האם הדרוזים בסוריה רוצים סיוע מישראל?
דאעש וג'בהת א-נוסרה הולכים ומתקרבים לדרוזים בדרום סוריה, ואלה חוששים לחייהם, על רקע הפקרתם על ידי משטר אסד למרות שנים רבות של נאמנות למשטר זה. אבל האם הם באמת רוצים שישראל תתגייס לעזרתם?
הדרוזים בסוריה נמצאים בימים אלה במצוקה רבה. בכל יום שעובר, מתקרבים הארגונים הג'יהאדיסטיים אל שטח ריכוזם בסווידא, בדרום סוריה. לקראת העימות הצפוי בין הדרוזים לבין "מטורפים" מ"המדינה האיסלאמית" (דאעש) וג'בהת א-נוסרה, עולות הקריאות בישראל לסייע להם משום שהם בני עמם של הדרוזים הישראלים, שהם ללא ספק אחים נאמנים ליהודים בהגנה על הארץ. רבים גם מתנגדים לכך מכיוון שהדבר עלול לסבך את ישראל במלחמת האזרחים הסורית. לפני ההתלבטות אם יש לסייע או לא, יש לשאול את השאלה: האם הדרוזים בסוריה מעוניינים בכך?
מחאת הדרוזים: "ישראל מטפלת בפצועי דאעש ולא בקרובים שלנו"
עוד חדשות בעולם :
מסמכי ויקיליקס: הכסף הסעודי בחש בעולם
תערובת אסקוט: למי הכובע המוזר בעיר?
חתולה שהצילה ילד מתקיפת כלב זכתה בפרס
מתהדק המצוד אחרי הרוצחים הנמלטים
דחיקת הג'יהאדיסטים לשטח הדרוזי
בימים האחרונים הראו אמצעי התקשורת תמונות אופטימיות של החיילים הכורדים, בהם נשים רבות, צועדים בתל אל-אביד בצפון סוריה על אדמות שהיו בידי דאעש עד לאחרונה. הניצחונות הכורדיים וההתקדמות של כוחותיהם דרומה לכיוון מפקדת "המדינה האיסלאמית" בעיר א-רקה בחסות ההפצצות האמריקניות הן החדשות הטובות. חסימת המעברים הצפוניים אמורה לחנוק את דאעש צבאית וכלכלית. אולם התוצאה לטווח קצר תהיה דחיקת דאעש-סוריה דרומה לכיוון הגבול עם ירדן וישראל.
לתהליך זה השלכות על הדרוזים. באזור סווידא חיים כ-450 אלף דרוזים בקירוב. בזמן שדאעש אינו בוחל ברצח "הכופרים" הדרוזים, ארגון ג'בהת א-נוסרה מנסה להציג עצמו כפרגמטי יותר. הארגון התנצל על הטבח המזעזע שבו נרצחו בין 20 ל-40 דרוזים בכפר קלב-לוזה, בג'בל סומאק שבמחוז אידליב, צפון סוריה. לפי פרסומים בתקשורת הערבית, מנהיג חזית א-נוסרה, אבו מוחמד אל-ג'ולאני, שלח לדרוזים מסר מרגיע, לפיו אין לו כל עניין בעימות עמם.
הפקרת הדרוזים בידי המשטר הסורי
הצבא הסורי הובס בקרבות נגד המורדים בדרום ונסוג לאחרונה משטח סווידא. חטיבה 52 שהייתה אמורה להגן על האזור התפוררה. הדרוזים חסמו את הגישה למחסני התחמושת שהחיילים הסורים ניסו לקחת עמם בנסיגתם. הכוחות לקחו עמם את הנשק הכבד והם ככל הנראה נותנים עדיפות להגנה על מרכזי הערים - דמשק, חלב וחומס. בנוסף, החיילים קיבלו הוראה לפנות את מחסני הקמח, ואף רוקנו את העתיקות מהמוזיאונים באזור.
