זה זמן דשא

רוג'ר פדרר, שנראה לפעמים כאילו נולד במגרש המרכזי, פגש לעוד קרב אלמותי את יורש העצר דאז, נובאק ג'וקוביץ'. אחרי משחק מהפנט בן יותר מ-4 שעות, 5 מערכות וקאמבק שווייצרי שלא הבשיל לידי ניצחון מתובל בדמעות – המדורג ראשון בעולם סיפק הסבר טוב נוסף מדוע הוא כזה. כבר אז, כן?

רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ' אחרי הגמר ההוא(צילום: רויטרס)

שנה אחרי, ושוב טורניר ווימבלדון ניצב בפתח בחולצה לבנה, עם זר פרחים ביד אחת וכוס עם תותים עם קצפת ביד השנייה. התחרות שסיפקה כר פורה עבור שמות מיתולוגיים כמו מארק פיליפוסיס וגוראן איבניסביץ' לפרוץ לתודעה, תמיד יכולה לייצר סיפורי ספורט טובים – כמו, למשל, הזכייה הבתולית של פטרה קביטובה ב-2011 – ונראה כי גם השנה היא יכולה לייצר אחד כזה. ואולי אפילו כמה.

פחות משבוע (הסיפתח – ב-29.6) לפני יריית הפתיחה הכי שקטה שתשמעו ועמוק בתוך עונת הדשא, שהתחילה כבר עם סיומה של אליפות צרפת הפתוחה, כדאי לנסות ולבדוק האם כך הדבר.

התגעגעתם? המגרש המרכזי בווימבלדון

מה הסיכויים של אותו פדרר לזכות שוב?

"השנה", הצהיר המדורג 2 בעולם עם סיום רולאן גארוס חמוץ נוסף, "אני רוצה לזכות בווימבלדון". הצהרת כוונות עם בשר או משאלת לב לגיטימית? שילוב של השניים, כנראה, עם נטייה קלה לאפשרות הראשונה.

לפדרר יש סנטימנטים מיוחדים לווימבלדון עוד מפעם. ב-2003 זכה בו לראשונה, במה שגם היה תואר הגרנד-סלאם הראשון שלו. כבר אז הוא היה ה"בכיין" שהכי אהבנו לאהוב.

פדרר עם הגביע בהאלה. יניף אחד כזה גם בעוד שבועיים וחצי?(צילום: EPA)

מאז הוא הוסיף לרקורד עוד שש הנפות מרגשות על הדשא הבוצי בלונדון, כל אחת והסיפור שלה. הזכייה האחרונה עליו, ב-2012, הייתה על חשבון הגיבור הבריטי של השכונה, אנדי מארי. היא מיתגה אותו כ"כמלך הדשא" באופן כמעט רשמי, כשהציבה אותו כשיאן הזכיות ב"אול אינגלנד קלאב" יחד עם פיט סמפראס (לכל אחד מהם 7 גביעים).

שלוש שנים חלפו, ובכל חודש שעובר נראה כאילו הדלק במיכל של פדרר מתחיל לאזול. לא רק שמאז ערב ה-8 ליולי הוא לא שב לדמוע בטקס הסיום של ווימבלדון – הוא גם לא ליקט בדרך אף מייג'ור נוסף. ב-2013 הודח פדרר כבר בסיבוב השני. לפני שנה, כאמור, שב חזרה אל מעמד הגמר. בו כבר לא חיכה לו אנדי מארי הרך והנאיבי של 2012, אלא הטירוף והמלתעות הארוכות של נובאק ג'וקוביץ' מודל 2015.

יניף את הידיים גם בווימבלדון הקרוב? ג'וקוביץ' בפוזה אופיינית(צילום: AFP)

שנה לאחר מכן, לא חלו שינויים מרחיקי לכת. ההבדל היחיד, אם כבר, הוא הדומיננטיות המוגברת של ג'וקוביץ', שחרף ההפסד הכואב האחרון בגמר בפריז, ממשיך להיות רמה אחת מעל כולם. לפחות מבחינת הטניס, גם מעל פדרר. מתוך שבעה מפגשים שנערכו ביניהם מ-2014 יצא "נולה" עם ידו על העליונה ארבע פעמים, תוך שהוא מנצח גם בשני המשחקים האחרונים מול הפנומן השנה.

