מדוע בת"א מפחדים לנסוע לעבוד בפריפריה?

המציאות החברתית והכלכלית בארץ רחוקה מלהפנים את המהלך הדו-כיווני שבחיבור המרכז לפריפריה. אם תשאל מדגם מקרי של אנשים מהו המרחק בין תל אביב לשדרות ומה המרחק ההפוך, אפשר לשער שהמרחק לתל אביב תמיד יראה קצר יותר מאשר המרחק ההפוך.

לכתבות נוספות בערוץ קריירה

הדבר בולט במיוחד בשוק העבודה. לא מעט מתושבי ראשון לציון, חדרה או ראש העין יוצאים לעבוד במרכזי התעסוקה והמסחר במרכז הכלכלי של ישראל, אך האופציה ההפוכה – שתושבי המרכז ייצאו לעבוד בפריפריה – כמעט לא באה בחשבון, למרות שהמרחק הוא אותו מרחק ולעתים ההזדמנויות טובות יותר.

אנו רואים זאת היטב בהעדפות של מועמדים המחפשים עבודה: הרתיעה מיציאה לעבודה בפריפריה היא אוטומטית, ולרוב לא באה בחשבון. זאת תגובה כמעט בלתי רציונאלית, בעיקר על רקע העובדה שאותם אנשים זקוקים למקום עבודה בדחיפות וההזדמנות מונחת לפניהם.

ערך מותגי ירוד

מילת המפתח היא יוקרה. הערך המותגי של הפריפריה ירוד והיא נתפסת כנסיגה בקריירה וכהכרזה על חוסר הצלחה. כשרבים נרתעים מלצאת לעבוד מחוץ לגוש דן, מקומות העבודה בפריפריה נתפסים כפחות מקצועיים. הרי אם היו מוצלחים, בוודאי היו במרכז – היכן שנמצאים הכסף והעובדים האיכותיים. זהו מעגל סגור ובעייתי, שמחזק את גוש דן ומחליש את הפריפריה עד כדי עיוורון להזדמנויות יוצאות דופן. לעתים דווקא שם ישנן משרות מתגמלות בכסף ובסמכות, אך הן נפסלות על ידי המועמדים רק בשל מיקומן.

(צילום: מוטי קמחי)

המרחק המנטאלי בין הפריפריה למרכז היוקרתי דוחפת גם את העסקים והמעסיקים להצטופף היכן שכולם נמצאים. למרות שישראל היא מעצמה בפיתוח טכנולוגיית-תקשורת שיודעת לסגור את המרחק בין תל אביב למנהטן, אנו נמנעים מלהשתמש באותו יתרון בזירה הפנים-ישראלית. למרות הרכבת, למרות האינטרנט, למרות ההזדמנויות - שדרות, אור עקיבא ואפילו רחובות נתפסות לעתים כרחוקות יותר מאשר החוף המערבי של ארצות הברית.

גמישות מחשבתית אצל המעסיקים ואצל המועמדים תתרום משמעותית לשני הצדדים. עובדים בפריפריה יכולים לזכות בהזדמנויות שלא היו זוכים בשוק התחרותי והצפוף במרכז, אולי גם במשכורת גבוהה יותר, ולרוב גם בשעות נוחות יותר. המעסיקים שיעזו לבנות את עסקיהם מחוץ לתל אביב ירוויחו בולטות רבה יותר בשוק שהוא מרווח יותר מבחינת מספר השחקנים בשוק.

ישנם כיום כמה מרכזי תעסוקה גדולים ובולטים מחוץ לגוש דן ותל אביב המושכים אליהם תושבים מהמרכז: מת"מ בחיפה, מרכזי ההיי-טק בבאר שבע, עומר ויקנעם עילית ומפעל אינטל בקרית גת. אולם, הם מלמדים איזו השקעה לאומית יוצאת דופן בתשתיות ובהטבות המדינה נדרשת לעשות כדי לשכנע עובדים ועסקים להתגבר על הרתיעה מ"הפריפריה" – שנמצאת במרחק של פחות משעה נסיעה, ועוד נגד כיוון הפקקים. בחו"ל, המרחק הזה נתפס לעתים כחלק מאותה עיר.

דווקא אנחנו – עובדים ומעסיקים – יכולים להפחית בעצמנו את ההתנגדות המנטאלית האוטומטית ליציאה מהמרכז. זהו שינוי תפיסה קל, שיכול לפתוח לרבים הזדמנויות תעסוקה מצוינות, מתגמלות ומקדמות, גם אם רחוקות ממסעדות הפאר של רמת החייל והרצליה פיתוח.

הכותבת היא מנכ"לית קודקס, חברת השמה לתחומי המשפט, השיווק והפרסום