כשפנו מנהיגים דרוזים בבקשה למשטרו של בשאר אסד לחמש את הדרוזים, הם נענו להפתעתם כי לא יקבלו את הסיוע בגלל המספר הגדול של משתמטים משירות בצבא הסורי - 27 אלף. הנשיא אסד דבק בעמדתו, לפיה אין לגייס חיילים להגן רק על שטחם, דבר שעלול להביא להקמת מיליציה דרוזית מקומית וייצור אוטונומיה בסגנון שטחי הכורדים בצפון. משמעות הדבר היא שהדרוזים ששירתו בנאמנות את צבא אסד במשך 45 שנה, גם ברגעים הקשים ביותר, הופקרו לחלוטין, והם נתונים עתה לחסדיהם של הג'יהאדיסטים האכזריים ביותר.
עתה מעלים דרוזים רבים שאלות קשות: האם הצבא הסורי הפקיר אותם על מנת להענישם על סירובם להתגייס? האם המודיעין הסורי אף נתן אור ירוק לדאעש להתקיף את סווידא כנקמה על כך? הדרוזים בסווידא נותרו מנותקים מהמדינה הסורית והם תלויים בסיוע חומרי שהם מקבלים מהדרוזים בישראל ובלבנון, אולם בקרוב יזדקקו ליותר מכך.
לאחרונה הפגינו הדרוזים בישראל לאות הזדהות עם אחיהם בסוריה. מנהיגים דרוזים ובראשם המנהיג הרוחני של העדה, מוואפק טריף, פנו לראש הממשלה ולרמטכ"ל בבקשה לסייע למניעת טבח בדרוזים. ישראל פנתה לארצות הברית בבקשה לסייע לדרוזים בסוריה דרך הגבול הירדני. אולם הדרוזים בסוריה לא ביקשו באופן רשמי וגלוי סיוע מישראל מסיבות מובנות. מצד אחד, הם חוששים כי הדבר ייתפש כבגידה במשטר הסורי, ומצד שני, קריאה לישראל תיתן למורדים הג'יהאדיסטים תירוץ נוסף להאשימם בכפירה ובבוגדנות ולפגוע בהם.
המשבר מעורר מחדש את הבעיה של פיצול הדרוזים בין מדינות עוינות. בראשית מלחמת שלום הגליל (1983-1982) מצאו עצמם הדרוזים בישראל בצבא הכובש את אחיהם בהרי השוף, במלחמות ישראל נלחמו דרוזים בצה"ל נגד חיילים דרוזים בצבאות לבנון וסוריה.
דעות מנוגדות בקרב הדרוזים
"משטר אסד אשם". וליד ג'ונבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון, אינו רואה כל הבדל בין ישראל לבין המשטר הסורי. שניהם לטענתו מעוניינים להשתלט על האזור בשיטת "הפרד ומשול" - לסכסך בין המוסלמים לבין המיעוטים הדתיים. את רוב התקפותיו הוא מפנה כלפי משטר משפחת אסד, האחראית לחיסולם של אביו ושל ידידו הקרוב, ראש ממשלת לבנון רפיק אל-חרירי. ג'ונבלאט רואה את עתיד הדרוזים בסוריה כחלק מהאופוזיציה למשטר אסד, וקורא לדרוזים "להפסיק לבטוח במשטר אסד שיחלוף במוקדם או במאוחר, ולתמוך במאבק הצודק של האופוזיציה שהיא עתידה של סוריה".
ג'ונבלאט התאמץ ליצור מגעים עם ג'בהת א-נוסרה, שהם לטענתו מתונים יותר מדאעש. הטבח באידליב היווה ללא ספק סטירת לחי לתפיסתו. למרות זאת, הוא טען כי האירוע אינו מאפיין את מדיניות א-נוסרה אלא מהווה אירוע מקומי חריג. האם אכן כך הדבר? העיתונאי הדרוזי מאהר שרף א-דין הזהיר כי ארגון א-נוסרה פרסם לאחרונה בגלוי את כוונותיו לגייס ילדים דרוזים מגיל עשר, לשטוף את מוחם במחנות הארגון ובכך למחוק את זהותם הדרוזית. בראיון לאל-ג'זירה אמר מאהר בנוגע למשטר הסורי: "רק טיפש מצטרף לספינה טובעת". רוב הדרוזים נמנעו עד עתה מלנקוט עמדה בסכסוך. רובם של "בני מערוף" סייעו לאלפי פליטים שברחו לשטחם. "על הדרוזים להימנע מלהילחם במורדים". לטענתו, על הדרוזים לפעול על פי הפתגם הערבי: "ג'ארכ אל-קריב ולא אח'וכ אל-בעיד" (שכנך הקרוב עדיף מאחיך הרחוק). כלומר, במקרה הצורך עדיף שיסתייעו במורדים המתונים הקרובים בדרעא ובחוראן ולא בעלווים הנסוגים לצפון סוריה.
