מבוגר אחראי או כלום. מי זו הקהילה הבינ"ל?

בימים האחרונים, לאחר שהחליטה אגודת הסטודנטים הבריטית לתמוך בתנועת החרם על ישראל BDS, קרא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לקהילה הבינלאומית לעמוד דווקא לצדה של ישראל, ולא לתת יד לחרמות כאלו.

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

מניה בטוחה להשקעה. ביטחון הוא מלך העולם / פרופ' אנה ליאנדר

אולי בהוואנה ירקחו תבשיל לשלום קולומביאני / חוויאר פרננדו טורס פרסיאדו

ישראל-גרמניה, 50 שנה: עדיין לא חברות אמת / ד"ר פליקס ברנסקוטר

היום שבו חברות יתבעו את האיחוד האירופי / פרופ' יורם הפטל

למעשה, זו לא הפעם הראשונה שבה, על מנת להתמודד עם קושי הניצב לישראל בזירה הבינלאומית, קורא מנהיג פוליטי ישראלי לתגובה או פעולה של הקהילה הבינלאומית. כך עשינו מול מטחי טילים מעזה, דיפלומטיה פלסטינית באו"ם, וכמובן תוכנית הגרעין האיראנית. ההיגיון לכאורה פשוט, ישראל רואה את עצמה כחלק ממשפחת העמים, וכמו בכל משפחה, גם כאן, כשיש צרות - הדבר הסביר לעשות הוא לבקש עזרה מהסביבה המשפחתית, והלכאורה תומכת.

חרם על ישראל. חבר בתנועת BDS(צילום: AP)

מושג שצמח לאחר מלחמת העולם השנייה

הרי כשנתניהו קורא לקהילה הבינלאומית להתערב בעצירת תוכנית הגרעין האיראנית, הוא בעצם אומר למדינות אחרות בעולם שהוא מצפה מהן לפעול משום שאיראן מתנהגת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם אופני ההתנהגות המקובלים מחברה בקהילה הבינלואמית. התפיסה היא שישנם כאלה כללי התנהגות, ושבמצבים שבהם אלה מופרים בין שעל ידי איראן, החמאס או אגודת הסטודנטים הבריטית, ראוי לצפות מהקהילה הבינלאומית להתערב ולמנוע את הפרתם או לפחות לפעול להשבת הסדר על כנו. כך שהקהילה הבינלאומית היא כמו קאנטרי קלאב אקסלוסיבי וסגור רק למדינות - ובמסגרתו נקבעים כללי התנהגות ואמות המידה ללגיטימיות, לפיהם ניתן להעריך אם המדינה פועלת ברוח הקהילה הבינלאומית או שמא היא הילד הרע ששובר את הכלים והכללים ומביא על עצמו צעדי עונשין.

מועדון אקסלוסיבי וסגור רק למדינות? מנהיגי שבע המדינות המתועדות בעולם(צילום: רויטרס)

עכשיו אולי ברור יותר מה עומד מאחורי השימוש במושג הקהילה הבינלאומית, אבל עדיין לא ברור לנו למי אנחנו מתכוונים, ובמילים אחרות - מיהי הקהילה הבינלאומית? האם הקהילה הבינלאומית היא אכן בינלאומית ומייצגת את כלל המדינות בעולם, ואם כן - איך נקבעים הכללים שעל פיהם מצופות החברות בקהילה להתנהג.

