מה שעשינו ב-1991: על המהפך של קולומביה
עד שהקופה אמריקה בצ'ילה יצא לדרך, הניצחון האחרון של ה"קפטרוס" על ברזיל היה לפני 24 שנים. באותו טורניר. באותה מדינה. אחרי שסגרה את החשבון עם הסלסאו על ההדחה הכואבת במונדיאל וסיבכה את ניימאר וחבריו, קולומביה - פעם נמושה בדרום-אמריקה - רוצה רק דבר אחד: שהפעם זה ייגמר אחרת מאשר בימי ולדראמה. "מר עולם"
הפעם האחרונה, עד שלשום, שנבחרת קולומביה ניצחה את ברזיל, הייתה ב-13 ביולי 1991 בטורניר הקופה אמריקה שהתקיים בצ'ילה. חאמס רודריגס, אחד מגיבורי הניצחון ביום רביעי בלילה, היה אז בן יום.
כמעט 24 שנים עברו מאז שקרלוס ולדראמה הנהיג את נבחרת קולומביה הגדולה ההיא, שגברה אז על ברזיל משערים של אנטוני דה אבילה וארנלדו איגוארן. בהרכב של המאמן פרנסיסקו מטוראנה שיחק אז גם אנדרס אסקובר, שנרצח שלוש שנים לאחר מכן.
זו הייתה תקופה אחרת, זו הייתה קולומביה אחרת. גם המדינה, שנשלטה אז ברובה ע" קרטלי הסמים ושמאות אנשים נרצחו בה מדי יום, וגם הנבחרת, שהשפריצה כישרון אבל סבלה מנאיביות. אחרי אותו ניצחון בשלב הבתים, פגשה קולומביה את ברזיל גם בבית הגמר של קופה אמריקה 1991, והפסידה 2:0. את בית הגמר סיימו ה"קפטרוס" במקום הרביעי והאחרון.
24 שנים אחרי וקולומביה היא מדינה מודרנית, מתקדמת ובטוחה. וכמו המדינה עצמה, כך גם הנבחרת הלאומית שונה לחלוטין. מעמדו של הכדורגל הקולומביאני השתנה מהקצה אל הקצה.
בסגל של 1991 היו רק שלושה שחקנים ששיחקו מחוץ לגבולות המדינה, ולמרות שהיה מדובר בכוכבי על, רק קבוצות קטנות באירופה הסכימו להמר עליהם: קרלוס ולדראמה שיחק במונפלייה, לאונל אלברס בוויאדוליד וברנרדו רדין בצסק"א סופיה. מדהים אבל לגמרי אמיתי: בתחילת שנות ה-90 באירופה פשוט לא האמינו בכדורגלן הקולומביאני.
24 שנים אחרי ובסגל שהגיע לצ'ילה נמצאים רק שניים שמשחקים בליגה הקולומביאנית – ואלו שני השוערים המחליפים. כל יתר 21 השחקנים משחקים בליגות חזקות, כמעט כולם באירופה.
היריבות החדשה
חאמס רודריגס הוא כמובן הסמל של הנבחרת הנוכחית. רק בן 23, אבל מאחוריו כבר 7 שנים של קריירה מקצוענית, שבה הספיק לזכות בתארים לרוב - בארגנטינה, פורטוגל וספרד. מלך השערים של המונדיאל הוא היום אחד הכוכבים הגדולים בעולם ואחד הסמלים של ריאל מדריד, המועדון העשיר בתבל, ששילם עבורו 80 מיליון יורו והפך אותו לשחקן הרביעי הכי יקר בהיסטוריה.
את מונדיאל 2014 סיים חאמס רודריגס בדמעות, אחרי ההפסד הכואב לברזיל ברבע הגמר. זה היה אמנם ההישג הגדול ביותר של הנבחרת בתולדות גביע העולם, אך התחושה של הקולומביאנים הייתה שהגיע להם יותר.
