אפליה: כך הושפלה חולת פסוריאזיס בבריכה

הנהלת מועדון "גלי גיל" בקריית מוצקין אסרה את הכניסה על מנויה ותיקה בשל מחלתה. הדבר נעשה לעיני מנויים אחרים. הפיצוי: 35 אלף שקל

עו"ד דב פישמןפורסם: 24.06.15 , 08:19

בית משפט השלום בקריות חייב את מרכז הספורט "גלי גיל" בקריית מוצקין לפצות ב-35 אלף שקל מנויה חולת פסוריאזיס שהורחקה מהבריכה בשל מחלתה. בתביעתה טענה האישה שהושפלה על ידי עובדי המועדון לעיני מנויים אחרים, והשופטת הסכימה שמדובר באפליה אסורה ופרסום לשון הרע.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת נהגה לשחות בבריכת המועדון מיום הקמתו בתחילת שנות ה-90. בשנים האחרונות היא החלה לסבול מפסוריאזיס, מחלת עור לא מדבקת, אשר גרמה להופעת פצעים בולטים על עורה, בעיקר בגבה ובמרפקים. באוקטובר 2012, לאחר פניות ממספר מנויים אחרים בנושא, שאל המציל בבריכה את האישה לגבי הפצעים על גבה, ודרש ממנה להצטייד באישור רפואי.

תביעה

נשא HIV תבע: רופא שיניים לא רצה לטפל בי

עו"ד דן שגיב

במהלך משפט נגד מרפאה בראשל"צ התברר שמדובר בפעם ה-5 שהאיש מגיש תביעה מסוג זה. השופטת דחתה אותו גם בשל "עברו התביעתי"

נשא HIV תבע: רופא שיניים לא רצה לטפל בי

כאשר חזרה המנויה עם אישור מהרופא לרחוץ בבריכה ציין המציל בקול רם ובאוזני שאר המתרחצים, שחרף האישור הרפואי הוא לא יכול לתת לה להיכנס.

כמה ימים לאחר מכן שבה האישה למועדון אך היא נחסמה, ונאמר לה על ידי פקידת הקבלה שכניסתה למתחם מותנית בהתחייבותה לחתום על טופס שבו היא מצהירה כי לא תשתמש בבריכה או בג'קוזי כל עוד יש פצעים על גופה. האישה ביקשה להיפגש עם מנהל המועדון אך הוא סירב ושלח לה מכתב שבו ציין כי מנויים רבים הודיעו על סירובם להיכנס לבריכה כאשר היא מתרחצת בה. בנוסף הובהר לה במכתב שלמציל במקום יש שיקול דעת למנוע ממנה להיכנס לבריכה, לטובת שאר המנויים.

בנובמבר 2013 היא פנתה לבית משפט השלום בקריות כדי שיחייב את מפעילת המועדון לפצות אותה עבור אפלייתה לרעה ופרסום לשון הרע. מפעילת המועדון דחתה את האמור בתביעה, וטענה כי אסרה את כניסת התובעת עקב חשש לבריאות יתר המתרחצים בבריכה. היא ציינה כי הודיעה על כך לתובעת בדיסקרטיות וברגישות.

בתגובה סיפרה התובעת על תחושת העלבון שחשה עקב ההתנהלות מולה. לדבריה, השמועה שלפיה נאסרה עליה הכניסה לבריכה הגיעה למכריה. במהלך הדיון העידו עובדי המועדון שהציעו לנתבעת "לפתור את הבעיה" על ידי לבישת חולצה שתסתיר את פצעיה, והודו בכך שהודיעו לה על איסור הכניסה בנוכחות מתרחצים אחרים.

השופטת עידית וינברגר מתחה ביקורת על התנהלות המועדון, שהשפיל את התובעת וביזה אותה לעיני יתר המנויים, וקבעה שהתנהגותה היוותה לשון הרע.

השופטת הבהירה לנתבעת כי פסוריאזיס אינה מחלה מדבקת וקבעה כי כניסת התובעת לבריכה נאסרה ללא הצדקה ותוך אפלייתה לרעה על רקע מחלתה. בכך פגע המועדון בכבוד התובעת ובזכותה לשוויון ועל כך הוא יצטרך לשלם.

לפיכך פסקה השופטת שהנתבעת תפצה את התובעת ב-35 אלף שקל עקב אפליה אסורה ופרסום לשון הרע, בנוסף לשכר טרחת עו"ד בסך 8,260 שקל והוצאות משפט בסך 2,632 שקל.