היי קהילה, שימי לב אלינו

אחרי הכול, הזירה הבינלאומית היא אנרכית, כלומר זירה נטולת ריבון, נטולת שלטון חוק, ונטולת ממשלה, שאולי מה שקובע בה הוא לא נורמות ואידיאלים, אלא העוצמה של המדינות ויכולתן לממש את האינטרסים האנוכיים שלהן. ואם אכן כך, הרי שמושג הקהילה הבינלאומית הוא רק שם קוד לעריצותן של המעצמות הגדולות, וליכולת שלהן לנצל את האנרכיה וחלוקת העוצמה ולקבוע את הסטנדרטים הבינלאומיים באופן שמשרת את האינטרסים שלהן. או אז קריאה לקהילה הבינלאומית היא למעשה ניסיון להפנות את תשומת לבן של המעצמות הגדולות שמשהו בעולם מתנהל לכאורה בניגוד לסדר אותו הן קבעו. ואז השימוש במושג הקהילה הבינלאומית הוא רק ניסיון רטורי לכבס מילים ולצייר הסכמה חובקת עולם וכוללת לגבי מהו העולם ואיך ראוי להתנהג בו.

ועדיין, בין שהקהילה הבינלאומית מבטאת תפיסה של מועדון חברים בין-מדינתי שמבסגרתו נקבעים כללי ההתנהגות הרצויים והמקובלים בקרב כל מדינות העולם ובין שזהו רק מונח רטורי שבא לכסות על השליטה של המעצמות בסדר הבינלאומי, ראוי לשאול מה עומד מאחורי הנטייה של ישראל, ושל מדינות נוספות, לקרוא לקהילה הבינלאומית לפעול או לקחת אחריות, כל פעם שהמצב נדמה ויוצא משליטה. איזה צורך ממלאת הקהילה הבינלאומית? ולמה אנחנו לא יכולים (או רוצים) להסתדר לבד?

בסוף נגלה שאין מבוגר אחראי שיעשה סדר בבלגן. נתניהו(צילום: אוהד צויגנברג)

כשמדינה או מנהיג קוראים לקהילה הבינלאומית לבוא לעזרתם או לחילופין לקחת אחריות על סיטואציה משברית, יותר מהכול הם מבקשים להכריז שהם בעצמם חלק מאותה קהילה. מהבחינה הזו, יותר משזו קריאה לסיוע, זו למעשה הכרזת שייכות. כשישראל קוראת לקהילה הבינלאומית להתערב בתוכנית הגרעין האיראנית או לסייע לה מול תנועת החרם הגלובלית BDS, היא לא באמת מצפה להתערבות. למעשה היא מצפה להכרה. להכרה לא רק בכך שהיא חלק ממשפחת העמים ולפיכך זכאית לתמיכה. בקריאה שכזו, מנסה ישראל - או כל שחקן בינלאומי -להגדיר, למסגר ולאכוף חלוקה ל"טובים" ו"רעים", ללגיטימיים ולא לגיטימיים.

מקל שליחים?

אם כך, הקהילה הבינלאומית היא לא יותר ממקל העובר משליח לשליח, ישראל תמשיך לקרוא לקהילה הבינלאומית למנוע חרם אקדמאי, ואילו תנועת החרם תמשיך לקרוא לקהילה הבינלאומית לתמוך בחרם כדי לתמוך בזכויות הפלסטינים, והפלסטינים ימשיכו לקרוא לקהילה הבינלאומית לפעול כדי שישראל תפסיק לבנות בהתנחלויות. וכך חוזר חלילה, כולם יקראו לקהילה הבינלאומית להתערב, לקחת אחריות ולפעול. על כתפיה של הקהילה הבינלאומית, ישות שלא באמת קיימת במציאות, וככזו נטולת מנהיגות, מבנה ארגוני, יכולת פעולה ואף קול אחיד, על הכתפיים הדמיונות הללו, כל כך קל - כמעט פשוט - להטיל אחריות ולצפות לפעולה.

רק שבסוף אנו עשויים לגלות שגם אין מבוגר אחראי שיעשה סדר בבלגן ושגם אנחנו כבר מזמן לא לוקחים אחריות, ובטח שלא מנסים ליצור קהילה של ממש.  

מור מיטרני היא תלמידת מחקר במחלקה ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה עוסקת בהשפעת תהליכי גלובליזציה על מושג הקהילה הבינלאומית

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם", שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים