מצא את האפיקומן
כשחזר לישראל ממסע של תשע שנים באירופה, אף אחד לא חשב שיוביל את הפועל אילת לאחת הסנסציות הגדולות בספורט הישראלי, אבל אחרי שהעיף את מכבי ת"א בדרך לגמר הפלייאוף, אפיק ניסים כבר מסמן את המטרה הבאה: "עשינו משהו יפה, הדחנו את מכבי, אבל לקחת אליפות? אז באמת יזכרו אותנו"
אפיק ניסים הוא לא בדיוק שחקן הכדורסל הישראלי הטיפוסי. בזמן שכמעט כל כישרון צעיר שהתרוצץ על הפרקט חלם להגיע למכבי ת"א, הוא רצה משהו אחר. "בגיל 16, כשראיינו אותי לעיתון, אמרתי שאני רוצה לשחק בחו"ל", הוא משחזר. "אני שמח שהלכתי אחרי החלום".
ניסים באמת עשה חתיכת סיבוב באירופה לפני שנחת בהפועל אילת. הוא היה בן 23 כשעזב את הארץ, כפוטנציאל מבטיח שגדל במכבי ראשל"צ ולא הצליח להקפיץ את הקריירה בישראל לשלב הבא, וחזר כשחקן ותיק שראה כמעט הכל. הוא בילה תשע שנים ביבשת. זכה באליפויות בצרפת, בסלובניה ובצ'כיה, הוביל את בי.סי קייב לפיינל־פור של היורוקאפ.
הנדודים האלו כנראה הכינו אותו לרעידת האדמה שחולל בכדורסל הישראלי. כששב לכאן לפני שנתיים והגיע לאילת, רגע לפני שנפתחה העונה, ההחתמה הזו לא עשתה יותר מדי רעש. אילת בדיוק חזרה לליגת העל, וניסים אמנם נחשב שחקן חשוב ועוגן אמיתי, אבל לא סופרסטאר שיכול להביא את המועדון להישגים. ככה זה שאתה משחק כל כך הרבה שנים מתחת לרדאר, וגם ממעט להופיע בנבחרת.
עכשיו כבר אף אחד לא מפקפק בו. אחרי עונה אחת בחצי גמר הפלייאוף, ועוד אחת בגמר הגביע, השנה השלישית באילת היא באמת גלידה. בגיל 34, ניסים כיכב באחת הסנסציות הגדולות שראינו בספורט הישראלי: אילת הדהימה את מכבי ת"א והדיחה אותה מהפלייאוף בחצי הגמר (דבר שלא קרה מאז 1993), אחרי שמחקה פיגור 2:0 בסדרה.
ניסים עשה היסטוריה, אבל לא מסתפק בה. השבוע ינסה לבצע את הצעד הנוסף, להשלים את המסע ולהביא אליפות מופלאה לדרום. המשוכה שעומדת בפניו, הפועל ירושלים, גבוהה במיוחד. מצד שני, הוא וחבריו כבר הוכיחו ששום דבר לא מפחיד אותם. קבוצה שאיש לא ספר, שהחליפה מאמן באמצע העונה, רחוקה שני משחקים מאליפות.
"טבעי שיש רעש וחגיגות סביב ההישג הזה, כי זה קורה פעם בעשרים שנה", אומר ניסים. "זה כיף, אבל בכדורסל עובר יום, עוברים יומיים, ויש את המטרה, שהיא לרדת לקרקע ולנצח בגמר. עשינו משהו יפה, הדחנו את מכבי, הגענו לגמר, אבל לקחת אליפות? אז באמת יזכרו אותנו".
"יש לנו הזדמנות לעשות משהו גדול"
לכל אורך הדרך הקבוצה שלו הייתה אנדרדוג, וכך היא גם תגיע לצמד המפגשים עם ירושלים (הראשון מחר באילת). "ברבע הגמר מול מכבי חיפה, לא הרבה האמינו שנעבור אותם. אחרי שעברנו את חיפה, לא האמינו שנעבור את מכבי ת"א. עכשיו לא מאמינים שנעבור את ירושלים. היינו העונה לא מעט פעמים עם הגב לקיר, והחבר'ה ידעו להתעלות. אני מקווה שנבין שיש פה משהו מיוחד, שלא קורה הרבה בכדורסל הישראלי. נצטרך לבוא עם האנרגיות הנכונות".
כמה זה משפיע שלא לוקחים אתכם בחשבון?
"כל שחקן לוקח את זה אחרת. יש כאלה שזה נותן להם יותר מוטיבציה ויש כאלה שלא מתייחסים לזה. יש לנו רצון להצליח, וזה חזק יותר מזה שלא סופרים אותנו. האמונה שאנחנו יכולים לעשות את זה מול מכבי ת"א הגיעה במהלך המשחק השלישי. בסוף הרבע השלישי היה שינוי שקשה להסביר. לא חשבנו על מה יהיה, באנו לשחק בת"א, היינו כבר במינוס 13 וקרה שם משהו. משהו באווירה של השחקנים, משהו בביטחון שלנו ובחוסר הביטחון של מכבי.
"אחרי שניצחנו וחזרנו לאילת, אמרנו לעצמנו: 'אוקיי, ניקח את זה משחק־משחק'. הגענו למשחק הרביעי בבית עם אנרגיות מאוד חזקות וניצחנו בצורה משכנעת. המשחק החמישי? מה שהיה שם מבחינת האנרגיות שלנו היה פשוט מדהים".
העובדה שהעפתם את מכבי ת"א מעצימה את ההישג שבעלייה לגמר?