באותו רבע גמר בלתי נשכח באצטדיון בפורטלזה, החליט לואיס פליפה סקולארי, מאמנה של ברזיל, כי הדרך היחידה לעצור את קולומביה היא להיכנס לחאמס ברגליים. והשחקנים שלו עשו בדיוק מה שהוא ביקש מהם.
לא פחות מ-54 עבירות נרשמו באותו משחק כאשר 31 מהן בוצעו ע"י ברזיל. מי שסייע לברזיל היה השופט הספרדי קרלוס ולאסקו קרבאייו, שאיפשר לברזילאים להשתולל ונמנע כמעט מלשלוף כרטיסים צהובים. הוא גם פסל לקולומביה שער שנראה חוקי, של הבלם מריו ייפס.
הקולומביאנים לא טמנו את רגלם בצלחת והתחילו להגיב באופן נוקשה לקראת סיום המשחק. אבל אז זה כבר היה מאוחר מדי. ברזיל כבר הובילה 0:2 מהשערים של צמד הבלמים, תיאגו סילבה ודויד לואיז. חאמס רק צימק בפנדל בדקה ה-80.
כמה דקות לסיום הכניס המגן קמילו סוניגה את הברך בעוצמה לתוך הגב של ניימאר, פצע אותו באופן קשה וסיים עבורו את המונדיאל. בלי ניימאר, ברזיל התפרקה בחצי הגמר מול גרמניה והובסה 7:1.
נבחרת קולומביה חזרה הבייתה גאה, אבל פגועה. התחושה הייתה שנעשה לה עוול וכי לא הגיע לה להפסד. בקיצור, נפתח חשבון מול ברזיל. והיה בכך חידוש היסטורי.
צריך לזכור, בדרום אמריקה יש שלוש נבחרות גדולות - ארגנטינה, ברזיל ואורוגוואי, שזכו יחד ב-9 גביעי עולם וב-37 מתוך 47 אליפויות דרום אמריקה. כל מפגש בין שלוש הגדולות נחשב ל"קלאסיקו" ונשען על היסטוריה ארוכה של משחקים גדולים. יתר הנבחרות ביבשת נמצאות בדרג אחר, גם אם לעיתים מדובר בנבחרות מצויינות.
עד לפני פחות מ-30 שנה, קולומביה נחשבה לנמושה במושגים של דרום אמריקה. נבחרת חלשה ששחקניה עושים במכנסיים כשהם רואים מולם את הכוכבים של ברזיל, ארגנטינה ואורוגוואי. ואכן, בשמונת המשחקים הראשונים של קולומביה מול ברזיל, היא בעיקר חטפה תבוסות. ב-1957 הסלסאו ניצחה 0:9 וב-1977 זה נגמר ב-0:6. אלו היו אז יחסי הכוחות ומבחינת אוהד הכדורגל המצוי בברזיל, לא הרבה השתנה מאז.
אבל לאט לאט הפערים התחילו להיסגר. ב-1985 נרשמה היסטוריה קטנה כשקולומביה ניצחה את ברזיל 0:1 בבוגוטה במשחק ידידות. ב-1991 הגיע הניצחון בקופה אמריקה בצ'ילה. וארבעת המפגשים שהיו לפני המשחק במונדיאל לפני שנה, הסתיימו כולם בתיקו.
דונגה, מאמנה של ברזיל, הצהיר לפני המשחק שלשום: "אני לא חושב שיש יריבות מיוחדת בין ברזיל לקולומביה". אז אולי לא בהיבט ההיסטורי, אבל בהחלט לאור מה שקרה במפגש במונדיאל. ואפשר היה להרגיש את זה במשחק ביום רביעי בלילה.
כשחוסה פקרמן, המאמן היהודי-ארגנטיני של קולומביה, נשאל לפני המשחק אם הוא והשחקנים שלו מחפשים נקמה, הוא ענה: "נקמה זו מילה קשה מדי. אבל חשוב שנוכיח שאנחנו יכולים לנצח את ברזיל".
והם אכן הוכיחו. קולומביה ניצחה את ברזיל כי הייתה טובה יותר, נחושה יותר, מאורגנת יותר ושלא כמו ברזיל – לא תלוייה בשחקן אחד.