ועדיין, בהנחת העבודה שהשניים יוכלו לשחזר את הגמר ההוא ולהיפגש על קו הסיום גם הפעם, זה צפוי להיות מרתק נוכח יחסי הכוחות הסופר-צמודים ביניהם בחלוף השנים, בכל פרמטר אפשרי. מאזן הראש-ראש ביניהם הוא 19:20 לפדרר ו-23:24 ל"נולה" בתארי מאסטרס. לא שזה מעניין את פדרר. השנה, אחרי זכייה שמינית וקלה בהאלה (שבה לקח את כל שוברי השוויון אליהם נגרר – נתון חשוב לנוכח הקרבות הארוכים שמצפים לו) הוא בונה בעיקר על נקמה.

פדרר עם ג'וקוביץ'. יריבות ענקית(צילום: רויטרס)

מה הסיכויים של רפאל נדאל להשתקם דווקא עכשיו?

קטנים מאי פעם. "רפא" אמנם פתח את עונת הדשא שלו עם זכייה בשטוטגרט, אבל גם הוא יודע שהיא מרמה קצת ולא ממש משקפת את היכולת האמיתית שלו על המשטח נוכח האתגרים הקלושים שניצבו בפניו באותו שבוע (דורג ראשון בטורניר ובגמר פגש את ויקטור טרויצקי, המדורג 28 בעולם).

עובדה: ברגע שעשה את המעבר לתחרות ברמת קושי גבוהה יותר (בקווינס), הוא התרסק בסיבוב הראשון עם הפסד לאלכסנדר דולגופולוב האוקראיני (26). ולחשוב שהתואר הקטן בגרמניה היה הראשון שלו על דשא מאז 2010. בגמר כלשהו על המשטח ירוק, בכל אופן, "השור" לא ביקר עד אז במשך ארבע שנים כמעט (בפעם האחרונה שבה זה כן קרה – זה היה בווימבלדון).

לא מצליח להיכנס לעניינים. רפאל נדאל(צילום: EPA)

גם לגרנד-סלאם הנוכחי, כמו לרולאן גארוס, מגיע נדאל במומנטום רע ובמצב רוח שפוף. הדירוג שלו לא משקר – מאז אפריל 2005 הוא לא נדחק לשולי הטופ 10 (מקום 10). מאז 2005 לא הציג, בהתאמה, טניס כל-כך נרפה ופגיע, שלא מאפשר לו להתקדם לפסגות שכבר כבש במשך רוב שנותיו.

הברכיים מתקשות לשאת בנטל הגוף הכבד, היריבים יודעים לקרוא אותו טוב יותר ומכות הטופ-ספין העוצמתיות הפכו לטריק ישן שמנוטרל בקלות על-ידי רובם המוחלט של השחקנים. עכשיו הוא צריך לשלוף שפן מהכובע כאופציה אחת, או להעלות הילוך כאפשרות שנייה. שאלת מיליון הדולר היא אם יש לו לאן להעלות.

הזכייה בשטוטגרט שיקרה(צילום: AFP)

מי יהיה הבכיר הראשון שיעוף הביתה?

קשה להמר, אבל לפחות על פי תקופת ההכנה, סטניסלאס ואוורינקה יצטרך להתאמץ מאוד כדי להמשיך את המגמה המופלאה מהרולאן גארוס ולתרגם אותה לזכייה שנייה תוך חודשיים.

בטורניר קווינס האחרון האלוף המאושר מפריז חטף מהלומה מקווין אנדרסון – לא אימת הסבב – ולא הצליח לעשות את המעבר מהטניס האיטי בצרפת, שעשה עימו חסד, לכדורים המסחררים על הדשא.

יארוז את המזוודות כבר בפתיחה? ואוורינקה(צילום: גטי אימגס)

אם ואוורינקה לא יידע לעשות את ההתאמות הנדרשות במהירות, הוא עשוי להתחיל באריזות כבר בשבוע הראשון. עכשיו אתם רשאים לשמור את הפסקה הזאת ליום שבו ואוורינקה יאכיל אותנו בכובע גדול ויזכה בתחרות. גם קיי נישיקורי, המדורג 5 בעולם שבחצי הגמר בהאלה נפצע ופרש מול אנדראה ספי, מסומן כטרף של האנדרדוגים.

והבכירה?

השאלה הזאת כבר מסובכת כפליים. גם סרינה היא לא כל-יכולה כשהיא מגיעה ללונדון ולאף טניסאית אין ממש חסינות מפני הפסד מביך בשלושת הסיבובים הראשונים. רק בשנה שעברה המדורגת ראשונה בעולם הלכה הביתה כבר בסיבוב השלישי בווימבלדון, וב-2013 מריה שראפובה פינתה את הבמה בשני.