"לפני שעברתי לאירופה, כשהיינו מגיעים לשחק מול מכבי היו אומרים: 'עוד לא עלינו במדרגות וכבר 15 הפרש למכבי'. בשנים האחרונות דברים השתנו, יש יותר שוויוניות. כיף לשחק בהיכל של מכבי, מול 10,000 צופים, ולהיות חלק מהאווירה וההיסטוריה הזו. ההישג הגדול, מעבר להעפלה לגמר, הוא החזרה מפיגור של שני משחקים".
האופוריה לא תפגע בכם בגמר?
"גם אחרי שעברנו את רבע הגמר הייתה תחושה שעשינו את שלנו, וגם עכשיו נגד מכבי ת"א, אבל אין הרבה זמן לחשוב או להיכנס לאופוריה, אנחנו מאוד רוצים את זה. העונה שלנו הייתה מלאה עליות וירידות. היו משחקים ממש לא טובים ונפילות לא נעימות, והיו רגעים שהראינו אופי וניצחנו משחקים גדולים בחוץ. בפלייאוף הזה אנחנו יותר בוגרים ויותר מבינים את הסיטואציה. זה הזמן שלנו להתרכז רק בכדורסל, ופה נימדד כשחקנים וכקבוצה. כי יש לנו הזדמנות לעשות משהו גדול".
"אני מודע לתדמית שלי. זה מתחיל מהגובה"
ניסים שלם עם ההחלטה לבלות כל כך הרבה שנים באירופה. "הייתי כל כך נחוש לשחק בחו"ל, להוביל קבוצות לתארים, ללמוד שפות חדשות, לעשות דברים שאחרים לא עושים, להריח ולהרגיש משהו אחר", הוא מסביר. "זכיתי בתארים, וזו התמורה הכי גדולה. כשאתה שחקן זר שמוביל קבוצה לתארים בחו"ל ומסקרים אותך בעיתונים כמו ל'אקיפ וגאזטה, זה התגמול לכל הדברים הטובים שעשיתי. גם הכרתי את אשתי בחו"ל, אז זו הייתה בחירה נכונה. חזרתי אחרי תשע שנים כי זה הרגיש לי נכון, ואני שלם עם ההחלטה שלי".
אולי בגלל התקופה הממושכת בחו"ל, למרות קריירה מוצלחת ועתירת תארים וניסיון, לניסים אין מוניטין ואבק כוכבים כמו שחקנים ישראלים אחרים. במהלך טקס בחירת מצטייני העונה שלשום, המנחה רשף לוי צעק לו: "אתה בכלל לא נראה כמו שחקן כדורסל". ניסים חייך וענה: "אתה לא הראשון שאומר לי את זה".
אתה מרגיש מקופח?
"זה לא מפריע לי. לגבי הסיקור שלי בשנים ששיחקתי בחו"ל, זה הגיוני. גם היום אני רואה שישראלים שמשחקים באירופה זוכים לפחות תשומת לב מהשחקנים בארץ. טוב לי ונוח עם הסיטואציה הזו. את ההכרה קיבלתי בחו"ל. מי שבתוך הכדורסל יודע שעשיתי הרבה דברים יפים, ואני יודע את זה, וזה מספיק. יש מאמן שהוא גם פיזיולוג, אילן סלע, שמלווה אותי הרבה שנים ועוזר לי גם בקטע הפיזי והמנטלי. הוא לימד אותי לשמור על פרופורציות. אני מודע לתדמית שלי. זה מתחיל מהגובה, אני לא כזה גבוה (1.85 מ'). טוב לי עם זה. לעמוד בקדמת הבמה מבחינתי זה לקחת אליפות. שם נימדד וזה מה שיזכרו".
אז אילת היא מקום שמתאים לך.
"נכון. אני כבר שלוש שנים באילת, וכל שנה אני יותר ויותר נהנה מהאנשים, מהאווירה והים. חזרתי לארץ אחרי הרבה שנים, הפועל אילת קמה מחדש באותה שנה, התפתחנו יחד ואני שמח להיות חלק מהדבר הזה. כיף להיות חלק ממשהו מצליח. השנה יש לנו הזדמנות לעשות משהו מעבר לזה. אני רוצה לעשות היסטוריה. הבסיס שלנו, וזה הדבר הכי חשוב, הוא טוב. יש לנו חיבור טוב בחדר ההלבשה, יש חבר'ה טובים וחיבור מצוין בין ישראלים לזרים.
"העיר אילת בהחלט מוסיפה. זה שונה כאן. המרחק עושה את שלו ואני רואה את זה לטובה. זה כמו שהיו מדברים על גליל־עליון. אנחנו מנותקים, לא בקונוטציה השלילית, מכל הבלגן. מתאמנים, אוכלים ומבלים ביחד. האווירה בעיר רגועה ומרגיעה. זה חלק מהאופי וההצלחה של הקבוצה. יש אנשים שרואים לשלילה שלא מסקרים אותך מספיק, אבל אני רואה את זה לחיוב. יש לנו את השקט שלנו, אין לחץ".
אם תזכו באליפות כבר לא יהיה לך שקט.
"אני לא מתעסק בזה. זה משהו שלא קורה הרבה ונדע להתמודד עם אור הזרקורים. ג'ו דאוסן אמר לי: תיהנה מהסיטואציה, תיהנה מהרגעים האלה ומההצלחה. הוא צודק. צריך ליהנות מהאווירה, מהאתגר. יש קלישאה על ספורטאים: כשהם רואים פסגה, הם רוצים לכבוש אותה, ואחרי שעשו את זה הם פתאום מסתכלים למעלה ויש עוד אחת ועוד אחת. אני מאמין ומקווה שלא נסתפק במה שעשינו, נדע לעצור את משחק הריצה של ירושלים, נשחק חכם ונבין שיש לנו הזדמנות לעשות משהו גדול".
לפנייה לכתב/ת 
