דודו אהרון נשמע מעולה, וזה לא מספיק

דודו אהרון יורה גבוה. הוא רק בן 30 אבל כבר חושב על המורשת שישאיר מאחוריו - רוצה שיזכרו אותו כמו את אריק איינשטיין וששיריו יהפכו לנכס צאן ברזל כמו אלו של זוהר ארגוב. אהרון נתלה באילנות גבוהים אך יש כאלו שמגחכים ואומרים "גבוהים מידי". ייתכן בהחלט שיש לסטיגמה על הזמרים המזרחיים חלק בבוז שדבריו עוררו. והבוז, הגיע לו שלא בצדק.

דודו אהרון. אילנות גבוהים, גבוהים מידי?(צילום: רונן פדידה)

אהרון הוא מהיוצרים היותר מוכשרים בתעשיית המוזיקה הישראלית. ובתעשייה שבה כולם חושבים על הלהיט הבא, דווקא מי שחושב על העתיד הרחוק ואפילו על מילה גדולה כמו "מורשת", הוא ראוי להערכה. ועדיין, "טרמינל 3" הוא לא אלבום לפנתיאון. התחושה לגביו היא שאהרון ירה גבוה - אבל בדרך, החטיא כמה מטרות.

נתחיל בדברים החיובים ויש לא מעט כאלו באלבום. ראשית, אהרון נשמע בו מעולה. השירה שלו השתבחה, הקול שלו נקי מאי פעם וניכר שהוא יודע לכוון בדיוק רב את המיתרים בגרון.

דודו אהרון - "הגורל הזה". לא להיט בכל מחיר

כשמסביבו רבים הזמרים שנשמעים דומים, יכולת ההגשה של אהרון מבדילה אותו לטובה. שנית, אהרון הוא יוצר מוכשר וזה ניכר בשירים השקטים בהם הוא הולך עם האמת הפנימית שלו. הוא לא מנסה להתמסחר ולהביא להיט בכל מחיר.  

עוד ב"מביט מזרחה ":

העם דורש קצב מזרחי

איזה אח: מושיק עפיה יוצא מן הכלל

כולם רוצים פאר טסי, אפילו עומר אדם

ליאור נרקיס מפספס, יואב יצחק מפוספס

"טרמינל 3". עטיפת האלבום(צילום: רונן פדידה)

זמר שכותב ומלחין שיר כמו "הגורל הזה" (להלחנת השיר היה שותף נאור סינוני) נמצא בליגה אחרת מהקולגות שלו ובפער שבכלל לא ניתן להשוואה. מעטים הזמרים שיהיו אמיצים ובוגרים מספיק לכתוב ולשיר שורה כמו "לתת ללב להתפרק ולשכוח, גם אין אדם שמת בסוף מאהבה", ולצאת מזה אותנטיים. בתעשייה שבה כולם מוכרים חלומות ורודים ואשליות מתוקות במילים רדודות, אהרון מטיח את המציאות בפנים ועל כך מגיעה לו מלוא הערכה.

שירים נוספים שראויים לציון לטובה: "נתת לי אותה", "ואם היינו יחד", "נתתי לך ללכת" ו"זר של געגועים". בנוסף, גם החיבור עם דקלה, בשירים "חוץ ממנה" ו"משהו טוב", עושים טוב לאהרון וניכר שהשניים מצאו שפה משותפת.

דודו אהרון ודקלה - "חוץ ממנה". חיבור שעושה טוב

ולצד כל זה, אהרון, שנמצא בתעשייה שבה התחרות העיקרית היא על שוק החתונות, יודע שהוא לא יכול להרשות לעצמו אלבום בלי להיטים שמחים שימלאו לו את לוח האירועים לתקופה הקרובה. שם הוא קצת הלך לאיבוד והסתבך עם עצמו.

"טרמינל 3" הוא לא רק שם האלבום אלא גם שמו של הלהיט הגדול שיצא מתוכו ולכן אין צורך להציגו. מדובר בלהיט שעושה את העבודה וזה מה שחשוב במבחן התוצאה, על אף השורה "מתוקה כמה שאת יפה". יחד עם זאת, הצלחתו של השיר, אינה מעידה על שאר השירים באלבום.

דודו אהרון - "טרמינל 3". שיר הנושא שלא מעיד על הכלל

"הכול קורה בתל אביב", הדואט עם שריף, קרוב לוודאי שיזכה להצלחה בשטח אבל לטעמי הוא פספוס ענקי. שריף הוא זה שישיר שיר על תל אביב? נו, באמת. אהרון לקח את שריף אליו במקום ללכת לעולם של שריף ולכן מי שציפה ליציאה אותנטית בזכות החיבור עם מי שאהרון גדל על שיריו, מתבדה.

אהרון גם צריך לדעת יותר טוב מכולם שהקהל לא קונה את אפקט העדר. כעת, כשכולם הולכים אחרי השירים של אבי אוחיון לדוגמה, דווקא הוא היה צריך לחפש את הקול הבא ולא ולייצר עוד מאותו דבר, כפי שבא לידי ביטוי לדוגמה בשיר "תביני". עוד תופעה ראויה לגינוי באלבום היא קטיעה של יותר מידי שירים מיד לאחר ההתחלה, לטובת קטעי דיבור. לידיעת הזמרים, זה לא מגניב בשום צורה ואפילו מעצבן.

דודו אהרון ושריף - "הכל קורה בתל אביב". פספוס ענקי