באשכול: "ספרנו 13 פצצות בגן". בעזה: "האכילו יונים ונהרגו"
נחל עוז וחאן יונס. נתיב העשרה ואל בורייג'. ועדת האו"ם שמעה עשרות עדויות: הישראלים סיפרו על הטראומה מהרקטות, העזתים על הפחד מהתקיפות האוויריות. בדו"ח גם עדויות לוחמים מ"שוברים שתיקה" ו"בצלם"
ב-21 באוגוסט נורה מטח פצצות מרגמה לעבר ישראל. אחת מהן פגעה בגן ילדים באשכול ופצעה את ז'אן ברמן. בעדותו בוועדה סיפר ברמן כי הוא ואשתו הלכו לגן הילדים כדי לחגוג את יום הולדתו של בנם בן ה-3. הם שמעו "צבע אדום", ושניות לאחר מכן את קול פצצות המרגמה. הם נכנסו לתוך המבנה, שם היו 17 ילדים ושלוש מטפלות.
"ספרנו 13 פצצות בסך הכול. אחת מהן פגעה בעץ ליד בית הספר, ומשום שהיא התפוצצה באוויר, כל הרסיסים התפזרו על הקרקע, חצו את החלון, פגעו בכתפי השמאלית עד שנבלמו בקיר, 15 סנטימטרים מאשתי", סיפר ברמן.
"הרסיסים שברו את עצם השכם שלי בחמישה מקומות שונים, פצעו את הסחוס וגם הגיעו לריאה. נפלתי על האדמה והתחלתי לצעוק מרוב כאב אך לא איבדתי את ההכרה. הרגשתי כאב נוראי בידי השמאלית. האמבולנס הגיע זמן קצר לאחר מכן. בבית החולים הבנתי כמה מזל היה לי משום שהרסיס הגיע עד שני סנטימטרים מהלב שלי. אני שמח שאני בחיים. אני מתאושש מהסיוט הזה אך הדרך ארוכה. התנועות שלי עדיין מאוד מוגבלות ואני עובר טיפולי פיזיותרפיה באופן יומיומי. המטרה שלי היא לספר לכולם מה שקרה ולומר שצריך לשים לזה סוף. החיים באשכול בפחד התמידי מחמאס הם סבל אמיתי".
זו אחת מתוך עשרות עדויות ששמעו נציגי ועדת החקירה הבינלאומית של האו"ם שבדקה את אירועי "צוק איתן", משני צדי גדר הגבול, מתושבי עוטף עזה, ומתושבי רצועת עזה. עדויותיהם של התושבים הישראלים מצביעים על כאב, ייאוש גדול, תחושת טראומה וחוסר ביטחון שלא עוברות, אך גם אמפתיה גדולה לשלום הצד השני, שסובל גם הוא ומבכה על קורבנותיו. מעברו השני של הגדר, מעידים תושבי עזה על תקיפות אוויריות הרסניות וקטלניות שאירעו לטענתם ללא כל אזהרה מראש, בניגוד לטענת צה"ל על הפעלת נוהל "הקש בגג" קיום שיחות טלפון ופיזור עלונים. הנה כמה מהעדויות ששמעו נציגי הוועדה, חלק מהן גרפיות מאוד.
בדו"ח מצוין כי פעולות האיבה ב-2014 התאפיינו בעלייה משמעותית בכוח האש שבו נעשה שימוש במהלך הלחימה. ישראל ביצעה יותר מ-6,000 תקיפות אוויריות וירתה יותר מ-50 אלף פגזי טנקים וארטילריה. במהלך 51 ימי הלחימה נהרגו 1,462 אזרחים פלסטיניים, שליש מהם ילדים. הארגונים הפלסטיניים שיגרו 4,881 טילים ורקטות, וירו 1,753 פגזי מרגמה לשטחה של ישראל במהלך החודשים יולי-אוגוסט 2014 שגרמו למותם של שישה אזרחים ולפציעתם של 1,600 לפחות.
"המזוודות בבית טרגרמן נותרו מוכנות ליציאה"
דניאל טרגרמן בן ה-4 נהרג ב-22 באוגוסט 2014 כשפצצת מרגמה פגעה בביתו שבקיבוץ נחל עוז. הילד שיחק עם אחיו הקטנים בתוך הבית כשהפצצה פגעה במכונית המשפחה, והרסיסים מהפגיעה פגעו בדניאל והרגו אותו. אמו של דניאל סיפרה לוועדה כי יום לפני תחילת המבצע המשפחה עזבה את הקיבוץ. אך יום לפני הטרגדיה הקשה חזרו בני המשפחה לביתם משום שהאמינו שהאלימות דעכה. היא סיפרה כי "המזוודות נותרו מוכנות ליציאה משום שידעו שחמאס יפר את הפסקת האש ברגע שיוכל". עם הישמע האזעקה מיהרו ההורים לקחת את דניאל ואחיו לממ"ד ושלוש שניות לאחר ה"צבע אדום" אירע הפיצוץ.
אמו של דניאל תיארה את מבצע צוק איתן אלים יותר ממבצעים קודמים, במיוחד על האוכלוסייה האזרחית שהייתה נתונה לאיום מתמשך של טילים ומנהרות תקיפה. היא קראה לסיום האלימות, שממשיכה לגרום סבל לאמהות משני צדי הגבול.
"אנחנו, אזרחי ישראל, רוצים לחיות בשלום ולא תחת איום הטרור. אני רוצה שלשכנינו בעזה יהיו חיים טובים ושמחים ושילדיהם יילכו לבית ספר ולא יחיו תחת טרור".
"לא ניתן היה לחלץ את גופות שניים מהילדים"
ב-10 ביולי 2014 בסביבות השעה 2:00 בלילה, ביתו של מוחמד אל-חאג' שבחאן יונס הופצץ וכל שמונה בני משפחת אל-חאג' שהיו במקום נהרגו, בהם שני ילדים ושלוש נשים. הפיצוץ הרס כליל את הבית וגרם נזק לבתים השכנים, שבהם התגוררו בני משפחה נוספים, כמו גם משפחות אל-אתמנה, אבו-לידה ושקשק. לפי עדויות, 20 בני אדם נפצעו, בהם שבע נשים וארבעה ילדים. 7 ממשפחת אל-אתמנה, 8 ממשפחת אל-חלבי, ושניים מאבו לידה.
בית משפחת אל-חאג' היה בבניין בן שתי קומות המשתרע על שטח של 135 מ"ר. בתמונות שהובאו לידי הוועדה נראה הבניין הרוס לחלוטין ונזק גדול נגרם לבניינים מסביב. בפני הוועדה הופיעו שני עדים ששהו בבניינים הסמוכים בעת התקיפה. אחד מהם, ממשפחת אל-חאג', שחזר ששמע מטוס ולאחר מכן שמע פיצוץ גדול. זמן קצר לאחר מכן נשמע פיצוץ נוסף שגרם לניפוץ הדלתות והחלונות.
העד יצא החוצה וראה תושבים זורמים צפונה אל ביתו של אחותו. כשהוא הגיע לבית המותקף, הוא נדהם לראות שהבית נהרס כליל ושכל בני המשפחה נהרגו וכוסו בהריסות ובאפר. שש גופות חולצו מההריסות וזוהו, אך לא ניתן היה לחלץ את שרידי גופות שניים מהילדים משום שלא נותר מהן הרבה.
"היה קשה להגיע לקורבנות משום שכל הבית נחרב. אני וכמה גברים נוספים ניסינו לחפש אחר ניצולים. מצאתי את אחותי באזור שבו היה לפני הפיצוץ הרחוב שליד ביתה. כשמשכתי אותה היא הייתה מחוסרת הכרה ורגלה הימנית כרותה. אדם נוסף עזר לי למשוך אותה ולקחת אותה לבית החולים במכונית פרטית. שם ניסו הרופאים להציל את חייה אך ללא הועיל. היא מתה בת 55".
נציגי הוועדה שוחחו עם עד נוסף ממשפחת אל-אתמנה, שביתו ניזוק גם הוא. הוא היה בבית בזמן התקיפה שאותה תיאר כ"כדור אש" שהגיע ממערב ופגע בבית אל-חאג' וגרם להרס מסיבי. כמה מקרוביו נפצעו: אשתו של אחיו בת 29 חולצה בחיים מההריסות אחרי חצי שעה של חיפושים, אך סובלת כעת מאמנזיה ולא מסוגלת לזהות אף אחד מבני משפחתה.
