"מאסטר שף": מתבשלת עונה מעניינת

דבר אחד בטוח: אודישנים זה כיף חיים. והאודישנים לעונה החמישית של "מאסטר שף", שעלתה אתמול (א', 21:00, ערוץ 2) לא יוצאים מהכלל. זה כיף לנבחנים, שמגיעים מפוצצים מאדרנלין ומוסרים את ממלכתם תמורת סינר. כיף לשופטים, שטועמים מלא סוגים של אוכל. כיף לעורכים שיש להם המון חומרים לערוך מתוכם אבל זה בעיקר מואי כיף לצופים, כי אנחנו אוהבים להביע את דעתנו על אוכל שלעולם לא נטעם, ועל אנשים שסביר להניח שלעולם לא נפגוש.

אז נכון שהעונה החמישית של תחרות הבישול תיבחן בעיקר לפי המנה העיקרית שלה – שלב ההדחות, אבל פרק האודישנים הראשון נותן תקווה ש"קשת" תעשה על המסך את מה שכולנו נעשה בלב – תדלג תודעתית על עונת ה-VIP שעברה פה בחורף כאילו היא לא התקיימה מעולם, ותמשיך בשקט להגשמת שאיפותיה האחרות.

ויש לאן לשאוף. הריאליטי על סוגיו פה כבר שני עשורים, אבל הוא לא עומד במקום. "מאסטר שף" רוצה, ולרוב גם מצליחה, להתקדם איתו. כבר בפרק הראשון אפשר היה לאבחן שתי המחשות - מודעות עצמית וליהוק מורכב יותר, שעומד בפיתוי לסחוט את דוושת הדמעות. סביר להניח שזה עניין של עריכה – יותר קטעים של יונתן רושפלד, מיכל אנסקי, איל שני וחיים כהן עוקצים האחד את השני (רושפלד לשני: שים את זה בפיתה) או נחשפים (אנסקי מודה שהיא מרגישה שהמתמודדת מתחרה בה) – מוצאים את דרכם אל הפרק, וזה יפה. כי "מאסטר שף" היא תוכנית של אנשים, וההוכחה שגם השופטים אנושיים מעניקה לה עומק נוסף.

שמתם לב שדמעתם פחות? תקנו אותי אם אני טועה, אבל רק באודישן אחד או שניים מתוך הפרק הובלנו על ידי המוזיקה הנוגה אל רגע של לחלוחית, וגם אז זה היה אורגני ועדין. המתמודדים היו מעניינים כי יש להם אישיות מעניינת, ולא בגלל שבמהלך חייהם נחת עליהם מקבץ הפצצה מושלם של אסונות. הרי המתמודדים מגיעים לאודישנים גבוליים מבחינת רמת המתח, אתה מראה להם אצבע והם פורצים בבכי. אבל חוץ מהדרמה התורכית שליוותה את הפרישה של האחות של ג'קי בסוף האודישן, הרקע של המתמודדים עבד. לא הוצַפנו בקלישאות ולא ניכר מאמץ לרגש בכח, אלא פשוט לעַניין.

משימת האורז היתה מצוינת. הכח של "מאסטר שף" טמון בעובדה שאוכל ובישול זה דבר טריוויאלי שכולנו עושים, אבל רק חלקנו הקטן מוכשר בו באמת. ואורז הוא דוגמא מצויינת לטריוויאליות הזאת, ומה עשוי להבקיע מתוכה. גם הטעימה העיוורת סטייל "איל שני קורא לך" והניסיונות של השופטים לנחש מי עומד מאחורי המנה מכניסים עניין לשלב הזה. המיזוג בין השופטים משתפר (אנסקי על הסקס אפיל, שני על הליריקה, רושפלד – מזל שלא פרשת! - על הזעם וכהן על הלב). האוכל מחזיק נתח נאה של התוכנית וזה תמיד סימן טוב כשבלוטות הרוק עובדות יותר מבלוטות הדמעות.