אם מול ונצואלה, במשחקה הראשון בקופה אמריקה, קולומביה נראתה לא מפוקסת וחסרת רוח לחימה, הרי שהמשחק מול ברזיל הוכיח שזו הייתה כנראה מעידה חד פעמית.
מול ברזיל זו שוב הייתה קולומביה הדורסנית שאותה ראינו במונדיאל מנצחת את יוון, חוף השנה, יפן ואורוגוואי. שני הבלמים, ספאטה ומורייו, כמעט ולא איפשרו לברזיל להגיע למצבים, וחואן קוואדראדו הזכיר שוב את השחקן המהיר והתחבולן שראינו בפיורנטינה, לפני המעבר לצ'לסי.
נכון שרדאמל פלקאו עדיין נראה כבד ומעט איטי, אבל לצידו תיאו גוטיירס שיגע את ההגנה הברזילאית עם הנגיעות החכמות שלו. ומעל כולם היו אלו שני הקשרים הדפנסיביים, אדווין ולנסיה וקרלוס סאנצ'ס, שהשתלטו על מרכז המגרש וניצחו בעצם את המשחק.
אדווין ולנסיה החמיץ את המונדיאל בגלל פציעה ומעולם לא שיחק באירופה, ולכן הוא מוכר פחות. מאז 2007 הוא משחק בברזיל, שם זכה עם פלומיננזה בשתי אליפויות לפני שעבר בינואר לסאנטוס.
קרלוס סאנצ'ס, שנבחר ל"איש המשחק" מול ברזיל, היה פשוט מדהים. הוא עצר את ניימאר, מנע ממנו לשחק כפי שהוא יודע ותסכל אותו לאורך כל 90 הדקות. ובנוסף ידע להחזיק בכדור ולאפשר לקואדראדו מימין ולחאמס משמאל לפעול בחופשיות.
אוהדי קולומביה, שהיוו רוב מוחץ באיצטדיון ה"מונומנטאל דויד ארייאנו" בסנטיאגו, נזכרו שסאנצ'ס עשה כמעט אותו דבר מול לאו מסי, בקופה אמריקה של 2011, כשקולומביה וארגנטינה סיימו ב-0:0. לסאנצ'ס זו הייתה שנה לא פשוטה. בקיץ שעבר הוא נרכש ע"י אסטון וילה ב-4.7 מיליון ליש"ט, אבל התקשה להסתגל לכדורגל האנגלי. הקשר בן ה-29, המכונה "לה רוקה" ("הסלע"), שיחק שש שנים בוולנסיין הצרפתית ועוד עונה באלצ'ה הספרדית, לפני שעבר לאנגליה.
טים שרווד, המנג'ר של וילה, האמין בו, אבל האוהדים והפרשנים טענו שמדובר בבזבוז כסף. סאנצ'ס, להגנתו, טען כי היה לו קשה להסתגל לקצב המסחרר של המשחק, כשהקשרים נדרשים למסור את הכדור במהירות ולא להחזיק בו, כפי שהוא רגיל. היו לא מעט מאוהדי אסטון וילה ששאלו בתמהון: "איך יכול להיות שסאנצ'ס מצטיין מול ניימאר ונבחרת ברזיל, אבל לא מצליח מול שחקני בורנמות'?".
אפילו ונצואלה היא כבר לא באנקר בשביל ברזיל
בכל מקרה, לאחר המשחק האשימו הברזילאים בעיקר את השופט הצ'יליאני, אנריקה אוסס, במיוחד על כך שלא הגן על ניימאר ושלף לעברו את הכרטיס האדום לאחר שריקת הסיום. דני אלבס אמר: "האשמה היא בשופטים. הגיע הזמן שהם יפסיקו לחשוב שהם הכוכבים הגדולים של המשחק. זה קורה בכל משחק נגד ברזיל, ואנחנו צריכים להיות חזקים ורגועים כדי להתגבר על רגעים קשים".
