הצגה ראשונה
המומנטום של אילת מול הכישרון של ירושלים, הספסל של פרנקו מול ההפתעות של שיבק, ודונטה סמית' אחד שיכול להכריע את הקרב. פרשני "ידיעות אחרונות" ו-ynet ספורט עונים על השאלות הבוערות לקראת גמר הפלייאוף שמתחיל הערב (21:05) ושבסופו נקבל אלופה שתעשה היסטוריה
בתחילת העונה אף אחד לא היה מעלה על דעתו שזה יהיה גמר הפלייאוף. ההשתתפות של הפועל ירושלים במעמד הגדול של הכדורסל הישראלי לא מפתיעה אף אחד, אבל הפועל אילת היא סיפור סינדרלה אמיתי.
הגמר המפתיע הזה יוצא לדרך הערב (ב', 21.05) באולם הצנוע באילת, במשחק הראשון מבין שניים. הגומלין ייערך ביום חמישי באולם פיס ארנה בירושלים. בכל מקרה, במקרה של שוויון הערב בתום 40 דקות לא תהיה הארכה. בסיכום שני המשחקים תהיה לנו אלופה חדשה, שתצטרף למועדון מצומצם שכולל חמישה מועדונים בלבד שזכו באליפות. לקראת הקרב המסקרן, פרשני "ידיעות אחרונות" מנתחים את הסוגיות שיכריעו מי תניף את הצלחת בעוד שלושה ימים.
מה היתרון של כל אחת מהקבוצות?
מליניאק: היתרונות של ירושלים: מנוחה של עשרה ימים, רוטציה יותר רחבה, עומק בקו הקדמי, ביתיות במשחק השני שמאפשרת לה לדעת באיזה הפרש היא צריכה לנצח. היתרונות של אילת: כושר משחק, אולם ביתי יותר, לחימה, ההצלחה בסדרה מול מכבי ת"א נותנת להם רוח גבית ואמונה ביכולת.
נאה: אילת הוכיחה שהיא בכושר מצוין בשלושת הניצחונות הרצופים על מכבי ת"א, שניים מהם בהיכל. עם האוכל בא התיאבון, והקבוצה של אריק שיבק לא רוצה להסתפק בסנסציה הזו, היא חושקת באליפות והמומנטום לצידה. לירושלים ספסל ארוך יותר שיכול לעשות את ההבדל.
דוידוביץ': אילת - הראש, ירושלים - הכישרון. בלי התחכמויות ובלי התפלספויות. אחרי שעשתה מה שאף קבוצה מעולם לא עשתה (גם לא גליל עם הדובדבנים והביתיות), יש לאילת את כל הביטחון בעולם, בשילוב פיקנטי עם שקט מוחלט מאחר שאיש לא מכריז עליה כפייבוריטית. אם המנטליות שעטפה אותה בשבוע שעבר תבוא לידי ביטוי, נקבל יופי של דרמה השבוע. אם הכישרון של ירושלים יבוא לידי ביטוי, גם הראש הכי חזק לא ישבור את הקיר הזה.
איך אילת יכולה להתגבר על העייפות והספסל הקצר?
נאה: זו השאלה המסקרנת לפני המשחק הראשון הערב. למרות האדרנלין והמוטיבציה, אילת שיחקה שתי סדרות של חמישה משחקים - כלומר עשרה משחקים בחודש. ירושלים עברה את שתי הסדרות שלה עם סוויפ ונהנתה ממנוחה ארוכה לפני הגמר. מצד שני, זו לא סדרה, אלא שני משחקים. כשהאליפות כל כך קרובה, האילתים יחשבו רק על הצלחת.
דוידוביץ': 60 זריקות. זו הכמות הנמוכה יחסית שלקחה אילת במשחק החמישי מול מכבי ת"א (בהשוואה ל־70 ו־77 בשני הניצחונות הראשונים). אין צורך לוותר על זריקות נוחות רק כדי לאכול את השעון, אבל על ההתקפות להיות מדודות, העבירות מרובות, ופסקי הזמן בתזמונים יעילים. נו, על מי אנחנו עובדים. בסדרה של הטוב משבעה משחקים היה צריך לדבר על עייפות. ל־80 הדקות הקרובות הם מספיק גיבורים.