שני העדים ציינו כי בית משפחת אל-חאג' היה ממוקם בשכונת מגורים, שלא נכחה בה פעילות צבאית ושאף אזהרת "הקש בגג" לא ניתנה להם. אחד מהם אמר שבוע לאחר התקיפה, בתים אחרים בקרבת בית אל-חאג' שהותקפו הוזהרו מראש על ידי שיחות טלפון. לטענת צה"ל, אחד מההרוגים בתקיפה היה חבר בגדודי אל-קאסם. בדו"ח צוין כי הוועדה לא הצליחה להכריע אם הייתה אזהרה או לא, משום שכל בני המשפחה שהיו בתוך הבית במהלך התקיפה נהרגו.
לוחמים מ"שוברים שתיקה": בלי רשות, רק תירה
בדו"ח מצוטטים עדויות מראיונות אנונימיים שערך ארגון "שוברים שתיקה" עם לוחמים שלחמו במבצע, שתומכות בטענות שהועלו בעדויות תושבי עזה לפיהן בחלק מהבתים שהותקפו לא היוו מקלט לאנשי חמאס. הארגון הבהיר כי לא העיד בפני הוועדה, אך הדו"ח שפרסם הגיע לשולחנה.
בעדות מתוך ההרס בשכונת סג'עייה, סיפר חייל צה"ל על ההתנהלות. "ידענו ביום שישי (18 ביולי) כשנכנסנו לשם שלא אמורים להיות אזרחים באזור משום שפוזרו עלונים וכיוון שלא נותר הרבה באותו המקום. כוחות הארטילריה וחיל האוויר ניקה את המקום. בפעמים הקודמות שנכנסנו לעזה, D9 היה נכנס וכולם היו נוסעים בעקבותיו. אך במבצע זה החליטו על משהו אחר – להיכנס במתקפה. שורת טנקים נכנסה, זיהתה נקודות חשודות וירתה לפי הצורך. נוהלי פתיחה באש היו מאוד מאוד גמישים. אין כזה דבר לבקש רשות. רק תירה".
בעדות אחרת מתוך דו"ח "שוברים שתיקה", תיאר חייל כי כשהחלו להתפרסם ידיעות על הקרב בסג'עייה, "אחד מהקצינים הבכירים ביותר בצה"ל, פשוט סימן בתים על גבי תמונת לוויין של השכונה שעליהם להיהרס". לדבריו, "זה לא שבכל בניין שהותקף בסג'עייה היה איש חמאס או מישהו שירה לעבר הכוחות שלנו".
"טראומה מתמשכת". הפחד בנתיב העשרה
"זה לא פוסט טראומה משום שזה מתמשך. מדובר בטראומה מתמשכת, אירוע רודף אירוע. זה מתיש אותך והופך אותך לפגיע יותר".
ב-23 ביולי 2014, עובד זר מתאילנד נהרג בחממה הסמוכה לגדר בנתיב העשרה מרסיסי פצצת מרגמה שנורתה על יד חמאס. נרקורן קיטיאנגקול נפגע בעודו יושב לצד עמיתו הישראלי אוכל ארוחת צהריים.
עדים סיפרו לוועדה כי בתקרית אחרת שאירעה כמה שבועות לאחר מכן, נשמעה סירנה ולאחר מכן נשמע פיצוץ שגרם לנזק למכוניות בנתיב העשרה. תושבים רבים החליטו לעזוב לאחר מכן את היישוב, בהם שלושה עובדים זרים, חבריו של הקורבן. עדים הסבירו כי הסיבות לעזיבתם היו בעיקר הטראומה והחשש מהמנהרות. הם סיפרו כי מצבם של רבים מהם דרש ייעוץ פסיכולוגי.
בדו"ח הוועדה מדגישים כי כמה עדים ישראלים שרואיינו על ידי הוועדה הביעו אמפתיה לאזרחים בעזה שלכודים באזור מלחמה ללא גישה להזדמנויות כלכליות ולהגנה, כמו מקלטים ומערכות מכ"ם. "כל עוד אין לאנשים מצדו השני של הגבול ביטחון ולא דרך לחיות זה לצד זה, המצב יימשך. אנחנו רוצים להעביר מסר זה להנהגות אצלנו ואצלם. אנחנו צריכים לחתור לכבוד הדדי וחירות גם לצד השני", אמר עד ישראלי לוועדה.
