סופו של מלאך המוות מאושוויץ. השבוע לפני
במשך שנים חיפשו סוכני המוסד וציידי נאצים אחר יוזף מנגלה, שערך ניסויים אכזריים ביהודים במחנה ההשמדה. השבוע לפני 30 שנה תמו החיפושים, לאחר שמשטרת ברזיל הודיעה חד משמעית - הוא טבע למוות במדינה
במשך שנים חי בדרום אמריקה הפושע הנאצי יוזף מנגלה, שביצע ניסויים אכזריים ביהודים בתקופת השואה. באותן שנים נעשו ניסיונות לאתר אותו, אך ב-21 ביוני 1985 הם הסתיימו - לאחר שמשטרת ברזיל הודיעה כי בבדיקה שנערכה התברר מעל כל צל של ספק כי הוא טבע למוות בפברואר 1979. גם נציג משטרת ישראל, שנכח בבדיקה, אישר כי בעולם יש פושע נאצי אחד פחות.
השבוע לפני - לכל הכתבות
מנגלה למד רפואה בפרנקפורט, וב-1933 הצטרף לס"א, והחל לעבוד במכון המחקר שהקימה המפלגה הנאצית לחקר התורשה וטוהר הגזע. בתחילת המלחמה שימש כקצין רפואה בכוחות הוואפן ס"ס. בשנים 1945-1943 שימש רופא ראשי במחנה ההשמדה בירקנאו הצמוד לאושוויץ; תפקידו העיקרי היה מיון העצירים שהובאו למחנה ברכבות, לעבודה או לתאי הגזים. קורבנותיו כינוהו "מלאך המוות". מלבד זאת ערך ניסויים רפואיים אכזריים בכלואים.
מנגלה התרכז במחקרו המפלצתי בתאומים, כאמצעי לחקר התורשה. אם היה ערך מדעי כלשהו לממצאיו ואם לאו, שיטותיו הבלתי-אנושיות הביאו לכך ששום חוקר המכבד את עצמו לא הסתמך עליהם מאז ואילך. לאחר מלחמת העולם השנייה הוא נמלט לדרום אמריקה.
הרמז הגיע מפרגוואי
בתחילת יוני 1985 פורסם צילום של שלד, שהוצא מקבר בעיר ליד סאו פאולו. "אנו מאמינים בוודאות של 90 אחוז שהפושע הנאצי יוזף מנגלה נהרג בתאונת שחייה", הודיע מפקד המשטרה המקומית. שופט מקומי הורה לפתוח את הקבר ולהוציא את הגופה לבדיקה. ציידי נאצים קיבלו אז בספקנות את הידיעה. להערכתם, היא הופצה על-ידי ידידיו של מנגלה, המעוניינים שהחיפושים אחריו ייפסקו.
הרמז הראשון לפיו מנגלה מת והוא קבור בבית קברות נידח בברזיל הגיע מפרגוואי. גבר ששלח מכתב סיפר כי אדם בשם האנס זלדמאייר, לשעבר סגן המנהל של מפעל שנמצא בבעלות משפחת מנגלה בבוואריה, היה בקשר איתו ועם אחרים שסייעו לו בברזיל.
זלדמאייר היה שם מוכר לציידי הנאצים. כבר בשנות ה-60' של המאה הקודמת חשדו בו כי הוא עומד בקשרים עם מנגלה, במחבואו בדרום אמריקה. משטרת מערב גרמניה פשטה על ביתו של זלדמאייר ושם התגלה כי הוא ניהל התכתבות עם בני הזוג בוסארט, אוסטרים החיים בברזיל.
במערב גרמניה פנו לברזיל וזו פשטה על ביתם של בני הזוג. "מנגלה היה כאן", הם הודו. לדבריהם, לאחר שנה או שנתיים שהוא גר בביתם מנגלה חשף את זהותו האמיתית בפניהם. השניים הוסיפו: "אירחנו אותו בביתנו שנים ארוכות, והוא תמיד פחד שהיהודים יבואו ויתפסו אותו".
בני הזוג סיפרו כי בפברואר 1979 הם נסעו יחד עם מנגלה לחופשה. הפושע הנאצי יצא לשחייה ושם לקה בהתקף לב ומת. לאחר מותו העבירו בני הזוג את הידיעה לגרמניה ובנו של מנגלה, רולף, הגיע לסן פאולו וקיבל מידיהם את חפציו אביו. החוקרים בברזיל הוציא צו מבית משפט, פתחו את הקבר והוציאו את הגולגולת.
הוא חי?
גם אחרי ההודעה הרשמית של ממשלת ברזיל כי מדובר בגולגלתו של הפושע הנאצי עדיין התעוררו ספקות. ב"בילד" הגרמני פורסם כי סוכן מוסד סיפר שמנגלה חי, אך הוא חולה מאוד. על-פי הדיווח, הפושע הנאצי צולם ב-1980 בבוליביה - שנה לאחר שנטען כי מת.
בנוסף העיתון הגרמני "ולט אם זונטאג" ציטט את דבריו של ראש היחידה למלחמה בפשעי הנאצים במשטרת ישראל, שאמר: "הפושע יוזף מנגלה חי". לדבריו, יש סתירות בראיות וסימנים שמעידים שיש כאן ניסיון להטעות את אלה המבקשים לתפוס את מלאך המוות.