מליניאק: אילת שחקה את עצמה עד לקצה גבול היכולת בשתי סדרות מתישות נגד מכבי חיפה ומכבי ת"א. למרות שמדובר רק בשני משחקים, העייפות תהיה פקטור. לאילת אין ספסל עמוק ואיכותי, אבל אפשר להשתמש בשחקני ספסל כדי לתת מנוחה פה ושם לשחקנים שצריכים למשוך כמה שיותר דקות במגרש. אני לא יודע אם אריק שיבק ישתמש בהגנה אזורית גם נגד ירושלים. באזורית טובה צריך לרוץ לפחות כמו באישית, אבל כולנו יודעים שאפשר לנוח בהגנה הזו. הרוטציה משמעותית, והשחקנים הישראלים נותנים לשיבק קצת יותר גמישות בניהול המשחק. בשום מקרה אסור לאילת לעבור לקצב הליכה.
מהו המץ'-אפ החשוב בגמר?
דוידוביץ': דונטה סמית' מול הפועל אילת. שיבק הבין בחצי הגמר כי מול הסגל הקצר והמפוחד של מכבי ת"א ניתן לקצצו עוד קצת על ידי הוצאת הכדור מידיו של ג'רמי פארגו. היה שם בוקס־אנד־וואן, טראפים, דאבל־אפים, הלפ־אנד־ריקובר ועוד מלא ביטויים מוזרים באנגלית עם משמעות אחת: קשה לנצח קבוצה טובה ממך, בלתי אפשרי לנצח קבוצה טובה ממך כשהכוכב שלה בשיאו.
מליניאק: יהיו כמה מץ'־אפים מעניינים: דיון תומפסון מול אדריאן יוטר, אפיק ניסים מול יותם הלפרין, טייוויין מקי מול קאליף וואייט. המפתח, לדעתי, הוא דונטה סמית'. מי שבחרתי להציב מולו הוא קווין פאלמר, למרות שהם לא משחקים בדיוק באותו תפקיד. סמית' מופיע בגמר שלישי ברציפות, נתון משמעותי כשמדובר במישהו שלא משחק במכבי ת"א. סמית' מסוגל לייצר לעצמו מצבים ולהכריע משחקים, אבל גם להחריב משחק באיבודי כדור ובשטויות. אם אילת תוציא אותו משיווי משקל, או לגרום לו לוותר על חפירות ברחבה הצפופה ולהרחיק אותו מהסל, זה יתרון. פאלמר מתנדנד בין משחקים של 5 נקודות ל־20. להבדיל מסמית', צריך להכניס אותו למשחק.
נאה: אין מה לעשות, דונטה סמית' באמת קריטי. החלטתי להצמיד אותו לקאליף וואייט, למרות שהראשון פורוורד והשני גארד, כי שניהם שחקנים שיכולים להשתלט על המשחק. לדונטה יתרון בעיקר מאחר שכבר היה במעמד הזה בשנתיים האחרונות (וגם זכה באליפות), והוא מלא שאיפות להוכיח שטעה מי שהספיד אותו במהלך העונה.
מי יהיה האקס פקטור בכל אחת מהקבוצות?
מליניאק: בשלב כל כך מתקדם של העונה לא בטוח שיש למאמנים שפנים שעדיין לא השתמשו בהם. לדני פרנקו יש מספיק שחקנים כדי ללחוץ. אני אוהב שמירות לחץ, אבל צריך רגליים טריות ואמונה בצדקת הדרך. באילת צריך לחפש את האקס פקטור בזכוכית מגדלת. הם נתנו כמעט הכל, אבל בראיין אוסברי היה רחוק מהממוצעים שלו דווקא בשלושת הניצחונות הגדולים על מכבי ת"א. עמית שמחון עשה קפיצה בסדרה, אבל רק במשחק האחרון התחיל ללכת לסל. אלישי כדיר חייב לשחק קרוב לסל, שם הוא אפקטיבי.