"כל הזמן חייתי בפחד. אם בעלי שכח לסגור את הדלת או את החלון הייתי נכנסת להיסטריה שמישהו ייכנס וייקח את אחד הילדים. בסופו של דבר החלטנו לעבור", כך תיארה אם ישראלית את איום המנהרות בפני הוועדה.
"יכולנו לחיות באושר אבל במקום יש לנו את המנהרות. הייתה מנהרה ממש מאחורי החממות. באופן מסוים, הן היו מפחידות יותר מהטילים, משום שעם המנהרות, אין כל סיכוי לקבל אזהרה לפני. כמה אנשים לא הסכימו לתת לילדיהם לצאת החוצה בגלל זה".
"ילדים האכילו יונים על הגג ונהרגו"
"בתו עפנאן קראה לו 'אבא'. הוא אמר לה שהם יגיעו לבית החולים תוך דקה ושהיא תהיה בסדר. רסיסים חדרו לכל חלקי גופה. בעודו נושא אותה במורד המדרגות, הדם מגופה המדמם ניתך על הקירות. מה הילדים התמימים האלו עשו למישהו?". אביה של ילדה בת 8 שנהרגה זמן קצר לאחר מכן.
ב-17 ביולי בשעה 17:30, הופצץ בית בשכונה הצפופה אל-סברה. שני אחים, טאק ו-וואסם שוחיבר, נשותיהם ותשעה ילדיהם התגוררו בבית. ביום התקיפה, ביקרו אותם בני משפחה כמנהג הרמדאן. בסך הכול היו בבית 23 בני אדם. כתוצאה מהתקיפה שלושה ילדים ממשפחת שוחיבר נהרגו ושניים נפצעו. בן משפחה סיפר לוועדה כי הילדים עלו לגג כדי להאכיל את היונים. הוא סיפר כי לפני המלחמה הילדים היו מבלים שעות רבות על הגג אך בגלל המבצע הם היו עולים רק לעתים רחוקות כדי להאכיל את הציפורים.
בזמן שנחו לקראת השקיעה, אירע פיצוץ אדיר. הגג הותקף. וואסם אמר כי ראה חרך בתקרה שדרכו זרמו מים ודם. הוא עלה למעלה ומצא את חמשת הילדים שוכבים על הרצפה. ג'יהאד בן ה-11 ו-וואסם בן ה-9 מתו. השלושה האחרים נפצעו קשות ונלקחו לבית החולים על ידי מכוניות פרטיות של העוברים ושבים ברחוב. אחת מהן עפנאן בת ה-9 דיממה בכבדות ומתה עם הגעתה לבית החולים.
עדים סיפרו לוועדה כי לא הייתה שום אזהרה לפני התקיפה. הם התעקשו כי לא היו חמושים בתוך הבית ושהשכונה הייתה שלווה לפני התקיפה. טארק ו-וואסם מעורים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. העדים סיפרו לוועדה כי הילדים שניצלו הושפעו קשות ממות אחיהם ואחייניהם.
"המחזה היה מעבר לכל דמיון"
ב-29 ביולי שוגרה פצצה לעבר בית משפחת אבו ג'אבר במחנה הפליטים אל בורייג'. 19 בני אדם נהרגו ושבעה נפצעו. 17 בני משפחה בתוך הבית נהרגו, בהם שישה ילדים בני שנה עד ארבע, ושש נשים, אחת מהן הרה. שני בני אדם נוספים שביקרו את המשפחה באותו היום נהרגו גם הם. מתוך השבעה שנפצעו שלושה היו ילדים וארבע נשים. הבית נהרס כליל כתוצאה מהתקיפה. לפי נתוני ארגון בצלם ועדים שרואיינו על ידי הוועדה, כמה אזורים במחנה הופצצו במהלך אותו הלילה.
אחד העדים תיאר בור בעומק של שבעה מטרים במקום שבו היה פעם הבית. הוא סיפר כיצד החל לחפש אחר ניצולים ולאחר מכן מצא את בתו ואשתו שנהרגו בתקיפה. לדבריו, מה שחזו עיניו היה "מעבר לכל דמיון".