מי שעוד הטיל ספק באמינות הדברים היה מארק ברקוביץ', ניצול שואה שהיה משרתו של מנגלה. בראיון ל"פיפל" סיפר ברקוביץ', שגר בניו-יורק, כי "הרופא המטורף פחד פחד מוות מן הים, ולכן אין להעלות על הדעת כי שחה בים וכך טבע". ניצול השואה הוסיף: "מנגלה טבע? הרי פושע זה פחד ממים, מעולם לא התקרב לאגם. לרשותו עמדה בריכה באושוויץ, אבל הוא מעולם לא צלל לתוכה. אין לי ספק שהוא חי ונהנה עתה יותר מאשר אי פעם בחייו כשהוא שומע את הסיפורים על מותו".
בינתיים בנו של הפושע הנאצי פרסם הודעה, שבה נכתב: "אין לי ספק כלשהו, כי הגופה שהוצאה מהקבר בבית הקברות של העיירה אמבו בברזיל היא אכן גופתו של אבי". הרב אברהם קופר, סגן הדיקן של "מכון ויזנטל" לחקר השואה בלוס אנג'לס, אמר אז בתגובה הודעתו של הבן רולף מוכיחה שהוא היה מעורב באופן פעיל במאמצים לחפות על אביו ולהסתירו.
גם גדעון האוזנר, מי שהיה התובע במשפט אייכמן, הטיל ספק במהימנות ההודעה של הבן וכמוהו גם צייד הנאצים סרז' קלארספלד, שאמר כי הודעת המשפחה על מות מנגלה אינה משכנעת. "ברור שהמשפחה מעוניינת להכריז על מנגלה כעת כמת", הוא אמר.
ראש היחידה לחקירת פשעי הנאצים במשטרת ישראל, מנחם רוסק, ניצול שואה בעצמו, אמר: "הייתי רוצה שתהיה לי הזדמנות לראות את מנגלה שוב, והפעם בבית המשפט. בפעם הראשונה ראיתי אותו באושוויץ".
הוא מת
ב-22 ביוני 1985 כינסה משטרת ברזיל את העיתונאים ושם הודיעה רשמית – זו גופתו של מנגלה. "הראיות המדעיות שאספנו בשבועיים האחרונים מוכיחות מעל לכל צל של ספק, שהגופה שהוצאה מהקבר בעיירה אמבו היא גופתו של הפושע הנאצי יוזף מנגלה. לחלוטין אין זה סביר להניח כי בגופתו של כל אדם אחר היינו מוצאים כל כך הרבה סימנים דומים לאלה שניתן למצוא אצל מנגלה בלבד".
רוסק, שהגיע לסאו פאולו, אמר: "אני מקבל את הממצאים כנכונים. פירוש הדבר שיש נאצי אחד פחות ברשימה הארוכה".
אחד הנתונים החשובים ביותר בזיהוי הגופה היה המידע כי ב-1944 נפצע מנגלה בתאונת אופנוע באושוויץ וכי נגרם לו שבר באגן הירכיים. שבר דומה, במקום דומה, אכן נמצא בשלד. עוד ממצא היה רווח בין השיניים הקדמיות, שתאם בדיוק לרישומי הפה של מנגלה, כפי שנמצאו בתיקי הוואפן ס"ס בגרמניה.
על-פי ממצאים אלה ואחרים הכריז ד"ר לסלי לוקש, ראש הצוות האמריקני שהשתתף גם הוא בבדיקות, כי אין לו שום ספק בזיהוי. בעקבות פרסום דו"ח המומחים הודיעה ממשלת ארצות הברית כי היא הורתה לסוכניה להפסיק את החיפושים אחרי הפושע הנאצי.
בגרמניה וגם בישראל נשמעו תגובות מסויגות יותר, גם לאחר ההודעה של ברזיל. בברזיל הודיעו כי בכוונתם להעמיד לדין את בני בזוג בורסט, שנתנו את חסותם למנגלה.
על כוונת המוסד
בשנת 2003 סיפר בכיר המוסד רפי איתן כי ישראל הייתה קרובה ללכידת מנגלה. בראיון לביטאון ארגון נכי צה"ל "הלוחם", סיפר איתן כי בשנת 1960, בעיצומו של המעקב החשאי אחרי אדולף אייכמן, הגיע לידי הצוות מידע על כך שבאותה עיר מתגורר גם מנגלה.
איתן, שפיקד על החוליה של המוסד והשב"כ שלכדה את אייכמן, סיפר: "במהלך הפעילות קיבלנו את המידע על מנגלה. צוות אחד הגיע לכתובת שקיבלנו והחל לנהל מעקב. הצוות הזה אימת את המידע שמדובר במנגלה ושזוהי הכתובת שלו".
הוא הסביר מדוע התנגד, בניגוד לדעתו של ראש המוסד דאז איסר הראל, ללכוד גם את מנגלה.
"חששתי שברגע שנחלק את הכוחות אנחנו עלולים לאבד את אפקט ההפתעה ולפספס את שניהם", הוא אמר. "היה בינינו ויכוח. אני אמרתי: קודם נגמור את המבצע עם אייכמן ונשמור על חשאיות ואחר כך נערוך מבצע מיוחד ללכידתו של מנגלה".
לאחר לכידתו של אייכמן יצא איתן עם צוות מבצעי של המוסד לארגנטינה כדי ללכוד את מנגלה, אבל אז התברר שבינתיים הוא נעלם. ואכן בספר שיצא לאור ב-2007 נכתב כי מנגלה ואייכמן נהגו להיפגש במסעדה בבואנוס איירס.
לפנייה לכתב/ת 
