מהאו"ם ויונתן היה מעין ליצן חמוד", אומר בשן, שבראיון בעבר ציין שהופתע מההצלחה המסחרית העצומה. "אני לא חושב שסיימנו את זה כל כך, הסיום ותחושת המיצוי הגיעו תוך כדי הצילומים. כבר אחרי ההרכב הראשון לא כל כך רציתי להמשיך, אבל היתה אינרציה. הרבה אנשים שמעורבים בזה"

״ניסיתי ליצור קשר עם יגאל בשן וזה לא צלח", אומר מילר, "הוא די התחמק מאלגנטיות. הייתי בחו"ל במשך תשע שנים ולא הייתי בקשר כל כך עם אנשים אבל חזרתי לפני שלוש שנים. ועובדה שהיה את הערב עם הפילהרמונית לזכרו של חיטמן ואף אחד לא הזמין אותי. אני מחוץ ללופ״.

איך נוצר החיבור בין השלישיה?

״אני נכד של רב ומשום מה הזמירות של שבת הכינו אותי להיות הצלע השלישית של הופה היי. זה לא היה החלום שלי, כל החיים שלי זה סוג של זרימה, של פוקסים. עוזי חיטמן ראה אותי באקראי מנגן בפסטיבל ששנינו השתתפנו, ואז הוא הציע לי להצטרף וכל הדברים זרמו בצורה כזאת שאני כוכב טלוויזיה. זה היה דבר מאוד יפה הרגשתי שנגעתי בעם, עד היום אנשים מגיבים לי ברחוב״.

אהרון פררה: "בדרך כלל כששומעים שלהקה מתפרקת בארץ זה בגלל התלכיד. אצלנו המשולש הזה היה מושלם, החכמה היא להסתדר בזמן ברוטו, כלומר לא רק שעה וחצי על הבמה. היינו מעבירים שעות ארוכות וימי צילומים, נסיעות לכל רחבי הארץ. יש המון המון לחצים תוך כדי, וקשיים ואנחנו היינו חברים. פשוט חברים. וזה עד היום ככה"

אז למה בעצם התפרקתם?

פררה: "עבדנו עד 2001 והרגשנו שמיצינו את הרעיון. לא היו מריבות אצלנו, אנחנו עדיין חברים".

בשן: "אני חושב שזה מה שהפך את הסדרה לפופולרית כל כך. הכימיה היתה אדירה בין כולם ומשהו שם עבד. משהו התחבר וזה עבר הביתה. זה והניסיון להעביר את אהבת הארץ בצורה לא דידקטית".

אבי דור: "מה שאני זוכר משם זה את החברות בינינו שראו על המסך. כל היחסים על הבמה היו היחסים גם מאחורי הקלעים. חיכינו במיוחד לשבוע הצילומים כי זאת הייתה חוויה - טבע וטיולים בארץ. היה פרגון מאוד גדול בתוך הדבר הזה שנקרא 'הופה היי'".

איזה קשיים למשל?

"תראי כמה נאיבים היינו אז. היה פרק אחד שצילמנו בקיסריה, שם גילמנו שלישיה שרוצה לחקות אותנו ונקראת 'בומבה היי'. בשלב מסוים, צילמנו בבית מלון ודחפו אותי בעגלת המגבות של המלון כשאני קשור ובסוף גם נופל למים. זה לא היה נורא קשה אבל בוא נאמר שזה לא היה הדבר הכי נעים ליפול לתוך המים עם עגלה של מגבות, אבל עשיתי את זה כי זאת עבודה ואין ברירה. צילמנו את זה ממש על אמת.

"אחרי שסיימנו לצלם, ראיתי את הקטע ואני שם לב שבכלל לא רואים אותי נופל למים מהעגלה, כלומר רואים רק את העגלה. אז הלכתי למפיק ושאלתי אותו 'למה הייתי בפנים בכלל אם לא ראו אותי?'. זאת הייתה הנאיביות שלנו, התמימות הזאת. לא ידענו לזייף מה שנקרא".

כבר מהפרק הראשון זכתה השלישייה לגרופית בצורת ציפי שביט, שרדפה אחריהם לכל מקום בארץ וניסתה להשתחל לבמה ולהשתלב בהופעה: "'הופה היי' היה הרבה יותר משלושה גברים וגיטרה", מספרת שביט, "היה אז רק ערוץ 1 וכולם צפו רק בזה. היו שם יוצרים מצויינים, זמרים מצויינים, ספי ריבלין אגדי ואם יורשה לי להחמיא לי - אז גם שחקנית חביבה כמו ציפי שביט. זה היה הכי טבעי והכי רגיל בעולם. זה היה פאן שקשה לתאר. היייתה שם שמחה".

בהמשך הצטרפה לשביט וריבלין גם שרי צוריאל, וכמובן העז לילוש, שהוחלפה בהרכב השני בכלב דום-דום (שאומץ על ידי אחת המפיקות ונפטר בשיבה טובה ב-2003).  ״ההשראה של העז הייתה רעיון שלי", נשבע מילר. "הצעתי שיעשו אותה כמו האריה מהוליווד ששואג בסוף הסרט וזה התחיל להיות קטע. הבאנו אותה גם להופעות״.

היא הצטרפה להופעות?

בשן: "היא לא נסעה איתנו, לא. והיא גם לא היתה עז מאולפת, היא לא עשתה שום דבר חריג. עז".

למה אתה מתגעגע?

"בעיקר התקופה, שהיתה נאיבית. פחות תחרות, פחות מרפקים, מאוד מיינסטרימית כי היה רק ערוץ אחד. לא היתה תחרות".

זה קידם במשהו את הקריירה שלך?

"אז לא חשבתי ככה, חשבתי שיצאתי מהמיינסטרים ויהיה לי קשה לחזור אליו, ובדיעבד גם לא הבנתי את האחריות הגדולה של לגדל דור על הגב. אבל ממרחק זמן אני רואה שכן, היום חצי מהאולם במופעים שלי הם מבוגרים-ילדים שצפו ב'הופה היי'".