האח שרוצה להגן על אחותו הכין שלט: "לא מציקים לתמרה"
הבוקר, בדרך לגן, דניאל בן ה-6 הבין שאחותו הגדולה היא ילדה עם מוגבלויות, וזו הסיבה שילדים צוחקים עליה. הוא התלבט מה לעשות, ואז עלה הרעיון המקורי להכנת השלט שזכה לתמיכה מהגננת
עוד בנושא:
התפתחות הילד: הסימנים שצריכים להדליק נורה אדומה
אילו קשיים חברתיים של הילד צריכים להדאיג אתכם
"זו התינוקת שלנו. הדבר הזה ששוכב על הספה ולא זז"
וזה לא היה כי עד עכשיו הסתרנו ממנו. ממש לא. איך אפשר? הרי דניאל יודע שלתמרה יש כרטיס נכה שאנחנו מדביקים על האוטו ושאנחנו יכולים לחנות בחניית נכים אפילו שבאוטו שלנו אין אף בן אדם בכיסא גלגלים.
הוא יודע שתמרה מנפנפת בידיים, שלמרות שהיא גדולה ממנו בארבע שנים וחצי היא למדה להתלבש אחריו. שלפעמים באירועים קשה לה והיא בוכה וחייבת להיות לבד.
אבל דניאל לא מכיר משהו אחר. מבחינתו תמרה היא אחותו הגדולה והנערצת והוא אף פעם לא שאל למה היא בעצם שונה מאחים של ילדים אחרים. אולי הוא גם לא היה שואל עכשיו - אבל ילדים אחרים העירו לו על זה.
אז הבוקר, בדרך לגן, ספרתי לו על אחותו היפה, שהייתה תינוקת צחקקנית ומקסימה שפתאום הפסיקה להגיב ולדבר. שאמא ואבא מאוד דאגו, שהרופאים לא ידעו אם היא אי פעם תוכל אבל אנחנו לא ויתרנו. הסברתי לו שאחותו ממש לא "טפשה" כמו שאיזה ילד אמר, אלא חכמה, חזקה, מדליקה אש ונכה.
מחשבות של בוקר
אפשר לפתוח דיון שלם על למה אמרתי נכה ולא אמרתי "אוטיסטית". לא כי אני מחביאה, זה בטוח. זה בגלל שאיזו משמעות כבר יש למילה הזו לילד בן שש? הילד דווקא מוצא חן בעיני - אז מה הוא צריך להתעסק עכשיו בהגדרות קליניות?
בגן חובה דניאל כבר מכיר כל מיני אנשים עם מוגבלות. רבים מחברינו הטובים הם אנשים עם מוגבלות, ילדים ובוגרים כאחד. וגם הגננת שלו. מבחינתו בן אדם עם מוגבלות הוא בן אדם רגיל לחלוטין שקשה לו לבצע משימה מסוימת ושצריך לעזור לו אבל מעולה בדברים אחרים.
הוא יודע שלסבתא קשה ללכת כי היא זקנה אבל שיש לה אוסף שוקולדים קטלני. הוא יודע שלאח של חבר שלו יש שיתוק מוחין והוא לא מדבר כל כך ברור אבל הוא קורע את כולם במשחקי מחשב. דניאל יודע שלתמרה קשה להתארגן ולעשות דברים לבד אבל היא מציירת הכי טוב בעולם ויש לה חוש הומור מעיף.
כל זה, והשעה עוד לא שמונה בבוקר. הלכנו ברחוב, בדרך לגן, ודניאל היה מאוד עצוב. זוויות הפה הקטן שלו נשמטו למטה. ואז הוא הרים אצבע לאוויר: "יש לי רעיון! כשנגיע לגן את תכתבי שלט עם אותיות שחורות: לא מציקים לתמרה".
"ואתה תקשט את השלט? " שאלתי. "לא. זה שלט רציני".
היכנסו עכשיו לפייסבוק הורים של ynet
כשהגענו לגן היינו צריכים להסביר לגננת המשלימה של יום שני למה ליד הפוסטר שמסביר על חיי הקואלות ייתלה השלט "לא מציקים לתמרה".
הגננת שיתפה פעולה. היא אמרה שקודם כל אסור להציק לאף אח של אף אחד, שנית, אסור להציק לבני אדם בכלל ולבני אדם שיש להם נכות, שקשה להם פי כמה ושהם גיבורים - אין בכלל מה לדבר.
השלט נתלה לאחר כבוד בעזרת הילדים עם הבטחה לדבר על הנושא החשוב בשעת המפגש. כשנפרדתי מבני האהוב, דניאל סיפר לגננת שגם תמרה שומרת עליו ומגינה עליו. "ממי?" שאלה הגננת הנרגשת. "מאמא".
הכותבת היא דוברת "קואליציית הורים לילדים עם מוגבלות",יוצרת קולנוע וכותבת הטור "על הספקטרום" ב"מקום הכי חם בגיהנום"
לפנייה לכתב/ת 