דוידוביץ': בירושלים - טוני גפני. אחרי הביקורות שספג בתחילת העונה, מתחילים להבין את האיכויות שלו. במיוחד כשהן לא נמדדות בנקודות. קצת טירוף וחוכמה מצידו, והאקס פקטור יהפוך לפקטור. באילת - לניב ברקוביץ' היו רק שתי נקודות במשחק המכריע מול מכבי ת"א, אבל הסל שהפך את נייט לינהארט לעפיפון אנושי היה הכי מיוחד ובזמן הכי מדויק. אם יספק מהלכים חכמים ויסייע בניהול המשחק, יחד עם המעמד ושם המשפחה המחייב, אולי נשנה את שמו בסוף השבוע מניב ברקוביץ' ל־נ.י.ב ברקוביץ'.
נאה: עמית שמחון באילת וטוני גפני בירושלים הם לא בדיוק וירטואוזים, אבל חיוניים מאוד ותורמים המון למרקם הקבוצתי. שניהם נחשבים לסוג של סוסים שחורים שיכולים לחולל שינויים במהלך המשחק ולסחוף את חבריהם.
איפה אריק שיבק ודני פרנקו יכולים להפתיע?
דוידוביץ': אצל פרנקו קשה להפתיע. הרוב ידוע. אולי קצת סמית' בעמדה ארבע, אולי לנסות אותו על אפיק ניסים בהגנה. לא משהו שלא קרה בעבר. ושיבק? אתם שואלים כיצד יכול להפתיע המאמן שאחראי להפתעה הגדולה בתולדות הכדורסל הישראלי? ובכן, אולי קצת חמישיות גארדים. לשלוח את פאלמר לשמור על הלפרין, את שמחון על מקי והכדרור הגבוה שלו, ואת כדיר על דונטה. אולי.
נאה: אחרי הסוויפ על מכבי ראשל"צ בחצי הגמר, לפרנקו היה מספיק זמן לעקוב אחרי אילת ולנסות להבין איזה שפן שישלוף ישבש את המשחק שלה. שיבק, שהפתיע במידה מסוימת את גיא גודס, בטח חושב מה עוד ניתן לעשות כדי לעצור את הדהירה הירושלמית. ההפתעה יכולה לבוא פחות מהצד הטקטי ויותר משחקנים מסוימים, כמו עמית שמחון באילת ובר טימור בירושלים.
מליניאק: פרנקו לא צריך להפתיע. הוא הפייבוריט. אין סיבה שאדם אריאל יהיה עמית שמחון של ירושלים. אם הלפרין לא יפגע מבחוץ, בר טימור יעשה עבודה לא פחות טובה בהגנה, בחדירה ובהובלת כדור. התעלומה הגדולה: ברייסי רייט, שמקרטע בפלייאוף עם אחוזי קליעה נוראיים, ומשחק סביר שלו, לא יותר, יכול להכריע את הכף.
מי תזכה באליפות?
מלינאק: אילת תנצח בראשון, אבל ירושלים תזכה באליפות בהפרש סלים.
נאה: הפועל ירושלים חיכתה למכבי ת"א וקיבלה את אילת. שמונה שנים עברו מאז הפעם האחרונה שהייתה בגמר, שבו המאזן שלה עומד על אפס משש. אם לא עכשיו, אי מתי? גם אם אילת תנצח במשחק הראשון, הצלחת תנחת בירושלים.
דוידוביץ': זה ההימור הכי קל, הכי קשה שיש. הרי מדובר בסיכוי הטוב ביותר של ירושלים להביא אליפות בכדורסל, לראשונה מאז כיתת דוד רגליו אל הפריפריה בירושלם. תקציב גדול ושאיפות בנות 3,000 שנה מול הקבוצה הכי נחותה שהגיעה לגמר. אבל זה גמר, וזו ירושלים שרואה מולה את הצלחת — והחיבור נשמע בלתי הגיוני. נגיד כך: אני לא יודע אם אילת תנצח, אבל אני כן יודע שירושלים תפסיד. הכינו את הקונפטי בשונית האלמוגים.
לפנייה לכתב/ת 
