הלקח האירי לרבנות הראשית

לו הייתי הרב הראשי לישראל הייתי נתקף בדאגה עמוקה לנוכח תוצאות משאל העם באירלנד, שאישר לאחרונה נישואין חד מיניים. מכיוון שאני מניח שהרבנים הראשיים לא התעמקו בסוגיה, אבקש להסביר - מנקודת מבט של יהודי שומר מצוות - מדוע כדאי להם לשים לב היטב למה שהתרחש שם ואיך זה קשור למשברי הרבנות הנוכחיים.

ההשוואה בין שתי המדינות נובעת מהתפקיד המיוחד שהדת מילאה בהיסטוריה של שני העמים. בשני המקרים הדת היתה חלק בלתי נפרד מכינון הלאומיות: כשם שהדת היהודית שמרה עלינו לאורך אלפיים שנות גלות, כך אצל האירים הקתוליות היתה למוקד זהות במאבק נגד הכיבוש האנגלי הפרוטסטנטי. כפועל יוצא יש ליהדות בישראל ולקתוליות באירלנד אחיזה חזקה במערכת הפוליטית והחוקית. עד היום לממסד הדתי הקתולי מעמד מיוחד בבתי הספר הממלכתיים של אירלנד ובשל השפעתה של הדוקטרינה הקתולית חוקי ההפלות באירלנד הם מהמחמירים באירופה.

ממסד חרדי מול מציאות משתנה. אילוסטרציה (צילום: אוהד צויגנברג)

אולם בעשורים האחרונים חל מהפך דרמטי ביחסה של החברה האירית לכנסייה בשל הריקבון הפנימי שפשה בממסד הדתי. כך לדוגמה התגלה כי עשרות אלפי נשים נשלחו לבתי מחסה כנסייתיים ('מגדלנה') תוך ניצולן המחפיר ופגיעה קשה בילדיהן, זאת במקביל לשערוריות מיניות שבהן היו מעורבים כמרים. לאירועים חמורים אלו הייתה השפעה קשה על דימוי הכנסייה ומעמדה הלך ונשחק במהירות, עד שאירלנד הפכה כאמור למדינה הקתולית הראשונה שהכירה בנישואים חד-מיניים במשאל עם.

המקרה האירי מצטרף למקרים אחרים בהיסטוריה, כמו צרפת במאה ה-18 ומחוז קוויבק בקנדה במאה ה-20, שבהם הדת איבדה את כוחה ומעמדה תוך זמן קצר מאוד. על בסיס דוגמאות אלו טוענת אחת התיאוריות המרכזיות בחקר הדת והמדינה (The supply side theory) שדווקא המונופול הדתי גורם לערעור הסמכות הדתית שכן בהיעדר תחרות, הממסד הולך ומתנתק מציבור המאמינים שלו.

ומה אצלנו? תודה לאל שלא הגענו לבעיות קשות כמו באירלנד אך נזכיר שאצלנו שני רבנים ראשיים לשעבר עומדים בפני חקירות פליליות חמורות והנפוטיזם שולט בממסד הרבני - שני הרבנים הראשיים הם "בנים של", וכמחצית מחברי מועצת הרבנות הראשית הם קרובי משפחה מדרגה ראשונה. לא בכדי "זוכה" הרבנות בציונים הנמוכים ביותר במדדי אמון הציבור.

לא זו בלבד שהממסד הדתי לא מנסה לתקן את עצמו, נדמה כי הוא פשוט איבד כל קשר למציאות. אחרי שהרבנות איבדה את תמיכת החילונים, היא פועלת כעת לאבד גם את המגזר הציוני-דתי בארץ ובחו"ל, אחרון נאמניה. הכרזת המלחמה של הרבנות על ארגון "צהר" הפופולרי (ארגון אורתודוכסי למהדרין שתורם למעשה לחיזוק הסמכות הדתית) ועל רבנים ציונים דתיים ליברליים, כמו גם הרב ריסקין מהיישוב אפרת שמוזמן בימים אלו לשימוע לפני הדחה, כמו גם על אי-הכרה בגיור של רבנים אורתודוכסים בחו"ל, מעידים על כך שהרבנים הנכבדים לא מבינים עד כמה חמור מצבם.

אם הרבנות הראשית תאבד את אמון הציונות הדתית - וחלק ניכר מציבור זה, במיוחד הצעירים שחלקם נישא בנישואים דתיים פרטיים כדי לא להתחתן במסגרת הרבנות - כבר מנוכר אליה לחלוטין - היא פשוט עלולה להתרסק בבת אחת. אמנם יחסי הכוחות בממשלת נתניהו הרביעית מעידים לכאורה על כך שהממסד הדתי נמצא בשיא כוחו, אולם הדרך מאיגרא רמה לבירא עמיקתא יכולה להיות קצרה ובלתי צפויה.

לו הייתי הרב הראשי הייתי דואג לרסן כעת את כוחה של הרבנות, להגדיל את תמיכת הציבור ולהכיל בתוכה גם קולות דתיים ליברליים יותר. אם הדבר לא ייעשה בהקדם, שינויים מפתיעים במעמד הממסד הדתי יכולים להתרחש גם כאן מוקדם מהצפוי, בדיוק כמו באירלנד.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il