ניימאר עצמו אמר: "החוקים כל הזמן נגדי. כשקוואדראדו הזיז את הקצף של השופט, הוא לא קיבל כרטיס צהוב. כשאני הזזתי את הקצף נגד פרו, קיבלתי. הכדור פגע לי ביד במקרה, כשנפלתי, וקיבלתי על זה צהוב. ככה זה כשמציבים שופט חלש. לא איבדתי את הראש. אני רק מתעצבן על שופטים שלא שורקים נכון".
זו הייתה ההרחקה הראשונה של ניימאר במדי נבחרת ברזיל והחמישית בקריירה שלו. הוא הורחק ארבע פעמים בתקופה בה שיחק בסאנטוס.
מי שכעס על דברי הברזילאים היה פקרמן שהגיב: "בדרך כלל אני לא מדבר על השופטים. גם כשהפסדתי בגלל טעויות שיפוט, כמו מול ברזיל במונדיאל, לא דיברתי על השופטים. אבל היום קולומביה ניצחה כי הייתה טובה יותר, ולא בגלל השופט".
דונגה לא האשים את השופט אלא בעיקר את שחקניו. "קולומביה הוכיחה שהיא נבחרת מאוד מנוסה. והשחקנים שלנו לעיתים שכחו לשחק כדורגל ונגררו לפרובוקציות שלהם", הוא אמר, "ברזיל צריכה לשחק כדורגל, לא ללכת למלחמה. אנחנו צריכים להתרכז במה שאנחנו טובים בו".
דונגה הוסיף משפט נוסף: "זה נראה שקולומביה נלחמה על צלחת של אוכל". בקולומביה היו רבים שראו בכך עלבון, ניסיון להשפיל אומה שלמה. אם כי אחרים סברו כי המאמן הברזילאי בסך הכל החמיא ל"קפטרוס" על רוח הלחימה שלהם.
הבעיה היא שבמשחקה הבא, מול ונצואלה ביום ראשון בלילה, ברזיל תשחק בלי ניימאר המורחק, השחקן היחיד שיש לה שיכול לעשות את ההבדל. אגב, קולומביה הבינה זאת, הצליחה להוציא אותו משיוויו משקלו – וניצחה.
ברזיל, בלי ניימאר, היא נבחרת בינונית, לא יותר. בניגוד לארגנטינה למשל, שלצד לאו מסי יש לה עוד כמה שחקנים ברמה גבוהה, לברזיל הנוכחית פשוט אין שחקנים כאלו. בעבר ברזיל הייתה מנצחת את ונצואלה גם עם ההרכב השלישי שלה, אבל הימים הללו חלפו עברו, ולכולם ברור שלסלסאו מצפה משחק קשה, במיוחד כשהיא תחסר את הכוכב הכי גדול שלה.
למזלה של ברזיל, ההתאחדות הדרום-אמריקנית החליטה שניימאר יוכל לשחק ברבע הגמר, למרות שצבר בשני המשחקים הראשונים שני כרטיסים צהובים וכרטיס אדום. אבל קודם לכן ברזיל צריכה לנצח את ונצואלה כדי להעפיל לרבע הגמר.
אם לפני המשחק בסנטיאגו ביום רביעי בלילה, הייתה תחושה שקולומביה הגיעה לא מוכנה לקופה אמריקה, עכשיו ברור לכולם שזו הייתה טעות. "הייתה לנו כל הזמן אמונה בשחקנים ובקבוצה", אמר המאמן פקרמן אחרי הניצחון, "המשחק הזה הוכיח שוב שהנבחרת הזו רק הולכת ומתחזקת כל הזמן".
ה"קפטרוס" ישחקו ביום ראשון בערב מול פרו והמטרה תהיה להמשיך באותה דרך. ואחרי הניצחון על ברזיל, אפשר להבין מדוע קולומביה נחשבת למועמדת לגיטימית לזכות בקופה אמריקה ולקבל הכרה כאחת הגדולות של היבשת.
לפנייה לכתב/ת 