"לא לבטוח בישראל"
מנגד, נשמעים קולות שונים מקרב תומכי המשטר הסורי. ויאאם והאב, שר דרוזי לשעבר בממשלת לבנון, אמר במסיבת עיתונאים: "אין להיעזר בטורקיה ובקטאר. טורקיה תומכת בג'יהאדיסטים התכפיריים (אלה המאשימים את אויביהם בכפירה) וקטאר מממנת אותם. יש האומרים שיש להיעזר בישראל. ישראל דואגת רק לאינטרסים שלה, היא משתמשת באנשים לצורך כך. משתף הפעולה אנטואן לאחד, מי שהיה מפקד צבא דרום לבנון, הוא היום בעל מסעדת חומוס בתל-אביב - זהו גורלם של משת"פים. איננו זקוקים לעזרה מאיש, אלא לנשק. אם המשטר הסורי לא יספק אותו הוא יישא באחריות לתוצאות! הדרוזים יכולים להילחם לבדם ולנצח, כפי שעשו במהלך אלף שנות קיומם. אני קורא לכל הדרוזים בעולם לבוא ולסייע לאחיהם, כי אם תיפול סווידא ייפלו בהדרגה כל הכפרים הדרוזיים, בלבנון ובכל מקום. הסורים מכירים אותנו ומוקירים לנו תודה על המרד הערבי הלאומי נגד המנדט הצרפתי. הבעיה היא עם שכירי החרב הג'יהאדיסטים הבאים מחוץ למדינה. על כן, הפתרון היחיד הוא לאחוז בנשק ולהתכונן היטב למערכה. אין לבטוח בשום צד מלבד ציר המוקאומה (המשטר הסורי-איראן-חיזבאללה) כי הישועה לא תבוא מהמדינות הערביות הבוגדניות. הדרוזים יעדיפו למות ולא לעזוב את אדמתם, הערכים שלעולם לא יוותרו עליהם הם הווּג'וּד (ההישרדות), העַרְד והאַרְד (הכבוד והאדמה)".
"האויב הציוני אשם"
טלאל ארסלאן, מנהיג המפלגה הדמוקרטית הדרוזית בלבנון, אמר: "ישראל עומדת מאחורי שחיטת הדרוזים באידליב. זה חלק מהקונספירציה של ישראל התומכת בג'יהאדיסטים. ישראל גם מעודדת את ההפחדה של הדרוזים על מנת שיבגדו בלאום הערבי. מטרתה להפוך את הדרוזים בדרום סוריה לרצועת הביטחון של ישראל. המידע אינו נכון - אין שום סכנה, הדרוזים חזקים ואינם זקוקים לסיוע ואינם מפחדים כלל. על הדרוזים בגליל להיזהר מישראל המנצלת אותם לטובת מדיניותה. המנטליות של דאעש נולדה מתוך האכזריות הישראלית,
כפי שראינו אותה בשנות ה-80 בטבח שביצעו נגד הדרוזים במלחמת לבנון". בהמשך הוא מאשים את ישראל בטבח בדרוזים שלאמיתו של דבר ביצעו הנוצרים בהרי השוף אחרי נסיגת צה"ל. "ישראל זורעת פירוד בכוונה. האם שכחנו מה שאמר עבד א-נאצר (מנהיג מצרים, י"פ): כולנו ערבים - סונים שיעים, דרוזים ונוצרים".
לסיכום, ה"מוחדון" הדרוזים מאוחדים באמונתם המונותאיסטית, אך מפולגים למחנות ולמיליציות רבות בשטחם. למרות הפגנת הביטחון של מנהיגיהם, הם חלוקים בנושאים רבים, אך בסוגיה אחת כולם מסכימים: קבלת סיוע מישראל תהווה חציית קו אדום מבחינה אידיאולוגית. רוב הדרוזים בסוריה דוגלים בלאומיות הערבית ואבותיהם לחמו נגד ישראל, ועדיין חולמים "לשחרר" את רמת הגולן.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