שנה אחר-כך אגניישקה רדוונסקה השוקעת נפרדה מהרולאן גארוס הנוכחי בסיבוב הראשון. בקיצור, זה יכול לקרות כמעט לכל אחת, בכל תחרות. אל תצפו מאיתנו לנחש מי זאת תהיה הפעם.

גם השנה היא יכולה למצוא את עצמה בחוץ בשלב מוקדם. שראפובה(צילום: gettimages)

מה הסיכוי של סרינה וויליאמס להמשיך לשבור שיאים?

בדיוק בשל כך – סביר. הפעם היא גם מגיעה קצת יותר רעבה מבשנים קודמות, לאור העובדה שבדומה לפדרר, גם היא סובלת מבצורת קצרה בווימבלדון בת שלוש שנים.

מאז 2012 האמריקאית לא הלכה עד הסוף בטורניר, ובשנתיים שעברו אף לא הגיעה אפילו לרבע הגמר. בינתיים היא שומרת על קצב צבירה מהיר של גרנד-סלאמים עם חמישה תוך שנתיים, ועם מטרה חדשה בלוח: להשלים "סרייה" שנתית עם זכייה בכל ארבעת הטורנירים הגדולים בשנה אחת. המאזן שלה בעונה האחרונה, למי שהספיק (והספיקה) לשכוח: 1:32. ואם לזה לא קוראים פורמה, אז למה כן?

סרינה בטורניר של השנה שעברה. רוצה להמשיך לשבור שיאים(צילום: AP)

מי תהיה הפתעת טורניר הגברים?

ניק קיריוס. אחרי שנתן בראש לפדרר בטורניר מדריד, האוסטרלי האנרגטי נחוש מתמיד לתת הופעה גם מול הקהל הבריטי המעונב. החיבה שלו למגרשים קשים יכולה בהחלט לעזור, למרות שבטורניר קווינס האחרון נוצח על-ידי ואוורינקה.

עד כה שיחק רק שמונה משחקים על דשא בטורנירי ATP, וניצח שישה מהם. בשנה שעברה נעצר רק ברבע הגמר אחרי קרב מול מילוש ראוניץ', וכבר אז הראה שיש לו מה למכור. אם הוא יכול לקרוא תיגר גם על שלבים מתקדמים יותר – את זה נדע לפי ההגרלה שהוא יקבל. הפוטנציאל לעשות את זה כבר שם. מועמדים נוספים: קווין אנדרסון (גמר קווינס), אנדראה ספי (גמר האלה), ז'יל סימון (חצי הגמר בקווינס).

ימשיך להפתיע? קיריוס(צילום: AFP)

מי תהיה הפתעת טורניר הנשים?

עם כל הכבוד לתותחים הכבדים והשמות הנוצצים, זאת הסוגיה שהכי שווה דיבור. לאור תוצאות השנים האחרונות בווימבלדון, לא מופרע לנבא כי לא בהכרח שהתואר ילך

 לטניסאית טופ 5. בשנה שעברה הגמר הפגיש בין המדורגת 6 (קביטובה) ל-13 (אז, ג'יני בושאר הקנדית).

ב-2013 הגיחה שחקנית טניס אפורה ומגושמת עם אבא קריזיונר בשם מריון ברטולי וגנבה את ההצגה (רק מהמקום ה-15). אז למה שהשנה לא יקרה משהו דומה? אם מוציאים מהמשוואה את השוונג של סרינה וויליאמס, אין לכך תשובה טובה.

אנה קוניוך, למשל, היא לא מבכירות הטניסאיות. היא מדורגת רק במקום ה-55, ברזומה שלה אין הרבה תארים נחשבים. לכאורה, שום דבר שאמור לרמז על הר געש מתפרץ. ובכל זאת, הקרואטית הצעירה נחשבת כבר עכשיו לאחת עם עתיד ורוד לפניה. הזכייה האחרונה שלה בטורניר נוטינגהאם הייתה הראשונה שלה כמקצוענית, ויכולה להיות רק הקדימון למה שעוד נוכל לקבל ממנה. גם אם לא תקרא תיגר על הפיינל-פור, היא לכל הפחות עילה טובה עבור המדורגות הבכירות לחשוש למעמדן. במקרה שלה, הטניס האלגנטי הוא רק הדובדבן.