"המפגע הבודד" מכה שוב
שלהוב דתי, הטפות של אנשי דת קיצונים וסדרות טלוויזיה שמטפחות את הרגש הלאומני. גם אם נראה שהפיגועים של הימים האחרונים הם יוזמה של בודדים, הרי שמדובר כאן בהכוונה של ארגוני הטרור הפלסטיניים
פיגוע הדקירה בשער שכם הבוקר (א') נראה כעוד אחד מאותם "פיגועי בודדים" – אירוע שלכאורה אי אפשר לצפות אותו ואי אפשר להיערך לקראתו מודיעינית ומבצעית מפני שהוא פרי יוזמה של אדם בודד, אולי מתוך דחף פתאומי. אבל למעשה אין זה כך.
גם הפיגועים הספורדיים הללו מתרחשים על רקע ומסיבות פחות או יותר קבועות. במקרה הנוכחי, כמו ברצח הסטודנט דני גונן ביום שישי, אפשר לראות כמה סיבות שהניעו את המפגעים הפלסטיניים. העיקרית שבהן היא ההשתלהבות הדתית בחודש הרמדאן. זה לא רק עניין של הטפות שהם שומעים ושל רגשותיהם הדתיים, אלא גם הצום הממושך, השינוי הקיצוני בסדר היום, העירוב בין חיים רגילים ועבודה לבין חוסר שינה בלילות – כל אלו יוצרים מצב שבו ברחוב המוסלמי בכל העולם, וגם ברשות הפלסטינית, עולה הרגישות וכך גם הכעסים.
אחת הסיבות היא שמעשה רצח אחד כמו זה שהיה ביום שישי ליד מעיין עין בובין מיד מחולל ניסיונות חיקוי, בעיקר בקרב אנשים שגם ככה היו שרויים בכעס או תחת שלהוב דתי או שרצו להוכיח לסביבתם משהו. סיבה נוספת היא הכוונה של ארגוני הטרור האיסלמיסטיים, ובראשם חמאס והג'יהאד האיסלמי. רוב המשתתפים בפיגועים קשורים בדרך זו או אחרת לאחד המעגלים החיצוניים שמושפעים מאמצעי התקשורת של חמאס ומהטפות של אנשי דת קיצוניים, ואף שהפיגוע עצמו לא נעשה בפקודה ישירה, ההכוונה או ההשראה באה מארגון טרור איסלאמיסטי זה או אחר שמטיף למעשים כאלה. כך למשל אפשר לומר שחמאס, שלקח אחריות על רצח דני גונן ביום שישי, הכין את הרקע לרצח הנוכחי.
המטרה: אנשי כוחות הביטחון
אפשר להזכיר סיבה נוספת, והיא גל הקנאות האיסלאמיסטי השוטף כרגע את המזרח התיכון כולו. גם הוא יוצר סוג של השראה. עיקר הפיגועים בתקופה האחרונה כוונו דווקא נגד אנשי כוחות הביטחון וזה נובע משני דברים: הראשון, קל לזהות את אנשי כוחות הביטחון הישראליים בתוך קהל רב ולא נחוץ מעקב או תנאים מיוחדים כדי לפגוע בהם.
השני: ארגוני הטרור משתדלים כרגע לפגוע רק באנשי ביטחון והחמאס מאוד מקפיד על כך. אין להתפלא אם בחקירה יתברר שהדוקר בשער שכם היה מוסלמי אדוק שהיה בקשר כזה או אחר עם חמאס או עם התשתית שלו.
דווקא הרשות הפלסטינית משתדלת באחרונה להוריד את גובה הלהבות ולהתמקד ב"אינתיפאדה המדינית", ופיגועים כאלה לא מסייעים לה. גם אין סימן ברחוב וברשתות החברתיות שיש כוונה של רבים להתאחד ולפתוח באינתיפאדה עממית, אבל התסיסה בשטחי יהודה ושומרון נמשכת והיא עולה ויורדת בגלים. את הגל הנוכחי ישראל ניסתה לשכך באמצעות הטבות וחופש תנועה לפלסטינים, אבל מתברר שההטבות הללו אינן עושות רושם על המפגעים הבודדים.
המשטרה נוקטת את האמצעים שהיא יכולה, בראשם הצפת האזורים המועדים (בעיקר מזרח ירושלים) באלפי שוטרים שעצם נוכחותם גם מרתיעה וגם מונעת פיגועים. אלא שלא כל השוטרים הללו נעים בשטח עם אפודי מגן ובכוננות, וכך מדי פעם נופלים שוטר או שוטרת מג"ב, חייל או חיילת, טרף למפגע בודד. חייבים לציין לשבח את איש מג"ב שנדקר היום על תגובתו המהירה וקור הרוח שגילה למרות פציעתו הקשה.
לפנייה לכתב/ת 