"מצאתי את גופותיהם של דודי ובתי ללא ראש. בן דודי נמצא חי אך מת בדרכו לבית החולים. גופתו של בן דוד אחר נמצאה מבותרת לשניים. הערמנו 10 גופות לאמבולנסים הראשונים. לא נמצאו ניצולים. אחרי שהסרנו את הבטון זיהיתי את גופת בת דודתי דינה. חשכו עיניי. היא הייתה בחודש התשיעי להריונה והיא הגיעה לבית הוריה כדי ללדת. לא יכולנו להאמין שהיא מתה. בטנה נפערה ועוברה שכב שם עם גולגולת מנופצת. המשכנו לחפש אחר גופות אחרות ומצאנו את אשתו של שדודי. היה לנו קשה להסיר את כל חלקי הבטון מגופתה".
העד סיפר כי הצליח לחלץ כמה ניצולים מההריסות. מרבית גופותיהם של בני המשפחה בותרו לחתיכות בפיצוץ. עם הגעת הפצועים לבית החולים אל-אקצא הבין העד כי כמה מבני המשפחה נעדרים. למיטב ידיעתו האזור היה אזור מגורים ומרבית תושביו היו נשים וילדים. הוא אמר כי לא היה מודע לכך שהמשפחה קיבלה הודעות פינוי. הוא העיד כי כמה בתים קיבלו אזהרות בדמות טילי "הקש בגג", אך בית משפחתו לא קיבל. לפי הדו"ח, עדויות אלה נתמכות גם על ידי ראיונות שערך ארגון בצלם.
"בתי בת השנה מתה בזרועות אמה"
"דקה לאחר מכן, האבק שקע וראיתי את כל משפחתי מפורקת לגורמים. אחיי, אשתי וילדיי. חלק מתו וחלק נפצעו. זה היה מחזה קשה. רוב ההרוגים היו נשים וילדים.
ב-21 ביולי בשעה 6:15 בבוקר שוגר טיל לעבר ביתו של אחמד אבו סנימה בשכונת אל-סיאמת שברפיח. 37-35 בני אדם התגוררו בבניין באותה תקופה. כתוצאה מהתקיפה, רסיסים התעופפו מבית סנימה לעבר הקירות הצפוניים של בית משפחת אל-סאים. מבועתים מהתקיפה, רבים מהתושבים רצו לרחוב בניסיון להימלט מהתופת. אחרי שעזבו את בתיהם, טיל נוסף פגע במדרכה שממול לבית משפחת אל-סאים. תשעה בני משפחת אל-סאים נהרגו ברחוב, ושניים נוספים במהלך היממה שלאחר התקיפה. בקורבנות היו שתי נשים ושבעה ילדים, אחד מהם תינוק. נער בן 14 מת מפצעיו לאחר מכן. אחד מהילדים שניצלו בתקיפה תועד במצלמתו של עיתונאי. בתמונה שהועברה לוועדה נראות צלקות גדולות על רגליו ועל בטנו.
"הבטתי מקרוב בגופות. רק פלג גופה העליון של בתי בת ה-9 נותר. מעיו של בני מוחמד בלטו החוצה. בן דודי בן ה-16 איבד את שתי רגליו. בני מוסטפה, שהיה רחוק חמישה מטרים ממני, חטף רסיס שפצע קשות את צווארו. אחייני בן ה-16 איבד את שתי רגליו ושתי ידיו. הוא ביקש עזרה. אני רציתי שהוא ימות מהר. לא רציתי שיסבול כל כך הרבה. בתה בת השנה נותרה בזרועותיה של אמה. מצאנו את גופתה על עץ. אני איבדתי את ידי השמאלית", סיפר אחד העדים.
שני המרואיינים טענו כי לא ידעו על קשר של מי מבני משפחתם עם הארגונים החמושים
או על פעילות צבאית שהתחוללה בקרבתם. אחד מהעדים סיפר כי השכונה הייתה מאוד שקטה. הם סיפרו כי לא הייתה כל אזהרה קודם לתקיפה. אך רופאים שהתראיינו לארגוני זכויות אדם אמרו כי ייתכן שהופעל נוהל "הקש בגג", שבמהלכו נורה טיל שניפץ זכויות והרג את אחד מבני הדודים.
לטענת המרכז הישראלי המידע למודיעין ולטרור, מוחמד מחרוס סלאם סיאם שנחשד בחבירה לוועדות ההתנגדות וכאמל מחרוס סלאם סאים שנחשד בחבירה לגדודי אל-קאסם נהרגו ב-20 ביולי. התקיפה על בית אל-סאים אירעה בבוקר 21 ביולי, אך ייתכן ששני החשודים או אחד מהם היה יעד התקיפה.
לפנייה לכתב/ת 
